ש"ך על חושן משפט שנח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ד עריכה
(א) מותר ליקח מן האריס כו' מדברי התוס' פרק אלו מציאות (דף כ"ב) סוף ע"א והגהת אשר"י והגהת מרדכי שם מבואר דאם אדם נותן לאכול לחברו מדבר שאינו שלו אלא של חברו אע"פ שיודע שחברו יתרצה אסור לאכלו דהלכה כאביי דיאוש ש"מ לא הוי יאוש ואע"ג דהשתא ניח' ליה מעיקרא לא הוי ניח' ליה ואי לאו דמסתפינ' הייתי אומר שמותר ויאוש שלא מדעת שאני שגם אח"כ אינו מייאש אלא משום שאינו יודע היכן הוא ובע"כ הוא מתייאש א"כ אמרי' מעיקרא באיסורא אתי לידי' דבמה יקנה אי ביאוש הא השת' אינו מתייאש ואלו הי' יודע שהוא אצלו לא מתייאש משא"כ הכא כיון שידוע שיתרצ' א"כ השתא נמי בהיתרא אתי לידיה דמסתמ' אינו מקפיד על זה ואע"ג דבש"ס שם מדמה תרומה וטומא' ליאוש שלא מדעת טעמ' אחרינ' איכא התם דלענין תרומה וטומא' ידיעה ממש בעינן ע"ש ודוק ועיין בס' אגודת אזוב דף ק"י ועיין בתשובת מהרי"ט סי' ק"ן:
(ב) וי"א דדוק' לאחר שחלקו עיין בסמ"ע ס"ק ו' עד ומדברי מור"ם משמע דמסתם אסור כו' ולי נראה דגם כוונת מור"ם כהטור וכ"כ הב"ח ופסק כן ע"ש:
סעיף ה עריכה
(ג) אין לוקחין מהנשים כו' עיין בתשובת מהרא"ן ששון סי' קצ"ח:
(ד) כגון נשים שמכרו כו' עיין בתשו' מהרי"ט סי' קל"ט דף קפ"ה ע"ב ובתשובות מבי"ט ח"ב סי' רמ"ב:
סעיף יב עריכה
(ה) ואע"ג דשנוי החוזר כו' עיין בב"ח ס"ס ש"ס דפסק דלא כהרב המגיד וריב"ש ול"נ דאין הכרעתו מוכרחת בזה גם ביש"ש פסק כהרב המגיד: