שולחן ערוך חושן משפט שלו א
שולחן ערוך חושן משפט · שלו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מחבירו מה שההנהו וא"י לומר לו טול מה שעשית בשכרך אפילו לא אמר לו שכרך עלי אלא שכרו סתם אבל אם שכרו לעשות בשל חבירו סתם יכול לומר טול מה שעשית בשכרך ואם א"ל שכרך עלי אינו יכול לומר לו כן:
- הגה: שכרו בפני חבירו ושתק חבירו שתיקה כהודאה וחייב לתת לו שכרו וה"ה בשוכר מלמד לבן חבירו אחד שאמר לחתנו תלמוד עם בנך ואני אשלם לך פטור מלשלם לו (מרדכי פרק זה בורר):
מפרשים
נותן לו שכרו משלם: ע"ל בסי' ל"ז בטור בסס"ד שכ' בשם הרמ"ה בדין אריס הבא להעיד להמחזיק בשדה נגד המערער אע"פ שטרח בה המערער צריך לשלם לו שכר טרחו כדין השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו עכ"ל וכתבתי שם שנ"ל שהוא ט"ס מ"ש המערער צריך לשלם וצ"ל שמתערער דעל השוכר לשלם לפועל ששכר לעשות בשלו והראהו בשל חבירו כמ"ש הטור והמחבר כאן והוא ברייתא ערוכ' והסכמת כל הפוסקי' ע"ש ודוק:
וחוזר ונוטל מב"ה מה שההנהו: ע"ל ר"ס של"ב מ"ש הטור והמחבר מזה ומ"ש שם ס"ק ב':
ואינו יכול לומר טול מה שעשית בשכרך: ונ"מ אם אינו שוה כדי שיעור השכירות ואף אם שוה הא צריך לשלם לפועלי' במזומנים כדין פועל ועפ"ר. (הגה וכתב המרדכי ריש ב"ק בשם מוהר"ם דדוקא בתבן וקש לא יוכל לומר טול מה שעשית בשכרך אבל במידי דאכילה כגון חיטין ושעורין שומעין לו וכ"כ הג"מ פ"ט דשכירות ד"מ א'):
אבל אם שכרו לעשות בשל חבירו סתם כו': פי' שא"ל עשה מלאכ' בשדה זו והפועל ידע שהוא של חבירו ואע"פ שלא א"ל בפי' עשה בשדה של חבירו כיון שלא א"ל שכרך עלי וג"כ ידע שהוא של חבירו אין שכרו מוטל על השוכר וכל שלא ידע הפועל שהשדה הוא של חבירו אע"ג דלא א"ל השוכר עשה עמי בשדה שלי מ"מ בכלל השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו הוא כיון שהפועל סבר שהוא שלו וע"ל בטור בסי' של"ט ס"ו שפי' הרא"ש ג"כ לדברי הרמ"ה שכתב שכרו לעשות בשדה סתם דר"ל שלא א"ל שהוא של חבירו אבל הפועל יודעו וכמ"ש שם סקט"ו ועפ"ר:
וה"ה השוכר מלמד לבן חבירו: פי' בפני חבירו אבי הבן ואבי הבן שותק וכבר כתבו מור"ם בסי' פ"א ס"ז ושם כתב מילתא בטעמא ע"ש:
אחד שאמר לחתנו תלמוד כו': במרדכי כתב לחתנו העשיר וכ"כ מור"ם להאי דינא לעיל בסי' פ"א ס"א וכ"כ בד"מ שם וגם כאן וגם כתב מילתא בטעמא ז"ל כיון דלאו עני הוא ובל"ה חייב ללמוד עם בנו יכול לומר משטה הייתי בך כו' ע"ש: (הגה וכתב הרשב"א בתשובת סי' תרמ"ג ראובן ששכר מלמד לבנו ולבן חבירו ונתרצ' חבירו לתת חלקו ואח"כ בחצי הזמן קם חבירו ושכר לאחר חייב לפרוע לראשון ומה שטען חבירו שלא שכרו לשנה אלא ע"מ אם יעש' מלאכתו כראוי ושלא ימשוך זמן השכירות אלא עד הפסח הרי מודה מקצת וחייב ש"ד וע"ש סי' אלף קצ"ב):
(א) נותן לו שכרו משלם. עיין בסמ"ע סק"א עד ונ"ל שט"ס הוא (שם בטור סימן ל"ז סס"ד) מ"ש המערער צריך לשלם וצ"ל שמתערער דעל השוכר לשלם לפועל כו' בכל ל' הש"ס והפוסקי' אין תיבה זו נמצא ואין לו שום דקדוק בלשון אבל ל"נ שכוונת הרמ"ה על סוף הברייתא והוא דחוזר ונוטל מהמערער מה שההנהו דהיינו מה ששוה המלאכה לאריס וא"כ אין לו נגיעה לאריס כלל אם המחזיק לא שכר לו יותר משאר אריסי העיר וע"ל סי' שי"ב (של"ב) בסמ"ע בפי' דברי הרמ"ה שם וא"כ אין צורך להגיה כלל ודו"ק:
(ב) אבל אם שכרו בשל חברו כו' כתב המרדכי ריש ב"ק בשם מוהר"ם דדוקא בתבן וקש לא יכול לומר טול מה שעשית בשכרך אבל במידי דאכילה כגון חיטין ושעורין שומעין לו (נ"ל דהיינו כששוה כשיעור השכירות) עכ"ל וכן כתב הגה"מ פ"ט משכירות והביאו ג"כ בהגהת סמ"ע ועיין בספר ב"ה ודו"ק ועיין במרדכי שכן נראה לו בחלום וי"ל דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין:
(ג) שכרו בפני חבירו כו' ועיין ברש"ל פרק בתרא דב"ק סי' נ"ט:
(א) סתם: פירוש שא"ל עשה מלאכה בשדה זו והפועל ידע שהוא של חבירו ואע"פ שלא א"ל בפירוש עשה בשדה חבירי כיון שלא א"ל שכרך עלי וגם ידע שהוא של חבירו אין שכרו מוטל על השוכר וכל שלא ידע הפועל שהשדה הוא של חבירו אע"ג דלא א"ל השוכר עשה עמי בשדה שלי מ"מ בכלל השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו הוא כיון שהפועל סבר שהוא שלו וע"ל סי' של"ח ס"ז בהג"ה. סמ"ע.
(ב) ושתק: עיין ברש"ל פרק בתרא דב"ק סי' נ"ט.
(ג) חבירו: כת' הרשב"א בתשו' סי' תרמ"ג ראובן ששכר מלמד לבנו ולבן חבירו ונתרצה חבירו לתת חלקו ואח"כ בחצי הזמן קם חבירו ושכר לאחר חייב לפרוע לראשון ומה שטען חבירו שלא שכרו לשנה אלא ע"מ שיעשה מלאכתו כראוי ושלא ימשוך זמן השכירות רק עד הפסח הרי מודה מקצת וחייב ש"ד וע"ש סי' אלף קצ"ב. הגהת סמ"ע.