פתיחת התפריט הראשי

קצות החושן על חושן משפט שלא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף בעריכה


(א) מקום שנהגו לזון כת' בתה"ד סי' שכ"ג ז"ל ראובן שכר את שמעון עבור עשרה זהו' שילך לו למדינה פ' אל לוי ומסר לו כתבים כו' ויחזור לתוך ג' שבועות וקודם שיצא שמעון לדרכו הלך ראובן ג"כ לצד אחר וכשרצה שמעון לצאת לדרך אמר לא' או לשנים מבני העיר ראובן שכרני בכך וכך ובדעתי שיתן לי מקודם ההוצאה על הדרך בהליכה ובחזרה כו' סובר אני שיחזיר לי ההוצאה מלבד השכר שקצוב לי וחזר ועשה שליחותו ותובע מראובן הוצאות השיב ראובן על הוצאות לא היה דעתי ובשביל כך קצבתי לך י' זהו' לשכרך אלמל' כך לא היה ראוי לתת לך עשרה זהו' ושמעון טוען מנהג כל השוכרים כה"ג שיתנו לעולם הוצאות לבד השכירות ככה יעשה לי ג"כ הדין עם מי. תשובה יראה דהדין עם ראובן מאותו טעם שהוא טוען דהדמים מודיעים ששכרו על הוצאות שלו שהרי שמעון מודה לו שאין ראוי לתת שכר גדול כ"כ בשליחות כזאת ואע"פ שגם ראובן מודה לו שמנהג סתם שוכרים כה"ג שיתנו הוצאתו עם השכר מ"מ י"ל דהדמים מודיעים כמו שאבאר ואע"ג דקי"ל כרבנן גבי מכר את הצמד דאין הדמים ראיה הא מחלק באשר"י ר"פ המניח בשם ר"ת דאפי' רבנן מודי דהדמים מודיעים היכא דאין מכחישים עיקר הלשון כמו במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דפריך עלה וליחזי אי דמי רדיא לרדיא והיינו משום דאין הדמים מכחישים עיקר הלשון ונ"ד נמי אין הדמים מכחישים עיקר הלשון דשפיר יש בלשון השכירות שהשכיר יתן הוצאות. והתוס' פ' הפרה וכן בהגה' אשר"י ר"פ המניח מחלקים בשם ריב"ם דהא דסברי רבנן אין הדמים ראיה היינו היכא דליכ' רובא או חזקת ממון דמסייע לדמים אבל אי איכא חזקה או רובא בהודע' דמים אמרינן שפיר הדמים מודיעים ונ"ד נמי איכ' חזקת ממון לראובן והדמים מודיעים לו ג"כ ואפילו את"ל דמה שהוא מנהג המקום שהשוכרים נותנים הוצאות כה"ג חשיב כמו רוב א"כ הוי רובא נגד החזקה מ"מ מהני הודע' דמים עם החזקה דבהדי' אפי' לרבנן כדאי' בתוס' פ' המוכר פירות וה"ה אם רובא מסייע להודע' דמים אפילו איכא חזקה נגדה אמרינן הדמים מודיעים עכ"ל:

ותמיהא לן מלתא דהא בהדי' אמרו ר"פ הפועלים במקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב דאפי' הוסיף על שכרן לא מצי אמר אדעת' דלהשכים ולהעריב ולא אמרינן הדמים מודיעים וכן במקום שנהגו לזון יזון משמע דאפי' הוסיף בשכרן. וכן מוכח ר"פ המקבל ע"ש מקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע כו' לא צריכא דכ"ע יהבי בתלת' ואזיל ויהבנ' בריבעא מהו דתימא דא"ל דאדעת' דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעו ליה לפרושי וכן הוא בטור וש"ע סי' ש"ך ובכל הני דאמרן אין הלשון סותר ואפ"ה לא אמרי' הדמים מודיעים אלא דל"מ הודע' דמים נגד המנהג ואע"ג דמהני נגד רוב מנהג ל"מ נגד סתם מנהג דהא מנהג עדיף דלא אזלי' בתר רובא להוצי' ממון ואלו בסתם מנהג אזלי' בתריה להוציא ממון ואת דעתו אינו על דרך המנהג ה"ל לפרושי בהדי' וכמו שאמרו ר"פ המקבל וא"כ ה"ה בהוצאות אם מנהג' כל השוכרים כה"ג שיתנו לעולם הוצאות כנדון דתה"ד אי הדמים מודיעים) (וצ"ע:

סעיף געריכה


(ב) השוכר את הפועל וכ' הרא"ש פ' נערה אתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעליה וכו' מ"ט כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה אדעת' למישקל ולמיפק לא אקני נה ר"כ מתני וכן בלקיט וכו' לקיט הוא עני המלקט בביתו של בעה"ב ואוכל פת של עצמו ומסייע לבעה"ב במלאכתו ובעה"ב מהנהו לפעמים במאכל ובמשתה ופעמים נותן לו מלבוש אבל אין לו שכר קצוב ואם יצא מעצמו מפשיט בגדיו מעליו אבל שכיר שנשכר אצל בעה"ב לזמן ידוע וקנה לו בגדיו אם יצא תוך זמנו כהאי דאמרינן פועל חוזר בחצי יום אדעתא דהכי לא יהיב ליה אבל אם יצא בזמנו כיון דידע בעה"ב דאורחי' דשכיר למיפק בזמנו איבעי' ליה לאתנויי ומדיהיב לי' בסתמ' גמר ומקני לי' ולהכי נקיט לקיט ולא נקט שכיר כהאי דלקמן לקיט כהן בישראל לא ליכול עכ"ל ובש"ע השמיט הך דינא דלקיטו גם ברמב"ם השמיט ולא ידעתי למה. וכרי"ף ס"פ נערה הביא הך דינא דלקיט וצ"ע:


(ג) ואמרו לו כאחד וכשנים מבני העיר. כ' הה"מ פ"ט משכירות וז"ל וכתבו הרמב"ן והרשב"א דכן הדין כיוצא בזה במי שאמר כדשיימי בי תלתא א"נ דפסק לפי דמים שמוכרים בעיר וכן כיוצא בזה בכולן משמנין ביניהם ושני בתוספת' לענין הפוסק על הפירות הנותן מעות לחבירו ליתן לו פירות בגורן חייב לו כשער בינוני איזהו שער בינוני היו מהלכות משמנה מתשע מעשר נותן לו מתשע עכ"ל. והא דאמרינן ר"פ האומנין דהיכ' דפועלים מתגרי בג' ובד' אין לו אלא כפחות שבפועלים וכ"כ הרי"ף שם דדעתי' דאינש אתרעא זילי ולא אמרינן שיתן כדרך המיצוע כבר כ' הריטב"א שם בהא דאמרו לא צריכא דאיכא דמתגרי בתלת' ואיכא דמתגרי בד' וז"ל וכיון דכן ידם על התחתונה ולית להו אלא תלתא ואפי' רובא בד' ומיעוט' בג' שאין הולכין בממון אחר הרוב וה"ה היכא דמתגרי מג' מד' מה' ואע"ג דאמרינן באידך פירקא השוכר את הפועל כא' וכשנים מבני העיר משמנין ?ביניהן משום דאמר כא' וכב' מבני העיר אבל בשוכר סתם או כשעושה מלאכה שלא בקציצה אין לו אלא כפחות שבפועלים הובא בשטה מקובצת. וקשה דהא בפוסק על הפירות ליתן לו בגורן דהתם אינו מזכיר מוכרין כלל ואפ"ה מחויב ליתן כשער בינוני ועיין משנה למלך פ"ט משכירות שהניח זה בצ"ע:

ונראה דודאי כששוכר פועל בסתם ואינו מזכיר כלל לו' לפי דמים ששוכרין בעיר א"כ אין לו אלא כפחות ואפי' כמיעוט דזיילי וכמ"ש ריטב"א אבל באומר כא' וכשנים מבני העיר דנחית לשומא של בני העיר דעתו אשומא דבני העיר וה"ל כאומר כדשיימי לכן דעתו אמיצוע וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א. אמנם כשפוסק על הפירות שיתן לו בגורן דהשתא ליכא שער כלל אלא הכוונה על שער הגורן וה"ל כאומר על שער שבגורן וכל שאומר על שער שיהיה הרי אין השער אלא ע"י בני העיר וה"ל כאומר כדרך שמוכרין בעיר ומש"ה דעתו אמיצוע אבל בלעבר כהאי דשוכר את הפועל וכבר נשכרין פועלים בפחות אין לו אלא בפחות וז"ב ולפ"ז בפועלים נמי אם שוכר פועל השתא ואומר לו שיבא בקציר כיון שהוא על שער שיעמוד בקציר דהא השתא לא הוי שער כלל לזמן הקציר וה"ל כמזכיר שער שיעמוד בקציר ודעתו אמיצוע כמו בפוסק על הפירות שיתן לו בגורן וזהו ראיית הרמב"ן והרשב"א דפוסק לפי דמים שמוכרים בעיר דדעתו על המיצוע מהא דפסק על הפירות ליתן לו בגורן אע"ג דגבי גורן לא הזכיר כדרך שמוכרים בעיר הוי ליה כמזכי' כיון דדעתו על שער שיהיה בגורן שהיא לעתיד והוא השער ע"י בני העיר הוה ליה כאומר כדרך שמוכרין בעיר וכמ"ש ודו"ק: