שולחן ערוך חושן משפט שנח ד

מותר ליקח מהאריס שהרי יש לו חלק בפירות ובעצים:

הגה: וי"א דדוקא לאחר שחלקו דסתמא שלו הוא מוכר אבל קודם חלוקה אסור דחיישינן שלא יתן לב"ה נגד מה שנטל (טור ס"ב):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

דדוקא לאחר שחלקו כו': לשון הטור אינו כן אלא ז"ל בד"א בסתם שתלינן לו' שכבר חלקו ומחלקו מכר אבל אם ידוע לו שלא חלקו אסור כו' "ומדברי מור"ם משמע דמסתם אסור ולא תלינן לומר שכבר חלקו והוא דיעה שלישית לא מצאתי' בשום מקום:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) מותר ליקח מן האריס כו' מדברי התוס' פרק אלו מציאות (דף כ"ב) סוף ע"א והגהת אשר"י והגהת מרדכי שם מבואר דאם אדם נותן לאכול לחברו מדבר שאינו שלו אלא של חברו אע"פ שיודע שחברו יתרצה אסור לאכלו דהלכה כאביי דיאוש ש"מ לא הוי יאוש ואע"ג דהשתא ניח' ליה מעיקרא לא הוי ניח' ליה ואי לאו דמסתפינ' הייתי אומר שמותר ויאוש שלא מדעת שאני שגם אח"כ אינו מייאש אלא משום שאינו יודע היכן הוא ובע"כ הוא מתייאש א"כ אמרי' מעיקרא באיסורא אתי לידי' דבמה יקנה אי ביאוש הא השת' אינו מתייאש ואלו הי' יודע שהוא אצלו לא מתייאש משא"כ הכא כיון שידוע שיתרצ' א"כ השתא נמי בהיתרא אתי לידיה דמסתמ' אינו מקפיד על זה ואע"ג דבש"ס שם מדמה תרומה וטומא' ליאוש שלא מדעת טעמ' אחרינ' איכא התם דלענין תרומה וטומא' ידיעה ממש בעינן ע"ש ודוק ועיין בס' אגודת אזוב דף ק"י ועיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ן:

(ב) וי"א דדוק' לאחר שחלקו עיין בסמ"ע ס"ק ו' עד ומדברי מור"ם משמע דמסתם אסור כו' ולי נראה דגם כוונת מור"ם כהטור וכ"כ הב"ח ופסק כן ע"ש:

באר היטב

עריכה

(ה) מהאריס: מדברי התוס' ב"מ דף כ"ב סוף ע"א והג"א והגמרא שם מבואר דאם אדם נותן לאכול לחבירו מדבר שאינו שלו אלא של חבירו אע"פ שיודע שחבירו יתרצה אסור לאוכלו דהלכה כאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואע"ג דהשתא ניחא ליה מעיקרא לא הוה ניחא ליה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דמותר ויאוש שלא מדעת שאני שגם אח"כ אינו מייאש אלא שאינו יודע היכן הוא ובע"כ הוא מתייאש א"כ אמרי' מעיקרא באיסורא אתי לידיה במה יקנה אי ביאוש הא השתא אינו מתייאש ואילו הי' יודע שהוא אצלו לא נתייאש מה שאין כן הכא כיון שידוע שיתרצה א"כ השתא נמי בהיתרא אתי לידיה דמסתמא אינו מקפיד ע"ז ואע"ג דבש"ס שם מדמה תרומה וטומאה ליאוש שלא מדעת טעמא אחרינא איכא התם דלענין תרומה וטומא' ידיע' ממש בעינן ע"ש וע' בספר א"א דף ק"י ובתשוב' מהרי"ט סי' ק"ן. ש"ך.

(ו) שחלקו: ל' הטור אינו כן אלא זה לשונו במה דברים אמורים בסתם שתלינן לומר שכבר חלקו ומחלקו מכר אבל אם ידוע לו שלא חלקו אסור כו' ומדברי הרמ"א משמע דמסתמא אסור ולא תלינן לומר שכבר חלקו והוא דעה שלישית לא מצאתיה בשום מקום עכ"ל הסמ"ע. ולי נראה דגם כונת הרמ"א כהטור וכ"כ הב"ח ופסק כן ע"ש. שם.

קצות החושן

עריכה

(א) מותר ליקח מן האריס. בפרק אלו מציאות דף כ"ב בתוס' שם דאם אדם נותן לחבירו לאכול מדבר שאינו שלו אלא של אחר אע"פ שהוא יודע שחבירו ודאי יתרצה לכשיודע לו אסור לאוכלו משום דהלכה כאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואע"ג דהשתא ניחא ליה מעיקרא לא ניחא ליה דלא ידע וכן כתב בהגהת אשר"י ובמרדכי שם ע"ש. ויש לדקדק מהא דאמרו בפרק נערה דף מ"ח מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר א"ל רבינא לרב אשי מ"ש מהא דתניא מי שהלך למד"ה ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו אבל לא בניו ובנותיו ודבר אחר א"ל ולא שאני לך בין יוצא מדעת ליוצא שלא מדעת ופירש"י דנשתטה דשלא לדעת יצא מן העולם מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו ע"ש וכיון דאפי' היכא דידוע לנא דבודאי יתרצה ה"ל יאוש שלא מדעת וא"כ היכי זנין בניו ובנותיו נהי דניחא לי' השתא מיהו לא ידע:

ואפשר כיון דגבי בניו ובנותיו אפי' ביותר משש מצוה מיהא הוי אע"ג דלא כפינן ליה כמבואר שם דף מ"ח וניחותא דמצוה שאני דאע"ג דהשתא לא ידע מהני וכמ"ש הב"י בי"ד סי' של"ג וע' מ"ש בסי' רס"ב סק"א אלא דהתם נמי אמרו דבר אחר היינו תכשיט ומשום דניחא ליה דלא תינוול ע"ש ומה בכך דניחא ליה השתא מיהא לא ידע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}