שולחן ערוך חושן משפט שנ א
שולחן ערוך חושן משפט · שנ · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
גנב חלבו של חבירו ואכלו -- משלם לו דמי חלבו.
מפרשים
גנב חלבו כו' עד דמי חלבו: ולא אמרי' דקים לי' בדרב' מיני' כיון דחייב מלקות וכרת אאכילת חלב יפטור ממנו כדין הגונב כיס בשבת וגררו לר"ה דפטור מתשלומי ממון וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס שאחר זה דלא דמי דהכא חיוב ממון בא מיד שהגביה החלב לגונבו וחיוב מלקות וכרת לא חל עליו אלא אח"כ בשע' אכיל' ובב"י כ' דאליב' דכ"ע חייב ג"כ בתשלומי כפל והמחבר לא כתבו כאן דלא איירי בדין כפל ד' וה' שאינן נוהגין בזמן הזה וכמ"ש מור"ם בסי' שמ"ח בהג"ה ס"ד ועמ"ש שם והנ' אעתיק קצת חידושי דינין שכ' הטור סי' זה. הא' אע"ג דקי"ל בעלמ' דאין שליח לדבר עביר' בדין זה אם גנב ואמר לשלוחו צא טבחו או מכרו המשלח חייב והטעם דטביח' דומיא דמכירה והמכירה א"א אם לא ע"י אחר דהיינו הלוקח והגנב חייב ה"נ בטביח' ע"י שליח וכמ"ש הטור בס"ד ע"ש בפריש'. הב' אע"ג דלענין איסור שבת לא קי"ל כר' יוחנן הסנדלר דאמר המבשל בשבת בשוגג לא יאכל הוא אפי' במ"ש אלא אחרים ובמזיד אפי' לאחרים ואפי' למ"ש איסור עולמית אלא כר"מ או כר' יודא דפליגי וכמ"ש בא"ח סי' שי' ח בכאן לענין טביחה ומכיר' קי"ל כר' יוחנן הסנדלר ומחשבינן לי' לשחיט' שאינו ראוי' ופטור מיני' בד' וה' והטעם כתבתי בדרישה סי"ח משום דזה תליא בפלוגתא דרבינא ורב אחא וקי"ל בכל מקום שפליגי הלכה כדברי המיקל מהן ומ"ה אזלינן בזה ובזה לקולא עד"ר שהארכתי בזה. הג' דאע"ג דק"ל בזה כר"י הסנדלר לפטרו מד' וה' בשחיטה שאינה ראויה מ"מ בשחטה ונמצאת טריפה חייב בד' וה' וכמ"ש הטור בסי"ג והטעם כתבתי שם בפרישה משום דיש לחלק בין נמצא טרפ' אחר שחיטה דלא ידע מטריפות בשעת שחיטה והוה אז שחיטה ראוי' לבין שוחט בשבת ובין לנוחר ומעקר או עשאה נבילה דידע מנייהו בשע' שחיטה ע"ש וע' בהגהתי לע"ש שהשגתי עליו במ"ש בסי' זה בג' ד' מקומות:
(א) גנב חלבו כו'. עיין בסמ"ע סק"א עד דלא דמי דהכא חיוב ממון בא מיד שהגביה כו' וכן כתב הע"ש ולא הוצרכו לזה דבש"ס לא אמרינן הכי אלא לרבי נחוניא בן הקנה דס"ל דחייבי כריתות פטור מתשלומין אבל לדידן דלא קי"ל כרבי נחוניא הכא בלא"ה חייב ומ"מ נ"מ מטעם זה אלו התרו בו דקי"ל דאין לוקה ומשלם ואפי' הכי כאן משלם ולוקה דמשעת הגבהה חייב בכפל ומלקי לא לקי עד שעת אכילה וכה"ג אמרינן לעיל סי' של"ח ס"ד ופשוט הוא ומ"ש ע"ש בסמ"ע דקי"ל כר"י הסנדלר כו' מ"מ בשחטה ונמצאת טרפה כו' באמת כן הוא בטור דכ' בתחלה סתם השוחט ונמצאת טרפה חייב ואח"כ כתב בשוחט ע"י אחר בשבת דלדעת הרא"ש פטור משום שחיטה שאינה ראויה כר' יוחנן הסנדלר עכ"ל ואחריו נמשך הע"ש אבל תמוה הוא בעיני דהא אמרי' בש"ס במרובה (דף ע"א ע"א וע"ב) ופ' אלו נערות (דף ל"ו) דמאן דפטר בטובח ע"י אחר בשבת סבר לה כר' שמעון דאמר השוחט את הטרפה פטור ולא כרבנן דמתני' א"כ אנן דקי"ל כרבנן חייב והא דפסק הרא"ש כר' יוחנן הסנדלר היינו לענין מבשל בשבת דאסור וה"ה דהשוחט בשבת אסורה אבל מ"מ לענין גניבה דלא מיירי רבי יוחנן הסנדלר קי"ל כרבנן דמתני' ובאמת נראה שהטור לא עיין בש"ס ול' הרא"ש אטעייה שכ' הרא"ש וז"ל גנב ומכר בשבת דליכ' חיוב מיתה במכיר' פטור גנב וטבח ביה"כ חייב בש"ס פריך והקי"ל דאינו לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא אמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ואפ"ה בשבת פטור דשחיטה שאינה ראויה היא כר"י הסנדלר עכ"ל והבין הטור דכוונת הרא"ש לו' דמתני' מיירי בטובח ע"י אחר וחייב ביה"כ ופטור בשבת מטעם שחיטה שאינה ראויה וכ"כ הטור בקצור פסקי הרא"ש להדיא וז"ל גנב וטבח ומכר בשבת היכא דליכ' חיוב מית' גנב וטבח ומכר ביה"כ ע"י אחר חייב עכ"ל והא ודאי ליתא מכמה טעמים אלא הרא"ש נקט ל' הש"ס בקצרה וכן דרכו של הרא"ש במס' ב"ק לקצר ל' הש"ס למי שבקי קצת בל' הרא"ש דב"ק ומ"ש בטובח ע"י אחר קאי אברייתא דמייתי בש"ס התם ומ"ש ואפ"ה בשבת פטור ר"ל דאע"ג דבטובח ע"י אחר חייב דיש שלד"ע גבי טביח' מ"מ בשבת פטור לחכמים דברייתא מטעם שחיטה שאינה ראויה כר' יוחנן הסנדלר ולא הוצרך הרא"ש להביא כל זה אלא לאשמועי' דבטביחה יש שלד"ע ולהביא אח"כ שקלא וטרי' אי הלכ' כר"י הסנדלר או לא שוב ראיתי במהרש"ל פ' מרוב' סי' ך' הבין דברי הרא"ש כפשוטו והאריך לתמו' עליו ובחנ' טרח דהדבר פשוט דכוונת הרא"ש כמו שכתבתי וכמו שפי' מהרש"ל שם דברי הרי"ף כן יש לפ' דברי הרא"ש וכה"ג אשכחן טובא בהרא"ש שמקצר ל' הש"ס וראי' לדברי שהרי רי"ו תלמיד הרא"ש שנמשך תמיד אחר דברי הרא"ש כ' בנתיב ל"א ח"ג וז"ל גנב וטבח בשבת פטור ואם טבח ע"י שליח חייב אבל גנב ביה"כ וטבח ע"י אחר או הוא בעצמו בלא התראה חייב דאין כאן מלקות דאם הי' שם מלקות אין לוקה ומשלם ולעולם במיתת ב"ד אפי' הוא שוגג אינו משלם וכן גנב וטבח הוא בעצמו ביה"כ והתרו בו פטור עכ"ל וכן עיקר וכ"פ מהרש"ל:
כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות גניבה וז"ל גנב תרומה מבעלי' הישראלי' שהפרישוה אינו משלם תשלומי כפל שאין להם בה אלא טובת הנאה וטובת הנאה אינו ממון עכ"ל והיינו כדאית' בסוגי' דס"פ האיש מקדש דטובת הנאה אינה ממון דהכי סלקא שמעתת' התם וכ"כ הרב המגיד שם וכ"כ עוד הרמב"ם פ"ה מהלכות אישות דטובת הנאה אינה ממון וכתב ה"ה שם דהיינו כיון דהכי סלקא שמעתתא דסוף פרק האיש מקדש וי"ח ודעת רבינו נראה עיקר עכ"ל והי"ח הוא ר"ח והביאוהו הרא"ש והר"ן ס"פ האיש מקדש ומשמע שם ג"כ שמסכימין לזה גם הרא"ש מסיים על דברי ר"ח וכן הלכה וכ"כ הריטב"א שם בשם ר"ח והרמב"ן ומשמע שם שגם הוא מסכים לזה וכן הביא הב"י לעיל סי' ל"ז מחו' י"ד תשובת הריטב"א ופסקו ר"ח והרמב"ן דטובת הנאה ממון כו' וטעם ר"ח והרמב"ן שם משום דרבא דהוא בתרא ס"ל בס"פ בתרא נדרים (דף פ"ה ע"א) דטובת הנאה ממון וכדקתני במתני' התם קונם כהנים ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים אבל הני לא ולפ"ז היה קשה על הרמב"ם שהרי גם הוא פסק בפ"ז מהלכות נדרים דין י"א כמתני' דנדרים אבל אחרי העיון נראה דעת הרמב"ם עיקר חדא דאפי' תימא דרבא ס"ל הכי מ"מ כיון דסתמא דש"ס סלקא בהכי בס"פ האיש מקדש דכ"ע טובת הנאה אינה ממון א"כ נקטינן כסתמא דש"ס דאינהו בתראי טפי מרבא ובע"כ צ"ל דס"ל לש"ס דס"פ האיש מקדש דש"ה בנדרים וכמ"ש לקמן דאל"כ תיקשי על סתמא דש"ס דס"פ האיש מקדש דמתני' דנדרים אתיא דלא כמאן ועוד נראה דגם רבא ס"ל טובת הנאה אינו ממון אלא דלא ניחא ליה לאוקמ' מתני' דנדרים כרב יהושיע דהתם דרישא ר' יוסי בר יהודה וסיפא רבי אלא ס"ל דבמתני' כ"ע מודה מטעם דבנדרים שאני כיון דאפי' ויתור אסור במודר הנאה וכן מחמירים בנדרים בעלמא טובא א"כ אפי' תימא אינה ממון מ"מ הנאה מיה' איתא כמו בויתור וכה"ג וכ"כ הכ"מ פ"ז מה' נדרים בשם רבי מאיר בר שמעון המעילי שהביא ג"כ שמפרק אלו עוברין מוכח דטובת הנאה אינה ממון ע"ש וכ"פ מהרש"ל פ"ט דב"ק סי' ס"א כהרמב"ם דטובת הנאה אינה ממון ודשאני בהך דנדרים אלא שחילוקו שם אינו ברור כ"כ ע"ש תדע דאל"כ הא בע"כ רבא גופיה מודה דר' ור' יוסי תרוייהו ס"ל דטובת הנאה אינו ממון וכדמשמע בש"ס בנדרים התם א"כ היאך מוקי רבא מתני' דלא כמאן א"י כדפי' וגם הטור י"ד סי' של"א כתב דטובת הנאה אינה ממון וכ"כ הטור ברמזי פסקי הרא"ש ס"פ האיש מקדש וז"ל הילכתא טובת הנאה אינה ממון והמקדש בה אינה מקודשת עכ"ל ואע"פ שיש לתמוה ע"ז דהא הרא"ש כ' שם בשם ר"ח דהוי ממון והי' נראה למחוק תיבת אינה שני פעמים אך כיון שבדקתי בכמה דפוסין ונמצא כן אינה ממון וגם הטור כ' בעצמו בי"ד סי' של"א אינה ממון נראה יותר שזהו אינו מדברי הרא"ש רק שאיזה תלמיד הוסיפו בסוף הפרק אחר דברי הרא"ש או הטור הבין דמ"ש הרא"ש בשם ר"ח ר"ל דאע"ג דקי"ל בעלמא דטובת הנאה אינה ממון קי"ל בנדרים דממון הוא ואע"ג דל' ר"ח לא משמע כן מ"מ אפשר דהטור הבין כן שוב ראיתי במרדכי פרק שבועות הדיינים הביא תשובת מהר"מ ב"ב שכ' דנראה דטובת הנאה אינה ממון כעולא ורב אסי דפ"ב דקידושין ואע"ג דרבא בתרא הוא ומוקי מתני' בפ' בתרא דנדרי' דטובת הנא' ממון היינו דלא בעי לאוקמי כחד תנא משום דקשיא לי' רישא לסיפא ומיהו רבא גופא איהו סבר דטובת הנאה אינה ממון עכ"ל (והוא בתשובת מהר"מ ד"פ סי' רפ"א ולכאורה אין הבנה לדבריו ועוד דהיכן מצינו לרבא דטובת הנאה אינה ממון אבל למאי דפירשתי ניחא דיש קצת ט"ס בדבריו וצ"ל היינו דבעי לאוקמא כחד תנא ור"ל דרבא לא ס"ל כרבי הושעי' דרישא רבי יוסי וסיפא רבי אלא בעי לאוקמי כולא מתני' כחד תנא ומיהו רבא גופא סבר טובת הנאה אינה ממון בעלמא דהא משמע התם דרבא גופא ס"ל דרבי ורבי יוסי תרוייהו ס"ל טובת הנאה אינה ממון אלא דס"ל דבנדרים שאני וכמ"ש וגם בתשו' מהרי"ק סוף שורש קס"א הביא תשובת מהר"מ הנ"ל בקצרה ומביאו מהר"ם פדאוה בתשובת סי' ס"ה (וכן הוא בתשו' מהר"ם פ"ק דמציעא המתחלת אשר שאלת בראובן שיש לו חצי מעשר כו') וכן נראה דעת הרב לעיל סי' ס"ז ס"ט וסי' פ"ז סל"ז וסי' רע"ז ס"ו וכן עיקר ומהר"ם מטיקטין כתב בגליון המרדכי פ' שבועות הדיינים וז"ל האשר"י שלהי פרק האיש מקדש פוסק בשם ר"ח הלכה טובת הנאה ממון וכן בשאלתות פרשת קרח ע"כ (הג"ה ועיין לעיל סי' ר"ד ומ"ש מחז"ל שם):
(א) חלבו: עיין בסמ"ע שהעתיק קצת חידושי דינין שכת' הטור בסי' זה וגם הש"ך האריך הרבה בדין שחיטה שאינה ראויה ובדין טובת הנאה אינה ממון ע"ש.
(א) גנב חלבו. עיין ש"ך מ"ש בענין טובת הנאה ממון ובמרדכי פרק שבועת הדיינים ז"ל נראה דטובת הנאה אינה ממון כעולא ורב אסי דפרק ב' דקידושין ואע"ג דרבא בתרא הוא ומוקי מתני' פ"ב דנדרים דטובת הנאה ממון היינו דלא בעי לאוקמה כו' ומיהו רבא גופה איהו סבר דטובת הנאה אינה ממון עכ"ל ובש"ך כת' עלה דהיכן מצינו לרבא כן שסובר דטובת הנאה אינו ממון עכ"ל ונראה דכוון המרדכי להא דאמר רבא פ"ק דמציע' (דף י"א) ע"ש דאמר רבא שפיר עבד דלא קיבלה וכי לא היה להם סודר לקנות בחליפין אלא טובת הנאה אינו ממון לקנות בחליפין ה"נ טובת הנאה איני ממון לקנות ע"ג קרקע ועמ"ש בסי' ער"ה סק"א ובסי' רע"ח ס"ק א':
(ב) כת' הטור ז"ל גנב שור של שותפין וטבחו או מכרו והודה לא' מהם וכפר לשני ואח"כ באו עדים שטבח ומכר משלם לזה שכפר חמשה חצאי בקר. וכת' הב"ח ופירש רבינו דמיירי בהודה לאחד מהן כשתובעו בב"ד וכפר לשני כשתובעו בב"ד אחר דאל"כ לא יתחייב לשני דמסתמ' כיון דהודה לא' מן השותפין כאלו הודה גם לשני אלא מיירי בדכפר לשני בב"ד לפיכך כשבאו עדים חייב לשלם לשני ה' חצאי בקר עכ"ל ואחי הרב המופלג תמה בזה על דברי הב"ח דמה בכך שכפר בב"ד אחר כיון דכבר הודה ואיפטר בבי דינ' קמא ואטו הודה בקנס בהודאה כראוי לפני ב"ד ואח"כ תובעו בב"ד אחר וכפר בו יהיה חייב זה לא נשמע כיון דהודה הודה ע"כ. ונראין דברי ב"ח ואין בזה תימה והוא דמצינו בש"ס רפ"ק דב"ק ופ"ק דמכות לר' עקיב' דס"ל עדים זוממין קנס' ואם הודו עדים בב"ד ואמרו הוזמנו בב"ד פ' דפטורין ע"ש וכיון דהוזמו כבר בב"ד עפ"י עדים כשרים והיכ' דבאו עדים ואח"כ מודה ודאי חייב אליביה דכ"ע וא"כ היכ' משכחת לה מודה בקנס בעדים זוממין אלא עיקר' דהאי מלת' כיון דהתורה אמרה אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע עצמו אין הדבר תלוי אלא באותו ב"ד שדנין אותו עכשיו ואם באו עדים והעידו עליו בב"ד ולא גמרו את הדין אותו ב"ד ובא ותובעו אותו לפני ב"ד אחר ומודה לפניהם ה"ל מודה בקנס ובי דינ' קמאי שבאו העדים על הקנס שפיר מחייבין אותו דלפניהם אינו מודה בקנס כיון שכבר העידו עדים עליו לפניהם וכן להיפך במודה בקנס לפני ב"ד תו אין מחייבין אותו אפילו באו עדים אח"כ ואם תובעו לפני ב"ד אחר ובעדים הב"ד השני שפיד מחייבין אותו כיון דלא הודה באותו ב"ד שדנין אותו ומשום דמודה בקנס לא הוי בנמחל שעבודו אלא שאין מחייבין אותו כיון דכבר הרשיע את עצמו וב"ד השני שפיר מחייבין אותו וא"כ דברי הב"ח נכונים דאע"ג דהודה לפני ב"ד הראשון כל שכפר לפני ב"ד השני מחייבין אותו וראיה מהא דאמרינן ר"פ נערה דלרבי שמעון דס"ל דקנס לא הוי ממון עד אחר הגביה ואפילו כבר העמידו בדין עדיין קנס' ואמרו שם לענין הודאה עיין שם בתו' וע"כ היינו בב"ד אחר דבאותו ב"ד ודאי כל שהעמידו בדין וגמרו הדין אינו שייך בו הודאה לו' דמודה בקנס פטור וע"כ היינו בב"ד השני כשמודה העמדתני בדין ונתחייבתי בב"ד והרי כבר באו עליו עדים ע"כ דעיקר תלי' באותו ב"ד שדנין אותו וכמ"ש ואפי' לדידן דהוי ליה ממון אחר העמדה בדין היינו אם כבר גמרו הב"ד את הדין וחייבוהו אבל אם העמידו בדין והעמיד עדים והעידו ועדיין לא גמרו הדין דעדיין קנס הוא עד אחר שחייבוהו ב"ד ואם תובעו בב"ד אחר ומודה מיפטר וכן משמע מדברי הש"ע סי' פ"ז סעיף כ"ו ע"ש טענו דבר שאינו חייב עליו אלא קנס שאלו הודה היה פטור אבל אם טענו שהעמידו בדין על הקנס והביאו עדים וחייבוהו ב"ד לשלם והלה אומר להד"מ צריך לישבע עיין שם ומשמע דכל שלא חייבוהו ב"ד אע"ג דכבר הבי' עדים כיון דעדיין קנס הוא עד אחר פסק דין אמרינן ביה מודה מיפטר כל שהיה בפני ב"ד אחר שלא שמעו ולא ידעו מהעדאת העדים וז"ב ודו"ק:
(ג) בטור שם ז"ל עשה שליח לשחוט לו בשבת והשליח שחט בשבת כ' הרמב"ם שהוא חייב. ובמשנה למלך פ"ג מגניבה כ' דאם עשה שליח בפי' לשחוט לו בשבת אין שלד"ע דנהי דמרבי בטביחה שלד"ע אבל צריך שלא יתערב עמו איסור אחר וע"ש ועמ"ש בסי' רצ"ב סק"ב ליישב ודברי הטור:
(ד) כ' בשו"ת הרשב"א ח"ג סי' ק"י ז"ל שאלת מי שגנב בעדים והשיב את הגניבה קודם שתבעוהו בב"ד אם משלם כפל אם לאו את"ל שזה דבר ברור שאינו משלם כפל דאשר ירשיעון אלהים כתיב ותו דלא גרע מאומר בב"ד גנבתי ובאו עדים שגנב שהוא פטור אם גנב בעדים ואמר החזרתי מהו מי מהימנינן ליה או לא ואת"ל דמהימנינן ליה היאך גנב מתחייב כפל לעולם שהרי כל גנב מרשיע את עצמו שהרי יכול ליפטר א"ע ולומר החזרתי ואם תאמר שלא זזה יד העדים מתוך ידו קשי' הא דתנן גנב ע"פ שנים וטבח ע"פ ע"א או ע"פ עצמו כו' שגם זה המודה שלא החזיר מרשיע א"ע הוא תשובה כל שבאו עדים והעידו בב"ד שגנב אינו יכול ליפטר מתשלומי כפל שכבר נמצאת הגניבה בעדים ומ"מ אפשר שיהיה נאמן לומר החזרתי וכדעת מקצת מרבותי נ"נ שאמרו שהגוזל חבירו בעדים אין צריך להחזיר בעדים כו' ומ"מ אין נאמנתו בחזרה פוטרתו מן הכפל שהכפל תלוי בהעדאת עדים וכמו שאינו נאמן לומר אחר שבאו עדים כבר הודיתי לו על הגניבה קודם שבאו עדים אלו לפטור עצמו מכפל כך אינו נאמן בטענת החזרתי ואל תתמה ותאמר שזה תלוי בזה ואם נאמן שהחזיר כבר האמנתו על ההודאה שאין זה תלוי בזה שהרי מצינו כיוצ' בו בשלשה שישבו לקיים את השטר כו' ומוקי בערעור דגזלנות' ומעידין עליו שחזר בתשובה אבל הוא (אינו) נאמן להכשיר את עצמו אע"פ שהוא נאמן לגבי הממון לו' החזרתי וכו' וה"ה והוא הטעם בזה שהוא נאמן על הממון אבל אינו נאמן על הכפל כיון שבאו עדים שגנב ולא להכשיר א"ע ועוד כי במה שהוא חייב נאמן לו' פרעתי אבל אינו נאמן לו' לא נתחייבתי בכפל שהרי העדים מעידין עליו גם מה שקראת מרשיע א"ע כשהו' שותק ואינו טוען שגנב ושילם זה אינו קרוי מרשיע א"ע כו' אלא ב"ד מרשיעין אותו ע"פ עדים ואין אנו צריכים להודאתו וז"ב וכן נ"ל עכ"ל והנה נראה מדברי הרשב"א דבהחזיר הגניבה קודם שבאו עדים דפטור הוא משום מודה בקנס ולענ"ד הוא משום דכבר חזרה קרן לבעלים וכדאמרינן פרק מרובה בהא דמשני ריש לקיש שהקדישו בעלים ביד גנב ופריך והא חזרה קרן לבעלים ופי' רש"י רכתי' המצא תמצא בידו הגניבה וכאן כבר בא הגניבה ליד בעלים ע"ש והתם לאו מדנפשיה החזירו דליהוי בכלל מודה בקנס דהא הבעלים הקדישו אלא כל שבא הגניבה ליד בעלים תו לא הוי בכלל המצא בידו וכמו שפירש"י וגם מ"ש הרשב"א כמו שאינו נאמן לו' אחר שבאו עדים כבר הודיתי לו על הגניבה קודם שבאו אלו עדים לפמ"ש בסק"ב אפילו כבר הודה בהודאה גמורה לפני ב"ד אפ"ה ב"ד אחר שלא ידעו ולא שמעו מהודאה יכולין לחייבו דע"י הודאה בקנס לא נמחל שעבודו אלא דאותו ב"ד שהודה בפניהם הוא דאין יכולין לחייבו: