שולחן ערוך חושן משפט שמו א

השואל והיה המשאיל עם השואל במלאכתו בשעה שמשך הדבר השאול אפילו נגנב או נאבד בפשיעה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם לא שנא היה עמו בשאלה שהשאיל את עצמו לעשות מלאכתו לא שנא היה עמו בשכירות שהשכיר עצמו לו לא שנא היה עמו באותה מלאכה של הדבר השאול ל"ש במלאכה אחרת אפילו א"ל השקני מים והשקהו והשאיל לו פרתו בעוד שהוא משקהו הוי שאלה בבעלים אבל אם משך תחלה ואח"כ השקהו לא הוי שאלה בבעלים:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שנא' אם בעליו עמו: בגמ' פ' השואל דף צ"ה יליף מדיוקא דקרא דכתיב אם בעליו עמו לא ישלם וקאי אמ"ש לפני זה דאיירי משאלה ושבורה ומיתה דמשמע דוקא דבעלים עמו בתרוייהו בשאלה ובשבורה או מיתה הא הוה בחד מנייהו ולא באידך חייב ומדכתיב בעליו אין עמו ישלם משמע דאינו בשום א' מתרוייהו הא הוה בחד מנייהו פטור וקאמר הא דמשמע דאם היה בחד מנייהו פטור היינו אם היה בשעת שאלה אף דלא היה בשעת שבירה או מיתה והא דמשמע דבעינן שיהא בתרוייהו היינו דאף אם היה עמו בשעת שבורה ומיתה חייב אם לא היה עמו בשעת שאלה ושם יהיב טעמא דלא אמרינן איפכא וכתבתיהו בדרישה ע"ש ומשואל ילפינן לכל השומרים וכמ"ש הטור והמחב' בס"ס זה גם כתבו כן לעיל במקומן בדין שאר שומרין ולא כע"ש שכתב כאן דהא דבעינן שיהא עמו בשעת שאלה ולא בשעת שבירה ומיתה נילף ממשמעות הקרא דאם בעליו עמו דמשמע דקאי אוכי ישאל דלע ל מיני' ואשתמיטת' מיני' הגמ' הנ"ל ע"ש ודוק:

אבל אם משך תחלה ואח"כ השקהו כו': ה"ה אם עשה עמו אח"כ מלאכה גמורה אלא נקט זה משום רבותא דהשקהו בשעת שאלה דפטור:

באר היטב

עריכה

(א) השקהו: ה"ה אם עשה עמו אח"כ מלאכה גמורה אלא דנקט זה לרבותא דהשקהו בשעת שאלה דפטור. סמ"ע.

קצות החושן

עריכה

(א) בפשיעה פטור. ודע דשליחות יד אפי' בעליו עמו חייב בכל השומרין וכדאמרי' ס"פ המפקיד ד' מ"א לא תאמר שליחות יד לא בש"ח ולא בש"ש ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קא עביד שלח בה יד חייב ש"ח וש"ש לא כ"ש למה נאמר חדא לומר לך שליחות יד אינה צריכה חסרון ואידך שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור אף ש"ח וש"ש בבעלים פטור ולמ"ד שליחות יד צריכה חסרון חדא שלא תאמר דיו כו' ומבואר דלכ"ע שליחות יד בבעלים חייב וכיון דחייב בש"ח ובש"ש שלח יד בבעלים א"כ ה"ה בשואל וכגון ששאלה למלאכה זו ושלח בה יד לעשות מלאכה אחדת דחייב אפי' בבעלים משום דשואל לא עדיף משאר שומרין ואדרבה חיובו טפי משאר שומרין. וראיתי בתשובת בית יעקב סי' קמ"ג שכת' דגבי שואל קי"ל דשאלה בבעלים ושלח בה יד דפטור וכמבואר בהדי' בגמ' ס"פ המפקיד לא יאמר שליחות יד לא בש"ח ולא בש"ש ונילף משואל ומה שואל דלדעת בעלים קא עביד שלח בה יד חייב ש"ח וש"ש לא כ"ש חדא שלא תאמר שליחות יד צריכה חסרון ואידך שלא תאמר דיו מה שואל בבעלים פטור אף ש"ח וש"ש בבעלים פטור וא"כ מבואר דשואל בבעלים כי שלח בה יד פטור ודוק' בש"ח ובש"ש שלח יד בבעלים חייב וע"ש דמסיק א"כ יש לחייב שליח יד בבעלים בכל השומרים חוץ מן השואל עכ"ל. ונראה שהבין דהא שאמרו לא תאמר בש"ח ובש"ש שליחות יד ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קא עביד שלח בה יד חייב היינו שליחות יד ממש ובזה אמרו דיו לבא מן הדין להיות כנדון היינו דגבי שואל שליחות יד ממש פטור בבעלים ובשאר שומרין חייב וליתיה דגבי שואל לא כתיבה כלל שליחות יד אלא דממיל' חייב היכי דשלח בה יד ממש כגון דשינה למלאכה אחרת שאינו שאול לה ומשום דכל חיובי דשומרין גניבה ואבידה ממיל' מחייבי בשואל דוכי ישאל מוסיף על ענין ראשון כדאיתא ר"פ השואל אלא הא דאמרי לא תאמר שליחות יד בשומר חנם ובש"ש ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים עבד חייב היינו שואל למלאכתו ממש וכמו שפירש רש"י שם ומה שואל דלדעת בעלים קא עבד שלח בה יד חייב היינו שלח בה יד לעשות מלאכתו מדעת בעלים חייב באונסין שומר שכר ושומר חנם דלא מדעת בעלים עבדי מלאכה מכל שכן דחייב באונסין ולזה משני' דיו לבא מן הדין דשואל שעושה מלאכתו ממש פטור בבעלים ואם כן בתר דגלי קרא בש"ח ובש"ש דשלח בה יד שלא מדעת בעלים חייב ממיל' נמי בשואל כהאי גוונ' ששלח בה יד לעשות מלאכה שלא מדעת בעלים דחייב דהא בשואל לא כתיבה שליחות יד כלל ואינו אלא בתורת חיוב דשאר שומרין שבפרשה ומשום דכתיב וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון ואם עושה מלאכה אחרת שלא מדעת בעלים חייב אפילו בעלים עמו והארכתי בפשיטות להוציא מסבר' שו"ת הנז' שכת' בפשיטות דשליחות יד בכל השומרין חייב ובשואל פטור בבעלים וזה ודאי כל ששלח בה יד ממש למלאכה שאינו שאול דחייב בשואל לבעלים עמו ועיין שם שכת' פלפול ארוך בגמרא פרק השואל דף צ"ו בהא דבעי רמי ב"ח כו' דאגר מיניה והדר נסבה בעל שואל או שוכר עיין שם ולפי מ"ש רוב דבריו שם דחוים:

(ב) שנא' אם בעליו עמו. עיין סמ"ע סק"א ועמ"ש בסי' ר"צ סק"א:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}