שולחן ערוך חושן משפט שפג ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שפג · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שור שעלה על גב שור להורגו ברשות הניזק שהוא בעל התחתון בין שהיה תם בין שהיה מועד ובא בעל התחתון ושמט את שורו להצילו ונפל עליון ומת הרי זה פטור דחפו לעליון ומת אם היה יכול לשומטו ולא שמטו ה"ז חייב ואם לא היה יכול לשומטו הרי זה פטור:
- הגה: וכן ראובן שלקח כלי של שמעון וסמך בו חביתו של יין שלא יפול ובא שמעון ונטל כלי שלו ונשבר חביתו של יין שמעון חייב דה"ל לסמכו בדבר אחר (תשו' הרא"ש כלל ק"א סי' ג'):
מפרשים
להרגו ברשות הניזק: כן הוא ל' הרמב"ם בפ"ו דחובל ומשמע דברשות המזיק אם נכנס שור הניזק שם ועלה עליו שור המזיק אפי' שמט הניזק לשור שלו ונפל שור של המזיק חייב הניזק לשלמו ולשטתו אזל הרמב"ם דס"ל לפטור המזיק כשמזיק ברשותו אפי' הכניס הניזק כליו שם ברשות וכמ"ש הטור לעיל בסי' שע"ט בשמו ע"ש וכיון שהמזיק פטור בהזיקו נמצא שהניזק הזיקו שלא כדין וחייב לשלם לו היזקו וכ"כ הב"י אבל הטור השמיט ולא כתב ברשות הניזק וגם לעיל ס"ס שע"ט פסק דלא כהרמב"ם וע"ש ועד"ר:
בין שהי' תם כו': פי' ל"מ כשהוא תם דאם לא יציל את שורו אזי לא יפרע אלא מגופו של תם ח"נ דהרשות נתונה לו לדחפו להעליון אלא אפי' אם הוא מועד דאז ישתלם מבעל השור מעלייתו אפ"ה בכה"ג עביד אינש דינא לנפשי' להציל את שלו:
ה"ג ושמט את שורו להצילו: וכן הוא בברייתא וברמב"ם:
אם הי' יכול לשומטו כו': פי' לשמט העליון מהתחתון בנחת ולא הי' לו לדוחפו בכח עד שמחמתו מת אבל ברישא דהשמיט השור שלו ניתן לו רשות להצילו וא"צ לדקדק אף שהי' יכול להשמט העליון בנחת:
וכן ראובן שלקח כלי של שמעון כו': תיבת וכן ד"ל דכמו בשור הנ"ל כיון דיש לו תקנה בשמיטת שור העליון כשלא שמטו חייב כן נמי בזה כיון שיש לו תקנה בסמיכת דבר אחר ול"ד להרישא דיש בידו רשות להשמט התחתון וא"צ לחוש שיפול העליון וימות ולא חילק באם יש לו תיקון בהשמטת העליון בנחת וכמ"ש דשאני התם דבא להציל את שלו שלא ימיתנו העליון ואדם בהול על ממונו משא"כ כאן דאין החביות מזיק להכלי וק"ל:
חייב דה"ל לסומכו בדבר אחר: שם בתשוב' הרא"ש סיים בזה ז"ל אבל אם סמכו בדבר אחר פטור אע"ג דאין האבן גדול כהראשון עכ"ל והביאו בד"מ וע"ל סי' ת"י סכ"ט ובסמ"ע מ"ש דל"ת מזה:
(ב) הרי זה חייב כו'. ומתוך כך פסק המרדכי ב' אנשים שמכין זא"ז ובא אחד ודחף אחד מן חבירו חייב לעשות לו דין דהיה לו לשומטו בנחת (הגה וכ"פ בפסקי מהרא"י סי' ר"ח):
(ב) לשומטו: פירוש לשמוט העליון מהתחתון בנחת ולא היה לו לדוחפו בכח עד שמחמתו מת אבל ברישא דהשמיט השור שלו ניתן לו רשות להצילו וא"צ לדקדק אף שהיה יכול להשמיט העליון בנחת. שם.
(ג) חייב: ומתוך כך פסק המרדכי בשני אנשים המכים זא"ז ובא אחד ודחף אחד מן חבירו חייב לעשות לו דין דה"ל לשומטו בנחת וכ"פ בפסקי מהרא"י סי' ר"ח. ש"ך.
(ד) לסמכו: ול"ד לרישא דיש לו רשות להשמיט התחתון וא"צ לחוש שיפול העליון וימות ולא חילק באם יש לו תקון בהשמטת העליון בנחת דשאני התם דבא להציל את שלו שלא ימיתנו העליון ואדם בהול על ממונו משא"כ כאן דאין החבית מזיק להאבן ושם בתשובת הרא"ש מסיים בזה ז"ל אבל אם סמכו בדבר אחר פטור אע"ג דאין האבן גדול כהראשון והביאו בד"מ וע"ל סי' ת"י סכ"ט. סמ"ע.