ש"ך על חושן משפט שנ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) גנב חלבו כו'. עיין בסמ"ע סק"א עד דלא דמי דהכא חיוב ממון בא מיד שהגביה כו' וכן כתב הע"ש ולא הוצרכו לזה דבש"ס לא אמרינן הכי אלא לרבי נחוניא בן הקנה דס"ל דחייבי כריתות פטור מתשלומין אבל לדידן דלא קי"ל כרבי נחוניא הכא בלא"ה חייב ומ"מ נ"מ מטעם זה אלו התרו בו דקי"ל דאין לוקה ומשלם ואפי' הכי כאן משלם ולוקה דמשעת הגבהה חייב בכפל ומלקי לא לקי עד שעת אכילה וכה"ג אמרינן לעיל סי' של"ח ס"ד ופשוט הוא ומ"ש ע"ש בסמ"ע דקי"ל כר"י הסנדלר כו' מ"מ בשחטה ונמצאת טרפה כו' באמת כן הוא בטור דכ' בתחלה סתם השוחט ונמצאת טרפה חייב ואח"כ כתב בשוחט ע"י אחר בשבת דלדעת הרא"ש פטור משום שחיטה שאינה ראויה כר' יוחנן הסנדלר עכ"ל ואחריו נמשך הע"ש אבל תמוה הוא בעיני דהא אמרי' בש"ס במרובה (דף ע"א ע"א וע"ב) ופ' אלו נערות (דף ל"ו) דמאן דפטר בטובח ע"י אחר בשבת סבר לה כר' שמעון דאמר השוחט את הטרפה פטור ולא כרבנן דמתני' א"כ אנן דקי"ל כרבנן חייב והא דפסק הרא"ש כר' יוחנן הסנדלר היינו לענין מבשל בשבת דאסור וה"ה דהשוחט בשבת אסורה אבל מ"מ לענין גניבה דלא מיירי רבי יוחנן הסנדלר קי"ל כרבנן דמתני' ובאמת נראה שהטור לא עיין בש"ס ול' הרא"ש אטעייה שכ' הרא"ש וז"ל גנב ומכר בשבת דליכ' חיוב מיתה במכיר' פטור גנב וטבח ביה"כ חייב בש"ס פריך והקי"ל דאינו לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב אמר רבא אמר קרא וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף טביחה ע"י אחר ואפ"ה בשבת פטור דשחיטה שאינה ראויה היא כר"י הסנדלר עכ"ל והבין הטור דכוונת הרא"ש לו' דמתני' מיירי בטובח ע"י אחר וחייב ביה"כ ופטור בשבת מטעם שחיטה שאינה ראויה וכ"כ הטור בקצור פסקי הרא"ש להדיא וז"ל גנב וטבח ומכר בשבת היכא דליכ' חיוב מית' גנב וטבח ומכר ביה"כ ע"י אחר חייב עכ"ל והא ודאי ליתא מכמה טעמים אלא הרא"ש נקט ל' הש"ס בקצרה וכן דרכו של הרא"ש במס' ב"ק לקצר ל' הש"ס למי שבקי קצת בל' הרא"ש דב"ק ומ"ש בטובח ע"י אחר קאי אברייתא דמייתי בש"ס התם ומ"ש ואפ"ה בשבת פטור ר"ל דאע"ג דבטובח ע"י אחר חייב דיש שלד"ע גבי טביח' מ"מ בשבת פטור לחכמים דברייתא מטעם שחיטה שאינה ראויה כר' יוחנן הסנדלר ולא הוצרך הרא"ש להביא כל זה אלא לאשמועי' דבטביחה יש שלד"ע ולהביא אח"כ שקלא וטרי' אי הלכ' כר"י הסנדלר או לא שוב ראיתי במהרש"ל פ' מרוב' סי' ך' הבין דברי הרא"ש כפשוטו והאריך לתמו' עליו ובחנ' טרח דהדבר פשוט דכוונת הרא"ש כמו שכתבתי וכמו שפי' מהרש"ל שם דברי הרי"ף כן יש לפ' דברי הרא"ש וכה"ג אשכחן טובא בהרא"ש שמקצר ל' הש"ס וראי' לדברי שהרי רי"ו תלמיד הרא"ש שנמשך תמיד אחר דברי הרא"ש כ' בנתיב ל"א ח"ג וז"ל גנב וטבח בשבת פטור ואם טבח ע"י שליח חייב אבל גנב ביה"כ וטבח ע"י אחר או הוא בעצמו בלא התראה חייב דאין כאן מלקות דאם הי' שם מלקות אין לוקה ומשלם ולעולם במיתת ב"ד אפי' הוא שוגג אינו משלם וכן גנב וטבח הוא בעצמו ביה"כ והתרו בו פטור עכ"ל וכן עיקר וכ"פ מהרש"ל:
כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות גניבה וז"ל גנב תרומה מבעלי' הישראלי' שהפרישוה אינו משלם תשלומי כפל שאין להם בה אלא טובת הנאה וטובת הנאה אינו ממון עכ"ל והיינו כדאית' בסוגי' דס"פ האיש מקדש דטובת הנאה אינה ממון דהכי סלקא שמעתת' התם וכ"כ הרב המגיד שם וכ"כ עוד הרמב"ם פ"ה מהלכות אישות דטובת הנאה אינה ממון וכתב ה"ה שם דהיינו כיון דהכי סלקא שמעתתא דסוף פרק האיש מקדש וי"ח ודעת רבינו נראה עיקר עכ"ל והי"ח הוא ר"ח והביאוהו הרא"ש והר"ן ס"פ האיש מקדש ומשמע שם ג"כ שמסכימין לזה גם הרא"ש מסיים על דברי ר"ח וכן הלכה וכ"כ הריטב"א שם בשם ר"ח והרמב"ן ומשמע שם שגם הוא מסכים לזה וכן הביא הב"י לעיל סי' ל"ז מחו' י"ד תשובת הריטב"א ופסקו ר"ח והרמב"ן דטובת הנאה ממון כו' וטעם ר"ח והרמב"ן שם משום דרבא דהוא בתרא ס"ל בס"פ בתרא נדרים (דף פ"ה ע"א) דטובת הנאה ממון וכדקתני במתני' התם קונם כהנים ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים אבל הני לא ולפ"ז היה קשה על הרמב"ם שהרי גם הוא פסק בפ"ז מהלכות נדרים דין י"א כמתני' דנדרים אבל אחרי העיון נראה דעת הרמב"ם עיקר חדא דאפי' תימא דרבא ס"ל הכי מ"מ כיון דסתמא דש"ס סלקא בהכי בס"פ האיש מקדש דכ"ע טובת הנאה אינה ממון א"כ נקטינן כסתמא דש"ס דאינהו בתראי טפי מרבא ובע"כ צ"ל דס"ל לש"ס דס"פ האיש מקדש דש"ה בנדרים וכמ"ש לקמן דאל"כ תיקשי על סתמא דש"ס דס"פ האיש מקדש דמתני' דנדרים אתיא דלא כמאן ועוד נראה דגם רבא ס"ל טובת הנאה אינו ממון אלא דלא ניחא ליה לאוקמ' מתני' דנדרים כרב יהושיע דהתם דרישא ר' יוסי בר יהודה וסיפא רבי אלא ס"ל דבמתני' כ"ע מודה מטעם דבנדרים שאני כיון דאפי' ויתור אסור במודר הנאה וכן מחמירים בנדרים בעלמא טובא א"כ אפי' תימא אינה ממון מ"מ הנאה מיה' איתא כמו בויתור וכה"ג וכ"כ הכ"מ פ"ז מה' נדרים בשם רבי מאיר בר שמעון המעילי שהביא ג"כ שמפרק אלו עוברין מוכח דטובת הנאה אינה ממון ע"ש וכ"פ מהרש"ל פ"ט דב"ק סי' ס"א כהרמב"ם דטובת הנאה אינה ממון ודשאני בהך דנדרים אלא שחילוקו שם אינו ברור כ"כ ע"ש תדע דאל"כ הא בע"כ רבא גופיה מודה דר' ור' יוסי תרוייהו ס"ל דטובת הנאה אינו ממון וכדמשמע בש"ס בנדרים התם א"כ היאך מוקי רבא מתני' דלא כמאן א"י כדפי' וגם הטור י"ד סי' של"א כתב דטובת הנאה אינה ממון וכ"כ הטור ברמזי פסקי הרא"ש ס"פ האיש מקדש וז"ל הילכתא טובת הנאה אינה ממון והמקדש בה אינה מקודשת עכ"ל ואע"פ שיש לתמוה ע"ז דהא הרא"ש כ' שם בשם ר"ח דהוי ממון והי' נראה למחוק תיבת אינה שני פעמים אך כיון שבדקתי בכמה דפוסין ונמצא כן אינה ממון וגם הטור כ' בעצמו בי"ד סי' של"א אינה ממון נראה יותר שזהו אינו מדברי הרא"ש רק שאיזה תלמיד הוסיפו בסוף הפרק אחר דברי הרא"ש או הטור הבין דמ"ש הרא"ש בשם ר"ח ר"ל דאע"ג דקי"ל בעלמא דטובת הנאה אינה ממון קי"ל בנדרים דממון הוא ואע"ג דל' ר"ח לא משמע כן מ"מ אפשר דהטור הבין כן שוב ראיתי במרדכי פרק שבועות הדיינים הביא תשובת מהר"מ ב"ב שכ' דנראה דטובת הנאה אינה ממון כעולא ורב אסי דפ"ב דקידושין ואע"ג דרבא בתרא הוא ומוקי מתני' בפ' בתרא דנדרי' דטובת הנא' ממון היינו דלא בעי לאוקמי כחד תנא משום דקשיא לי' רישא לסיפא ומיהו רבא גופא איהו סבר דטובת הנאה אינה ממון עכ"ל (והוא בתשובת מהר"מ ד"פ סי' רפ"א ולכאורה אין הבנה לדבריו ועוד דהיכן מצינו לרבא דטובת הנאה אינה ממון אבל למאי דפירשתי ניחא דיש קצת ט"ס בדבריו וצ"ל היינו דבעי לאוקמא כחד תנא ור"ל דרבא לא ס"ל כרבי הושעי' דרישא רבי יוסי וסיפא רבי אלא בעי לאוקמי כולא מתני' כחד תנא ומיהו רבא גופא סבר טובת הנאה אינה ממון בעלמא דהא משמע התם דרבא גופא ס"ל דרבי ורבי יוסי תרוייהו ס"ל טובת הנאה אינה ממון אלא דס"ל דבנדרים שאני וכמ"ש וגם בתשו' מהרי"ק סוף שורש קס"א הביא תשובת מהר"מ הנ"ל בקצרה ומביאו מהר"ם פדאוה בתשובת סי' ס"ה (וכן הוא בתשו' מהר"ם פ"ק דמציעא המתחלת אשר שאלת בראובן שיש לו חצי מעשר כו') וכן נראה דעת הרב לעיל סי' ס"ז ס"ט וסי' פ"ז סל"ז וסי' רע"ז ס"ו וכן עיקר ומהר"ם מטיקטין כתב בגליון המרדכי פ' שבועות הדיינים וז"ל האשר"י שלהי פרק האיש מקדש פוסק בשם ר"ח הלכה טובת הנאה ממון וכן בשאלתות פרשת קרח ע"כ (הג"ה ועיין לעיל סי' ר"ד ומ"ש מחז"ל שם):