סמ"ע על חושן משפט שמח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאסור לגנוב אפי' כל שהוא: דכמו שחצי שעורין לענין איסור חלב ודם אסור מן התור' אע"ג דאין לוקין עליו כמבואר במקומו בי"ד ובא"ח מהלכות יוכ"פ כן חצי שיעור לענין ממון ג"כ אסור מן התורה אע"ג דאין לוקין עליו:
ואפי' ע"מ להחזיר: פי' ולא גנבו אלא למיקט ולצערו כן פי' ב"י דברי הטור אבל המחבר דכ' אחר זה כדי לצערו צ"ל דמ"ש ע"מ להחזיר ר"ל שלקחו לצורכו ולהחזיר' בעינו אח"כ.
לשלם תשלומי כפל: פירש"י שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבלנו ממנו:
סעיף ב
עריכהעל לאו דלא תגנובו: פי' לא תגנובו הכ' בפ' קדושים דמיירי בגניבת ממון דנלמד מעניינו דכ' בצדו לא תכחשו ולא תשקרו אבל לא תגנוב הכתוב בעשרת הדברות איירי בגונב נפשות דחייב עליה מיתה נלמד ג"כ מענינו דכ' בצדו לא תרצח לא תנאף.
או הגונב ממון של עכו"ם: דומיא דגזל העכו"ם דאסור:
וי"א דאסור להטעותו: ולמדו זה מדאסרו אפי' גניבת דעת עכו"ם:
סעיף ג
עריכהואין הבעלי' יודעי': ואפי' יודעי' מזה כיון שהגנב מטמין עצמו כדי שלא יראהו נקרא גנב כ"כ הטו' ולאפוקי הבא לגזול מיד הבעלים דנקרא גזלן כמו שכ' בבניהו ויגזול את החנית מידו ונ"מ דאין הגזלן חייב בכפל ולא בד' וה' אם טבח ומכר:
סעיף ד
עריכהחוץ מרשות הבעלים: מיירי דמשכה במקום שקונה משיכה דהיינו בסימטא ובחצר שהיא של שניהם וכ"ש כשמשכה לרשותו וכמ"ש לעיל סי' קנ"ז:
אפי' לגגו חצירו כו': דנפקא לן בגמ' מכפל המצא תמצא בידו:
אימת חייב הגנב בכפל כו': עיין בטור שכ' ז"ל בד"א שחייב בכפל ד' וה' שבאו עדים שגנב וטבח ומכר אבל אם הודה מעצמו אינו משלם אלא הקרן דכתיב אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו ואפי' מוד' בקנס ואח"כ באו עדים פטור ולא אמרי' דלא הוד' אלא כדי לפטו' מהקנס דידע דיבואו עדים ובלבד שמתחייב עצמו בקרן כגון שהוד' שגנב וטבח ומכר שנמצא מחייב עצמו בהודאתו בקרן קודם שבאו העדים אבל אם לא אמר שגנב קודם שבאו העדי' ולאחר שבאו עדים שגנב הקדים נפשו והודה שטבח ומכר ואח"כ באו עדים ומעידים עליו שטבח ומכר חייב ד' וה' ואין מוד' בקנס פטור אא"כ הודה בפני ב"ד של ג' מומחין וכשהן יושבין במקום ב"ד אבל אם הודה בפני ב' מומחין אפי' כשהן יושבין בב"ד או בפני ג' חוץ לב"ד אינו מועיל להפטר מהקנס לפיכך האידנ' שאין לנו ב"ד מומחין הראויין לדון דיני קנסו' אינו מועיל להפטר מהקנס עכ"ל הטור עוד כ' הטור כמה כרטי דיני חיוב כפל ד' וה' בסי' ש"ן ושנ"א ושנ"ב והשמיט' ג"כ המחבר מה"ט דאינן נוהגים:
מיהו יש נפקותא אם תפס כו': זה כתב ג"כ הטור בס"ס שמ"ט דמ"ה כ' קצת פרטי דינים בסי' זה ובסי' ש"ן ושנ"א ושנ"ב ואפשר דהמחבר פסק כהרמ"ה שכ' הטור בשמו שם בס"ס שמ"ט שלא מהני תפיס' בקנסא לא בכדי נזקו ולא בכפל ד' וה' שהוא יתר מנזקו דתקנתא עבדי ליה רבנן לניזק ולא עבדי תקנתא להרויח על ממוניה כו' ומ"ה השמיטן המחבר. ומור"ם ז"ל ס"ל כהרא"ש שהטור כ' שם עליו שהרא"ש חלק על דבריו וס"ל דלאו תקנתא היא דמדאורייתא מחייב ליה אלא שאין לנו דיין בבבל שיכפנו ליתן וכל כה"ג עביד אינשן דינא לנפשיה לתפוס בשיעו' כפל ד' וה' ואין מוציאין מידו כו' ע"ש וק"ל:
סעיף ה
עריכהאם יש לו מטלטלין כו': דכל המטלטלין אפי' סובין משתלם מהן אפי' בניזקין אפי' יש לו כסף ומזומני' דכל מטלטלין מיקרי מיטב שבאם לא יוכל למכרן כאן יכול לטלטלן למקום אחר וכמו שכתבו הטור והמחב' לקמן סי' תי"ט ושם נתבא' דשמין לו המטלטלין למוכרן לפי מקומו ושעתו וכמ"ש הטור והמחב' ג"כ לעיל סי' ק"ג ע"ש מ"ש בפרישה וסמ"ע:
וגובין מהעידית: כשאר נזיקין דכתיב בהו בפ' משפטים מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם והיינו דוקא כשאין לו להשתל' ממנו אלא קרקע וקרקע אינו יכול לטלטלה למכרה במקום אחר לכך הזקיקה התור' לשלם מן העידית שלו שיש עליה קופצים לקנותו או יחזיק הניזק לעצמו כמ"ש ג"כ בסי' תי"ט ועיין בטור שסיים וכ' ז"ל ואם אין לו לא מקרקעי ולא מטלטלים בזמן שהיובל נוהג דבר תורה מוכר את עצמו ומשלם לזה הקרן (פי' ולא הכפל דכתיב ונמכר בגניבתו ולא בכפלו וכמ"ש בר"ס ל"ח) אבל בזמן הזה אינו נמכר שאין תורת עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג עכ"ל:
סעיף ו
עריכהוהגביה הגניבה: פי' וע"י הגבהה קנאה והגנב הי' יכול להוציא את הגניב' זולת זה המסייע ונמצא שהיתה גנובה ועומדת זולתו ומסיים הרא"ש והטור הביאו בזה ז"ל ובהא דאמרי' גזל ולא נתייאשו הבעלי' ובא אחר וגזלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה היינו דוקא כשהשני גזלה מהראשון וכיון דלא נתייאשו הבעלים ה"ל כאלו גזלו מהבעלים אבל היכא שלא בא לגזול אלא לסייע והוא כבר קנאתה בהגבהה לא. עוד כ' טעם אחר לפטור כשלא ידע שהוא גניבה ע"ש:
סעיף ז
עריכהוגנב חפץ אחד כו': אע"פ שכ' עליה מור"ם דאיירי דיש לו טענה על מה שלקחה מ"מ כ' ל' וגנב כיון שאין ידוע לראובן שטענתו אמת וחזקה הוא שכל מה שהוא בבית האדם הוא שלו וגם הוא הלך שם בחשאי:
ודוקא ששמעון יש לו שום טענה כו': ומסיי' בזה הרא"ש והטור וכ' ז"ל ובכהא אינו חייב משום שומר אבידה להחזירו ליד בעלים כיון ששמעון אומר שיש לו תביעה עליו ואם יחזירו ראובן ללוי ויתפוס שמעון אח"כ משל ראובן לא היה מחזירו לו ואין ראובן חייב להציל ממון לוי בממונו עכ"ל:
וזה יודע ראובן: פי' יודע שאין לו טענה עליו:
חייב לשלם ללוי: ואע"פ ששמעון כבר הגביה להגניבה והוציאה וקנאה בהגבהה ובסעיף שלפני זה פטר לשמעון מה"ט היינו דוקא שפטרו ממה שסייע בהוצאתו ואחר שהוציא להגניב' בא הגנב ונטלו מידו משא"כ בזה שמיירי ששמעון מעצמו החזיר ליד ראובן הגניבה והיה יכול להחזיקו בידו ולהחזיר ליד הבעלים מ"ה חייב מדין שומר אבידה וק"ל:
סעיף ח
עריכהשמעון חייב להחזיר לו כי מה לו ליכנס כו': פי' מ"ה אף אם יש לו שום טענה לקרובתו למה גנבו מ"מ כיון שהוא אינו יודע אם האמת אתה לא היה לו לכנס לבית חבירו ולסייע לה להוציאו ואף שלא היו שם עדים על ההוצאה וכדמשמע מל' תשובת שמעון שכ' הטור והמחבר ז"ל והשיב שמעון אמת הוא שהוצאתי כו' דמדקאמר אמת משמע שזולת הודאתו לא היה ראובן יכול לברר הדבר בעדים אבל בדין שלפני זה מיירי שלא נכנס שמעון לסייע על הגניבה אלא שתבעו ראובן על שבא לידו והחזירו ליד הגנב ואף שבטור משמע שהמעשה היה שנכנס ג"כ וסייעו להוציאו הא כ' שם טעמים אחרים לפטרו על ההוצאה והוא כיון שהגנב כבר הגביהו והי' יכול להוציאו לבדו ועוד שם טען שמעון שידע שהאמת אתו ע"ש ודו"ק:
י"א דהמשלח חייב: דאין שייך לו' כאן דסבר המשלח דלא יעשה השליח מה שבקש ממנו מטעם דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כיון דאינו בר חיוב ☜ ובד"מ הביא דברי המרדכי פ"ק דב"מ דכ' בשם מוהר"ם ז"ל ואם אמר קח לי שור בבית פלוני שהוא שלי ונמצא אח"כ שלא היה שלו אלא לגנבו נתכוון חייב המשלח באחריות השור במשיכת השליח דהא השליח לא ידע שהוא גניבה ושהנ"י כ' בפרק מרובה דהשליח חייב דאין שליח לדבר עבירה אפי' במקום שאין השליח יודע אם עשה איסור: