שולחן ערוך חושן משפט שלא ב

מקום שנהגו לזון יזון לספק בגרוגרות או בתמרים וכיוצא בהם יספק הכל כמנהג המדינה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הכל כמנהג המדינה: ואפי' הי' המנהג בעיר ליתן להם מזונות והוא שכר פועלים ופסק להן מזונות לא אמרינן מדנחית לפסוק להן ולא הי' צריך לפסוק מאחר שכן המנהג ש"מ שדעתו הי' לטפויי להן על המזונות שנהגו ובגמ' איכא פלוגתא בין התנאים בזה ופסקו רוב הפוסקי' דאין צריך להוסיף:

באר היטב

עריכה

(ה) כמנהג: ואפילו היה המנהג בעיר ליתן להם מזונות והוא שכר פועלים ופסק להן מזונות לא אמרי' מדנחית לפסוק להן ולא היה צריך לפסוק מאחר שכן המנהג ש"מ שדעתו היה לטפויי להן על המזונות שנהגו ובש"ס איכא פלוגתא בין התנאים בזה ופסקו רוב הפוסקים דא"צ להוסיף. סמ"ע.

קצות החושן

עריכה

(א) מקום שנהגו לזון כת' בתה"ד סי' שכ"ג ז"ל ראובן שכר את שמעון עבור עשרה זהו' שילך לו למדינה פ' אל לוי ומסר לו כתבים כו' ויחזור לתוך ג' שבועות וקודם שיצא שמעון לדרכו הלך ראובן ג"כ לצד אחר וכשרצה שמעון לצאת לדרך אמר לא' או לשנים מבני העיר ראובן שכרני בכך וכך ובדעתי שיתן לי מקודם ההוצאה על הדרך בהליכה ובחזרה כו' סובר אני שיחזיר לי ההוצאה מלבד השכר שקצוב לי וחזר ועשה שליחותו ותובע מראובן הוצאות השיב ראובן על הוצאות לא היה דעתי ובשביל כך קצבתי לך י' זהו' לשכרך אלמל' כך לא היה ראוי לתת לך עשרה זהו' ושמעון טוען מנהג כל השוכרים כה"ג שיתנו לעולם הוצאות לבד השכירות ככה יעשה לי ג"כ הדין עם מי. תשובה יראה דהדין עם ראובן מאותו טעם שהוא טוען דהדמים מודיעים ששכרו על הוצאות שלו שהרי שמעון מודה לו שאין ראוי לתת שכר גדול כ"כ בשליחות כזאת ואע"פ שגם ראובן מודה לו שמנהג סתם שוכרים כה"ג שיתנו הוצאתו עם השכר מ"מ י"ל דהדמים מודיעים כמו שאבאר ואע"ג דקי"ל כרבנן גבי מכר את הצמד דאין הדמים ראיה הא מחלק באשר"י ר"פ המניח בשם ר"ת דאפי' רבנן מודי דהדמים מודיעים היכא דאין מכחישים עיקר הלשון כמו במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דפריך עלה וליחזי אי דמי רדיא לרדיא והיינו משום דאין הדמים מכחישים עיקר הלשון ונ"ד נמי אין הדמים מכחישים עיקר הלשון דשפיר יש בלשון השכירות שהשכיר יתן הוצאות. והתוס' פ' הפרה וכן בהגה' אשר"י ר"פ המניח מחלקים בשם ריב"ם דהא דסברי רבנן אין הדמים ראיה היינו היכא דליכ' רובא או חזקת ממון דמסייע לדמים אבל אי איכא חזקה או רובא בהודע' דמים אמרינן שפיר הדמים מודיעים ונ"ד נמי איכ' חזקת ממון לראובן והדמים מודיעים לו ג"כ ואפילו את"ל דמה שהוא מנהג המקום שהשוכרים נותנים הוצאות כה"ג חשיב כמו רוב א"כ הוי רובא נגד החזקה מ"מ מהני הודע' דמים עם החזקה דבהדי' אפי' לרבנן כדאי' בתוס' פ' המוכר פירות וה"ה אם רובא מסייע להודע' דמים אפילו איכא חזקה נגדה אמרינן הדמים מודיעים עכ"ל:

ותמיהא לן מלתא דהא בהדי' אמרו ר"פ הפועלים במקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב דאפי' הוסיף על שכרן לא מצי אמר אדעת' דלהשכים ולהעריב ולא אמרינן הדמים מודיעים וכן במקום שנהגו לזון יזון משמע דאפי' הוסיף בשכרן. וכן מוכח ר"פ המקבל ע"ש מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע כו' לא צריכא דכ"ע יהבי בתלת' ואזיל ויהבנ' בריבעא מהו דתימא דא"ל דאדעת' דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעו ליה לפרושי וכן הוא בטור וש"ע סי' ש"ך ובכל הני דאמרן אין הלשון סותר ואפ"ה לא אמרי' הדמים מודיעים אלא דל"מ הודע' דמים נגד המנהג ואע"ג דמהני נגד רוב מנהג ל"מ נגד סתם מנהג דהא מנהג עדיף דלא אזלי' בתר רובא להוצי' ממון ואלו בסתם מנהג אזלי' בתריה להוציא ממון ואת דעתו אינו על דרך המנהג ה"ל לפרושי בהדי' וכמו שאמרו ר"פ המקבל וא"כ ה"ה בהוצאות אם מנהג' כל השוכרים כה"ג שיתנו לעולם הוצאות כנדון דתה"ד אי הדמים מודיעים) (וצ"ע:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}