שולחן ערוך חושן משפט תכב א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

החובל בחבירו אע"פ שנתן לו ה' דברים אינו מתכפר לו עד שיבקש ממנו וימחול לו ואסור לנחבל להיות אכזרי מלמחול כי אין זה דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידוע שהוא שב מחטאו וניחם מרעתו ימחול לו וכל הממהר למחול הרי זה משובח ורוח חכמים נוחה הימנו:

הגה: ועיין בא"ח סי' תר"ו אסור לבקש דין מן השמים על חבירו שעשה לו רעה ודוקא דאית ליה דיינא בארעא וכל הצועק על חבירו הוא נענש תחלה (גמרא פ' החובל) וי"א דאפי' לית ליה דיינא בארעא אסור לצעוק עליו אא"כ הודיעו תחלה (הר"ן פ"ק דר"ה):

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

אינו מתכפר לו עד כו':    כן הוא ל' המשנה והברייתא בפרק החובל (דף צ"ב ע"א) גם ברמב"ם כ"כ אבל רש"י פי' שם דקאי אצער דבושת וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש גם בטורים המדויקים כ"כ בהדיא אבל בדפוס ב"י כתב צער והבושת:

וימחול לו:    בגמרא למדו זה מדכתי' באבימלך ועתה השב את אשת האיש כו' ויתפל בעדך. ונראה דהלימוד משם הוא דאם רצה הש"י למחול לו היה מוחל לו בלא תפילת אברהם אלא למדונו שצריך לפייסו עד שימחול לו במחילה גמורה ואז יתפלל בעדו:

ואסור לנחבל כו':    גם זה נלמד מאותו מעשה דהרי אברהם נתפייס מאבימלך והתפלל בעדו כמ"ש בכתוב:

ה"ג אין זה דרך זרע ישראל כו':    ור"ל שג' סימנים יש לזרע אברהם ביישנים רחמנים גומלי חסדים ורחמנים הוא היפך אכזריות:

פעם הראשונה ושנייה:    ובא"ח סי' תר"ו כתב הטור והמחבר ראשונה ושנייה ושלישית שם קאי אהמפייס וקאמר שאם לא נתפייס בשני פעמים ילך אצלו גם פעם שלישית וכאן למדונו שזה שמפייסין אותו יהיה רחמן ולא ימתין עד שילך ויבא אצלו שלישית אלא ימחול לו בראשונה או בשנייה וק"ל:

ועיין בא"ח סי' תר"ו:    שם כתב מור"ם בהג"ה דאם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו עכ"ל והוא מדברי הג"מ פ"ב דהל' תשובה ומהרי"ל והטעם דשם רע פגע בכבוד אבותיו או בניו לדורות ושמא היו אנשים דשמעו הש"ר ולא ישמעו החרטה והמחילה ויסברו שהוא אמת:
 

באר היטב

(א) ושניה:    ובאורח חיים סימן תר"ו כ' ושלישית דשם קאי אהמפייס וקאמר שאם לא נתפייס בב' פעמים ילך אצלו גם פעם הג' וכאן למדונו דזה שמפייסין אותו יהיה רחמן ולא ימתין עד שילך ויבוא אצלו שלישית אלא ימחול לו בראשונה או בשניה עוד כתב באורח חיים שם הרמ"א בהג"ה דאם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו והוא מדברי הג"מ פ"ב דתשובה ומהרי"ל והטעם דבשם רע פגע בכבוד אבותיו או בניו לדורות ושמא היו אנשים ששמעו השם רע ולא ישמעו החרטה והמחילה ויסברו שהוא אמת. סמ"ע.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש