שולחן ערוך חושן משפט שפח יב


שולחן ערוך

כל המוסר הצבור ומצערן מותר למסרו ביד עכו"ם להכותו ולאסרו ולקנסו אבל מפני צער יחיד אסור למסרו:

הגה: (וע"ל סי' תכ"ה ס"א) מי שעוסק בזיופים וכדומה ויש לחוש שיזיק רבים מתרין בו שלא יעשה ואם אינו משגיח יכולין למסרו לומר שאין אחר מתעסק בו אלא זה לבד מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב ואחר גילה הדבר אין לו דין מוסר שהרי לא הפסידו רק שהוצרך לשלם מה שחייב מ"מ ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם ואם גרם לו היזק חייב לשלם לו מה שגרם לו (מהר"ם מריזבורק):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

מפני צער יחיד אסור למסרו:    והיינו דוקא מפני צער דעלמא אבל אם מסרו בממון וכ"ש אם יסרו במכות ועונשי הגוף מותר כמ"ש בס"ט בהג"ה ועד"מ ס"ט וע' בטור בסי' תכ"ה ס"ב:

ואם גרם לו היזק:    נראה דר"ל היזק יותר ממה שחייב להעכו"ם אם בא לו ע"י שגילה לעכו"ם מבריחותו אבל בכדי מה שחייב לו אינו נקרא היזק:

ש"ך - שפתי כהן

(נט) כל המוסר כו'. כן הוא בכל ספרי המחבר ובעיר שושן וטעות הוא וצ"ל כל המיצר וכן הוא בטור ורמב"ם:


(ס) מפני צער יחיד כו' דווקא צער יחיד (וע"ל ס"ק מ"ג דמי שרגיל להכות מותר למוסרו להציל שלא יכה עוד) אבל במוסר ליחיד דינו כמוסר לצבור מיהו אפשר דלהרמב"ם דס"ל דאם כבר מסר אין הורגין אותו אא"כ הוחזק במוסר ס"ל דבמוסר לצבור אפי' לא הוחזק מותר למוסרו ביד עכו"ם:


(סא) ואם גרם לו היזק. יותר ממה שחייב להעכו"ם:


ט"ז

באר היטב

(מב) המוסר:    כן הוא בכל ספרי המחבר ובע"ש וטעות הוא וצ"ל המיצר וכן הוא בטור ורמב"ם. שם.


(מג) צער:    אבל במוסר ליחיד דינו כמוסר לצבור מיהו אפשר דלהרמב"ם דס"ל דאם כבר מסר אין הורגין אותו אא"כ הוחזק במוסר סבירא ליה דאם מוסר לצבור אפילו לא הוחזק מותר למסרו ביד אנסים. שם.



קצות החושן

▲ חזור לראש