שולחן ערוך חושן משפט שמו יז


שולחן ערוך

אשה ששאלה ואח"כ נשאת הרי הבעל כלוקח ואין לו דין שומר לפיכך אם הדבר השאול בהמה ומתה הבעל פטור אע"פ שהוא משתמש בה כל ימי שאלתה אפילו פשע מפני שהוא כלוקח:

הגה: אבל לא מפטר מטעם שמירה בבעלים דהא אין החפץ שלה רק שאול בידה (ד"ע מדיוק הטור) וכן גזלן שהפקיד או השאיל דבר הנגזל אף ע"פ שהיה במלאכת השואל חייב השואל באונסין דלא מקרי שאלה בבעלים אלא בבעל החפץ עצמו (מרדכי ר"פ הגוזל בתרא):

והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון (וע"ל סי' תכ"ד ס"י) ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה ה"ז נכנס תחתיה (טור ס"ךבשם הרמב"ם פ"ב דשאלה):

הגה: ודוקא שנשתמש בה לאחר שהודיעתו או שקבל עליו להיות הוא השואל (שם בשם הראב"ד):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אשה ששאלה ואח"כ נשאת כו':    כן הוא ל' הרמב"ם ספ"ב דשאל' וכתב שם המ"מ ז"כ דהוא איבעיא דאפשט' כו' וצ"ל דאע"ג דאיבעיא בגמ' הוא אי שכר' הוא מאחר ונשאת כו' ס"ל להרמב"ם דל"ד "שכר' אלא ה"ה אי "שאלה וכ"כ הנ"י האיבעי' וכ"כ ב"י ועד"ר:

אבל לא מיפטר מכח שמירה בבעלים:    כ"כ גם בד"מ והוא תמוה דנראה מוכח מל' הטור דגם בכה"ג פטור מפשיעה מכח שמירה בבעלים דאי מה"ט דלוקח הוי לחוד הוי מחייב אפשיעה כדין ש"ח דומיא דלוקח לל' יום כמ"ש הט"ו אחר זה (ואי משום שמירה בבעלים לחוד בכה"ג דאין לו עסק עם האשה אלא עם המשכיר היה חייב מ"ה צריך הטעם דלוקח הוה) וכן כתבו התו' והטו' בהדי' דין לוקח לשלשים יום דחייב כדין ש"ח אדין זה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוא ול"ד בנכסי אשתו של עצמ' אלא אף אפרה ששכר' ונשאת כ"כ ע"ש וכ' דמ"מ בעל פטור משום דה"ל שמיר' בבעלים ועמ"ש בפרישה ישוב לדברי הטור והמחבר שאזלו בשטת ר"י והרא"ש וחלקתי "בין אם שאלה או שכר' היא הפרה כל ימי חיות' דהפרה או כל ימי חיותה דהאשה (דומה למ"ש הטור והמחב' בסי' שמ"א בא"ל השאלני בטובך ע"ש) דבכה"ג פטו' הבעל אפי' פשע בה ונגנבה משום לוקח ולא משום פשיעה בבעלים כיון דהפר' עכ"פ אינה שלה ומזה איירי המחבר ומור"ם כאן וגם הטור בסי"ט. ובין שכרה או שאל' לזמן כגון לל' יום דבכה"ג אף שהוא לוקח חייב בפשיעה דלא עדיף מלוקח ממש לזמן וכמ"ש ר"י והטור בסכ"א וא"כ לק"מ ודוק:

דהא אין החפץ שלה רק שאול בידה כו':    כבר כתבתי דס"ל דל"ד "שכר' היא אמרו בגמ' אלא ה"ה שאלה היא ומ"ה הוצרך לומר דהטעם הוא משום דאין החפץ שלה ולא משום שלא תיקח היא דמי המיתה מהשואל ולא תתננה למשכיר שלה כלום דהיינו עושה סחורה בפרתו של חבירו ודוק:

והאש' חייבת לשלם כו':    ע"ל סי' תכ"ד ס"י דאם יש לה נ"מ או נצ"ב או תוספות על כתוב' דאורייתא דחייבת למכור בטובת הנאה אלא דמיירי כאן באין לה וסמך אמ"ש ל' בסי' תכ"ד וכן משמע בד"מ ע"ש. וגם בגמ' פ' החובל דף פ"ט ע"א דפריך אדין חבלה תזבין נכ"מ ותתן ליה ומשני בדלית לה ומדפשט להמקשן כ"כ דביש לה נ"מ דמחויבת לזבין ולשלם משמע דס"ל בשאר חיובי מחויבת למכור נכ"מ ולשלם דאל"ה לא ה"ל למקשן להקשו' כ"כ בפשיטות ודוק ועד"ר:

ש"ך - שפתי כהן

(יא) שהוא עמו במלאכתו כו'. עיין בתשובת מהרי"ט סי' ש"ל:


(יב) אבל לא מפטר מטעם שמירה בבעלי' כו' כ' בסמ"ע ס"ק כ"ח שהוא תמוה דנרא' מוכח מל' הטור דגם בכה"ג פטור מכח שמיר' בבעלי' דאי מה"ט דלוקח הוי לחוד הוי מחייב אפשיע' כדין לוקח בהמ' לל' יום ואי משום שמיר' בבעלי' לחוד בכה"ג דאין לו עסק עם האשה אלא עם המשכיר היה חייב מ"ה צריך הטעם דלוקח הוה כו' ולא ידענ' מאי קשיא ליה דגם כוונת מור"ם כן הוא דמשו' שמיר' בבעלי' לחוד לא מפט' אי לא הוי כלוקח ונ"מ בגזלן שהפקיד כו' ודוק:

גם מה שתירץ הסמ"ע דבשכרה או שאלה לזמן כגון לשלשים יום דבכה"ג אף שהוא לוקח חייב בפשיעה דלא עדיף מלוקח לזמן כו' וכ' שכתב כן לדברי הטור והמחבר דאזלי בשטת הרא"ש ע"ש לא ידעתי מי הזקיקו לזה וגם לא נהירא כלל דכיון שהוא לוקח אינו שומר של המשאיל רק שומר של אשתו ופטו' מפשיע' לדעת הרא"ש וטור דהוי שמירה בבעלים ואין טעם כלל לחלק בין שאל' הפרה כל ימיה ובין שאלה לזמן ול"ד ללוקח בהמה לל' יום דהוה שומר של משאיל ואין המשאיל עמו. והכי מוכח להדיא ממ"ש הרא"ש וטור דלענין בעל בנכסי אשתו לא נ"מ מידי והוצרכו לדחוק דיש נ"מ בדברי ר"י בלוקח בהמה לל' יום ואם איתא ה"ל לפרש כפשוטו דנ"מ בשאל' לל' יום ונשאת אלא ודאי פשיטא דהבעל פטור בכל ענין לסברתם ודוק כך נ"ל לדעת הרא"ש וטור וכן דעת מור"ם בהג"ה אם נא' דס"ל כוותייהו:

אבל באמת דברי הרא"ש והטו' תמוהין לי דהיכא קאמרי דמשום שמירה בבעלים פטור דהא אמרי' בש"ס (פ' השואל דף צ"ו ע"ב) בשאלה ונישאת דלר' יוסי דקי"ל כוותיה דאמר תחזו' פרה לבעילים הראשוני' לא שייך כאן שמיר' בבעלים דה"ל כמאן דשאיל מבעלי' הראשוני' ומייתי לה הרי"ף והרא"ש התם וא"כ נהי דמסקינן דבעל לוקח הוה מ"מ לפי מה שפי' ר"י דמ"מ ש"ח הוי א"כ בפשיע' חייב דכשומ' של בעלים הראשוני' הוא להתחייב בפשיע' (ודוחק גדול לו' דדוקא בשוכר שהשאיל אמרי' כן לר' יוסי משא"כ הכא ודוק) ונרא' דס"ל להרא"ש וטו' דהא דקאמרי' בש"ס דלר' יוסי לא הוי שמיר' בבעלים היינו מקמי דקאמרי' בעל לוקח הוי אבל לבתר דמסיק דלוקח הוי א"כ אפי' לר' יוסי אין לבעל דין עם בעלים הראשוני' כלל רק עם האשה והוי שמיר' בבעלי' אבל אין זה עיקר אלא נראה כמ"ש דלפי' ר"י אף למאי דמסקי' דלוקח הוי לא הוי שמיר' בבעלי' וחייב בפשיעה (שוב ראיתי במע"מ פ' השואל בזה באריכות ע"ש) וכן משמע פשט דברי התוספו' דר"י אסוגיא דשמעת' קאי דהבעל חייב בפשיע' ע"ש בתוס' וכן משמע להדיא בנ"י שאביא לקמן דלהתוס' חייב כאן בפשיע' וכן משמע להדי' באגודה וז"ל בעל בנכסי אשתו לא שואל ולא שוכר הוי אלא לוקח הוי מתקנת אוש' פר"י שומר חנם הוא חייב בפשיע' וכן הלוקח בהמ' לל' דלא שואל ולא שוכר הוי ואפ"ה חייב בפשיע' עכ"ל משמע להדי' דגם הבעל בנכסי אשתו ששאל' פרה חייב בפשיע' אלמא דלא הוי שמיר' בבעלים והיינו מטעמא דפרישית וכן כ' בהגהות מיימוני פ"ב מהלכות שאלה אמ"ש הרמב"ם אשה ששאלה ואח"כ נישאת כו' אפי' פשע מפני שהוא כלוקח וז"ל אבל ר"י אומר דחייב בפשיעה כש"ח ומשלם למשכיר לרבי יוסי דאמר תחזו' פרה לבעלים הראשוני' עכ"ל ונרא' דגם הרמב"ם סובר כן דלא הוי שמיר' בבעלי' אלא דס"ל דאפי' ש"ח לא הוי אלא לוקח ממש והיינו שכ' ואפי' פשע מפני שהוא כלוקח משמע משום דהוא כלוקח פטור אפי' פשע וכ"כ הנ"י וז"ל דאגרה פרה כו' והדר נסבה כו' לוקח הוי ואין עליו חיוב כדין שומר כלל כו' וכן דעת הרמב"ן דפטור לגמרי ואפי' מפשיע' וכן הראב"ד כ' דלא מחייב ולא מידי לבעלים וכן דעת הרשב"א והר"ן שפטור אפי' מפשיעה אע"פ שלא אמרו כן בתוס' עכ"ל. וא"כ דברי מור"ם בהג"ה ברורים בזה כמ"ש אבל לא מפטר מטעם דהוי שמירה בבעלים כו' רק שלפ"ז צ"ל דס"ל להרמב"ם וסייעתו דכיון דהוי לוקח א"כ אפי' ש"ח לא הוי והיאך סתם לקמן סי"ח כהמחבר דלוקח בהמ' לל' יום הוי ש"ח והלא בתוס' מבואר דלמדו כן מדברי ר"י דס"ל בשאל' ונישאת הוי ש"ח וצ"ל דס"ל למור"ם דגם הרמב"ם מודה בזה ולא קאמר הרמב"ם אלא בבעל בנכסי אשתו דהוי לוקח גמור כל ימיה דאשה וגם דהא כשתמו' הרי הם שלו לגמרי למפרע א"כ הוי כלוקח גמור משא"כ בלוקח לל' יום ודוק:


(יג) בבעל החפץ עצמו כו' ע"ל סי' רצ"א בסמ"ע ס"ק מ"ח וע' ביש"ש פ"י דב"ק סי' מ':


(יד) ואם הודיע כו' ואם שאל אבן טוב לרפואה ונגנב פטור הבעל אך אם שאל לה בגד על החתונה לפי כבוד' ועשרה מסתמא ניחא לבעל וחייב אפי' באונסי' אבל לא בגד חשוב מערכה אם לא שנושאת ונותנת בתוך הבית מהרש"ל ב"ק פ"ח סי' ל"א וע"ש:


ט"ז

באר היטב

(יז) אבל:    עיין בסמ"ע שתמה על הרמ"א בדין זה וכת' דנראה מוכח מלשון הטור דגם בכה"ג פטור מפשיעה מכח שמירה בבעלים דאי מה"ט דלוקח הוא לחוד הוה מחויב בפשיעה כדין ש"ח דומיא דלוקח לל' יום כמ"ש הט"ו אח"ז כו' ע"ש ועיין בש"ך שיישב תמיהתו ע"ש באריכות.


(יח) עצמו:    עיין במהרש"ל פ"י דב"ק סי' מ' ועמ"ש בסי' רצ"א ס"ק מ"ה.


(יט) ממון:    ע"ל סי' תכ"ד ס"י דאם יש לה נ"מ או נצ"ב או תוספת על כתובה דאורייתא חייבת למכור בטובת הנאה אלא דכאן מיירי באין לה וסמך אמ"ש שם וכן משמע בד"מ ע"ש וגם בש"ס ב"ק דף פ"ט ע"א דפריך אדין חבלה תזבין נ"מ ותתן ליה ומשני בדלית לה ודמפשט להמקשן כ"כ דביש לה נ"מ דמחוייבת לזבן ולשלם משמע דס"ל בשאר חיובים מחוייבת למכור נ"מ ולשלם. סמ"ע.


(כ) נכנס:    ואם שאל לה אחד אבן טוב לרפואה ונגנב פטור הבעל אך אם שאל לה בגד על התחתונה לפי כבודה ועשרה מסתמא ניחא לבעל וחייב אפילו באונסין אבל לא בגד חשוב מערכה אם לא שנושאת ונותנת בתוך הבית. מהרש"ל ב"ק פ"ח סי' ל"א וע"ש. ש"ך.



קצות החושן

(ד) אבל לא מיפטר מטעם שמירה בבעלים. ועסמ"ע שכת' ז"ל וחלקתי בין אם שאלה היא הפרה כל ימי חיותה דפרה או כל ימי חיותה כו' דאש' דומיא למ"ש הטור והמחבר בסי' שמ"א בא"ל השאילני בטובך ע"ש דכה"ג פטור אפילו בפשיעה משום לוקח ולא משום פשיעה בבעלים כיון דעכ"פ הפרה אינ' שלה ומזה איירי הטור והמחבר ומור"ם כאן ובין שכרה או שאלה לזמן כגון לשלשים יום דכה"ג אף שהוא לוקח חייב בפשיעה דלא עדיף מלוקח ממש לזמן וכמ"ש ר"י והטור ע"ש ובני הבחור כמר יוסף דוב בעריש ש"ן טען דאי מיירי בשאלה הפרה כל ימי חיותה דפרה א"כ ליכא חיוב כלל אפי' בפשיעה שלא בבעלים כיון דאין שום זכות למשאיל כמ"ש בנ"י פרק השואל דאי נימ' דאין המשאיל יכול לקחת שלא בשעת מלאכה כשאמר לו השאילני בטובך ליכא חיוב אונסין כיון דאין שום זכות למשאיל ועיין שם ובסמ"ע כת' בסי' שמ"א גבי השאילני בטובך דאין המשאיל יכול לקחת שלא בשעת מלאכה ע"ש וא"כ ליכא שום חיוב כלל אלא בשברים ע"כ. ומ"ש הסמ"ע או כל ימי חיותה דאשה כו' נראה דכל ימי חיותה דאשה נמי לא עדיף מלוקח לשלשים יום דמה לי לוקח לשלשים או כל ימי חיותה דאשה כיון דסופו לחזור לבעלים מחייב בפשיעה צ"ע:




▲ חזור לראש