שולחן ערוך חושן משפט שיז א
שולחן ערוך חושן משפט · שיז · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
השוכר שאמר נתתי שכר הבית שנתחייבתי בו והמשכיר אומר עדיין לא נטלתי בין שהיתה בשטר (או בעדים) בין שהיתה בלא עדים אם תבעו בתוך (זמן השכירות כגון ששכרו) לל' יום (ותבעו תוך ל') (טור) על השוכר להביא ראיה או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו שלא כדין או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה טענה בפני עצמה וישביענו היסת ואם תבעו המשכיר לאחר ל' יום אפי' ביום ל' על המשכיר להביא ראיה או ישבע השוכר שכבר נתן לו שכרו ויפטר וכן אם שכר ממנו שיתן לו השכר שנה בשנה ותבעו בתוך השנה על השוכר להביא ראיה תבעו לאחר השנה ואפי' ביום אחרון של השנה על המשכיר להביא ראיה. (וע' לעיל סי' ע"ח סעיף ג'):
מפרשים
ה"ג בין שהיתה בשטר או בעדים בין שהיתה בלא עדים כו': ור"ל עידי הקנין שמשכיר לו (ושלא יחזיק ויאמר קניתיהו) דה"ל כמו שטר וכמ"ש בר"ס ע' ע"ש ומ"ה סיים וכ' בין שהיתה בלא עדים ר"ל וכ"ש בלא שטר ועד"ז כ' הטו' והרמב"ם פ"ז דשכירות כ' ז"ל בין שהיתה בשטר בין שהית' בעדים כו' ע"ש ונרא' דר"ל דהית' בעדים בלא קנין או שאין העדים בפנינו דה"ל כשכירות בע"פ וכולהו לדבר אחד נתכוונו ללמדנו רבותא דאפי' הי' בשטר נאמן השוכ' לאחר זמן ולאפוקי מלוה לחבירו בשטר דאינו נאמן לו' פרעתיך כל זמן שהשט"ח בידו וכמו שנתבא' בטור ובדברי המחבר לעיל סי' פ"ב וגם במקומו' אחרים והטעם דדוקא בהלואה הדין כן דא"ל אי פרעתני שטרך בידי מאי בעי דלא נכתב מתחל' אלא לגבות בו משא"כ שטר שכירו' דניתן לכתוב מתחל' כדי שלא יחזיק השוכ' בהשדה ויאמר קניתיהו ואף שכ' בשטר ☜ וקנינא מיניה על כל מה דכתב נעיל וכתב גם בשטר פרעון השכירות אמרינן דלא קאי הקנין על הפרעון אם לא דכתב לי' שטר בפני עצמו על דמי השכירות וכתוב בו נאמנות אזי לא יוכל לו' פרעתי (נ"י פרק השואל) וכן מי שקיבל קנין בעדים לפרוע לו השכירות אינו יכול לו' פרעתי ריב"ש סי' שי"ג ד"מ ר"ס זה:
אם תבעו בתוך זמן השכירות כו': דשכירות אינו משתלמת אלא לבסוף:
או יטעון עליו בדמים שנתן תחלה כו': ל' הטור או יטעון עליו לאחר שפרעו תביעה בפני עצמו בדמים שנתן תחלה וישביענו שבועת היסת עכ"ל וכן כוונת המחב' ושם בפרישה כתבתי דנרא' דהאי או ל"ד הוא דהא מצי למיעבד תרווייהו דהיינו קודם שיתן יחרים חרם סתם על מי שלקח מידו ואחר שיתן יתבענו ויטעון עליו שנתן תחלה אלא אורחא דמילת' נקט דכשרצונו לתבוע אינו מטיל חרם סתם כיון שאין לו טענה כ"א עליו ועד"ר שם ישבתי של"ת מ"ש כאן דיאמר דיפרע תחלה ואח"כ ישביענו היסת על מה שנתן כבר ומ"ש מהטוען פרעתי תוך זמנו דאינו נאמן וצריך לפרוע דכ' הטור לעיל סי' ע"ח ס"א דקודם שיפרענו ישבענו שלא פרעו כבר וחלקתי דשאני שכירות דאין דרך העולם לפרוע כלל תוך הזמן דשמא יוציאנו המשכי' מביתו קודם שיכלה הזמן ולא יהיה חייב כלום מ"ה צריך לפרוע תחלה משא"כ בהלוא' דהחוב מוטל עליו לפרוע ואף שלא הגיע עדיין זמן פרעונו מ"מ שמא ירא שיפזר הממון ולא יהי' בידו לזמנו ממה לפרוע החוב המוטל עליו ופורע בתוך זמנו ע"ש מ"ש עוד:
אפי' ביום ל' כו': פי' אפי' בתחלת היום דעביד אינש דפרע בתחלת יומא דמשלם זימנ' אע"ג דמן הדין א"י להוציאו מידו עד סוף היום שנשלם זמנו הן בהלוא' הן בהשכירות והא דכ' הטור והמחב' בס"ס ע"ח דאינו נאמן כ"א באומר כן בסוף היום היינו כשטוען ביומא דמשלם זמנא פרעתיך בתוך זמנו דנאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתי עכשיו דבזה אמרי' דלא אמרינן מיגו כ"א בטוען כן בסוף היום אבל בתחלת היום ה"ל מיגו דהעזה דהרי הלה עומד בפניו ומכחישו לו' לא פרעתני משא"כ בסוף היום דאין בו העזה כ"כ דיכול לו' פרעתיך אתמול בתחלת הלילה ושכחתו בטרדותך כל הלילה והיום וכ"כ התוס' דבב"ק (דב"ב) הבאתי לשונם שם בדריש' בסי' ע"ח וגם כאן בפריש' ע"ש משא"כ זה שטוען היום פרעתיך ועביד אינש דפרע אפי' בתחלת היום נאמן בלא מיגו:
או ישבע השוכ' כו': ול"ד למ"ש הטור והמחב' בסי' שי"ב בהזכי' לו בשכירות חדש ושנה דאפי' כבר דר שם צריך ליתן לו השכירות מחדש הי"ג דהא כתבתי שם הטעם דהספק שהוא בין הלשונו' גם מתחלת החדש הי' משא"כ בזה דלא הי' הספקעד השתא דוהאי הי' חייב לו אלא שטוען עתה פרעתיך ואמרי' הממון היכא דקאי תיקום:
(א) בין שהיתה בשטר כו'. עיין בסמ"ע ס"ק א' עד משא"כ שטר שכירות דניתן ליכתוב מתחלה כדי שלא יחזיק בו כו' כן הוא בש"ס פרק השואל לפי פי' ב' שהביאו התוס' שם בשם ר"ת וכן הסכימו ר"ח והתוס' שם וכן פי' בעל המאור שם והנ"י בשם הראב"ד וכ"כ בעל העיטור דף ל"ב ריש ע"ב וכן הוא להדיא בבה"ג דף צ"ח ע"א ועיקר וכן פי' הגהת אשר"י מא"ז והטור ואף להפוסקים שפירשו בע"א מ"מ הדין אמת וכ"כ הריב"ש סי' שי"ג ושמ"ה והב"ח וכן משמע בהגהת אשרי שם ומ"ש שם ואף דכ' וקנינא כו' כ"כ ריב"ש סי' שי"ג ומ"ש אם לא דכתב ליה שטר בפני עצמו על דמי השכירות וכ' ביה נאמנות אזי לא יכול לומר פרעתי עכ"ל תמיה לי תרתי ל"ל וכן בנ"י שם משמע להדיא דבחד מנייהו סגי וז"ל ומסתברא דכל היכא דכתב ליה שוכר ראיה דנחת בתורה שכירות והדר כתב ליה שטר על השכירות ה"ל כש"ח דעלמא ולא מהימן לומר פרעתי וכל היכא נמי דכתב ליה נאמנות תנאי ממון הוא וקיים עכ"ל ונראה של' ד"מ אטעי' למעתיק זה וז"ל ד"מ ובנ"י פ' השואל או כתב לי' שטר בפני עצמו על דמי השכירות אי כ' בשטר השכירות נאמנות אין השוכר יכול לומר פרעתי עכ"ל ונראה דהאי אי הב' צריך להיות או ואפשר שט"ס יש בסמ"ע וצ"ל או כתוב בשטר נאמנות כו' או וי"ו דוכתוב וי"ו מחלקת היא או ר"ל דאם כ' בו נאמנות אין השוכר יכול להשביעו למשכי' כלל וכדלעיל סי' פ"ב ס"ב גבי ש"ח ודוק עיין בתשו' מהר"מ פדאו' סי' ל"ט:
(ב) בתוך זמן השכירות כו'. נראה שהרב חשש שיש כאן חסרון בדברי המחבר דאל"כ מה ענין שלשים יום לכאן וע"כ הגיה ששכרו לל' אבל באמת פשט דברי המחבר לא משמע כן דמיירי ששכרו בפי' לל' דאם כן מ"ש זמן ל' דנקט ועוד דאם כן מ"ש בסוף הסעיף וכן אם שכר ממנו שיתן השכר שנה בשנה כו' ה"ל לכתוב כאן וה"ל לערבינהו וליתנינהו אלא הדבר פשוט שדברי המחבר הם ממש דברי הרמב"ם ומ"ש שם אם תבעו תוך ל' היינו כמ"ש ה"ה וז"ל ומ"ש ל' יום הכונ' בשוכר סתם באותן ל' יום של הודע' (וכדלעיל סי' שי"ב ס"ה) עכ"ל (עי"ל דמיירי במשכי' סתם דזמנו ל' יום וכמש"ל סי' שי"ב ס"ה ואפש' גם כוונת ה"ה כן ועמ"ש באותן ל' של הודע' בא לאשמועי' דאפי' אח"כ יש לו זמן של הודע' וק"ל) ומ"מ קשה על המחב' דבשלמא ברמב"ם וה"ה י"ל דס"ל כמ"ש הר"ן פ"ב דכתובו' דאף בסתם הלוא' אמרי' אין אדם פורע תוך ל' יום אבל המחב' דס"ל לעיל ס"ס ע"ח בפשיטות דדוקא בקובע זמן אמרינן הכי אבל לא בסתם (ולא הביא שם בש"ע ולא בב"י מי שחולק ע"ז) א"כ ה"ה הכא דנאמן בסתם שכירו' לו' פרעתי תוך ל' ואפש' לחלק בין סתם הלואה לסתם שכירות דלעיל סי' שי"ב ע"ש וצ"ע:
(ג) או יטעון עליו בדמי' שנתן תחל' כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ג' עד דשאני שכירות דאין דרך העולם כלל לפרוע תוך הזמן כו' סברא זו רחוקה ולא נמצא בשום פוסק ואף שהתוס' ונ"י ריש ב"ב כתבו לחלק בין שכירות להלואה היינו לרבא אבל לא לר"ל וקי"ל כוותיה ואף לרבא היינו לענין אי נאמן או לא אבל לענין שבועה דקודם או אח"כ אין סברא לחלק בכך וקושייתו מעיקר' לאו קושי' היא דמ"ש הטור בסי' ע"ח נמי ר"ל אחר פרעון שהרי כ"כ בשם הרא"ש והרא"ש כ' להדיא דישבע היסת ואין היסת קודם פרעון וכ"כ בב"ח שם דדעת הרא"ש דישבע לאחר פרעון ועיין מש"ש:
(ד) או ישבע השוכ' וכ' הסמ"ע ולא דמי למ"ש הטור והמחבר בסימן שי"ב בהזכי' לו בשכירתו חדש ושנה וכו' בלא"ה ל"ד דהתם אינו טוען ברי משא"כ הכא טוען ברי וכמ"ש הרא"ש להדי' פ"ק דמציעא ובפ"ב דכתובו' ע"ש:
(א) ראיה: דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. סמ"ע.
(ב) יטעון: לשון הטור או יטעון עליו לאחר שפרעו כו' וישביענו שבועת היסת ע"כ וכן כוונת המחבר ואין להקשות ממה שכתב בטור לעיל סי' ע"ח דקודם שיפרענו ישביענו שלא פרעו כבר די"ל שאני שכירות דאין דרך העולם לפרוע כלל תוך הזמן דשמא יוציאנו המשכיר מביתו קודם שיכלה הזמן ולא יהיה ביד השוכר לעכבו כיון שכבר סילק לו דמי השכירות ומן הסברא שלא שילם לו להכי אינו נאמן להשביעו תחלה משא"כ בהלואה דהחוב מוטל עליו לפרוע ואף שלא הגיע עדיין ז"פ מ"מ ירא שמא יפזר הממון ולא יהיה בידו לזמנו ממה לפרוע חובו ופורע תוך זמנו עכ"ל הסמ"ע (בקצת תוס' ביאור ע"ש) וכתב הש"ך דסברא זו רחוקה ולא נמצא בשום פוס' ואף שהתוספות ונ"י ריש ב"ב כתבו לחלק בין שכירות להלואה היינו לרבא אבל לא לר"ל דקי"ל כוותיה ואף לרבא היינו לענין אי נאמן או לא אבל לענין שבועה דקודם או אח"כ אין סברא לחלק בכך ונ"ל דמעיקרא לק"מ דמ"ש הטור בסי' ע"ח נמי ר"ל אחר פרעון שהרי בשם הרא"ש כ"כ והרא"ש כתב להדיא דישבע היסת ואין היסת קודם פרעון וכ"כ בב"ח שם דדעת הרא"ש דישבע לאחר פרעון ועיין מ"ש שם עיין בתשובת מהר"מ פדואה סי' ל"ט עכ"ל.
(ג) ביום: והא דכתב הטור והמחבר בסוף סימן ע"ח דאינו נאמן כי אם באומר כן בסוף היום היינו כשטוען ביומא דמשלם זמניה פרעתיך בתוך זמני דנאמן במיגו דאי בעי אמר פרעתיך עכשיו דבזה אמרינן דלא אמרינן מיגו רק בטוען כן בסוף היום אבל בתחלת היום ה"ל מיגו דהעזה דהרי הלה עומד בפניו ומכחישו לומר לא פרעתני משא"כ בסוף היום דאין בו העזה כ"כ די"ל פרעתיך אתמול בתחלת הלילה ושכחת בטרדתך כל הלילה והיום וכ"כ התוספו' בב"ק משא"כ זה שטוען פרעתיך היום ועביד אינש דפרע אפי' בתחלת היום נאמן בלא מגו. סמ"ע.
(ד) השוכר: ול"ד למ"ש הט"ז בסי' שי"ב סט"ו בהזכיר לו חדש ושנה דאפילו כבר דר שם צריך ליתן לו השכירות מחודש העיבור הא כתבתי שם הטעם דהספק שהוא בין הלשונות כבר היה מתחלת החדש משא"כ בזה דלא היה הספק עד השתא דהא ודאי היה חייב לו אלא שטוען עתה פרעתיך ואמרו היכא דקאי הממון תיקום כ"כ הסמ"ע והש"ך כתב דבלא"ה ל"ד דהתם אינו טוען ברי משא"כ הכא טוען ברי וכמ"ש הרא"ש להדיא פ"ק דב"מ ופ"ב דכתובות ע"ש.
(א) או בעדים. כת' בסמ"ע ז"ל או בעדים בין שהיתה בלא עדים ור"ל עדי הקנין שמשכיר לו כו' ונראה דר"ל דהיתה בעדים בלא קנין או שאין העדים לפנינו דה"ל כשכירות בע"פ וכלהו לדבר א' נתכוונו ללמדנו רבותא דאפי' היה בשטר נאמן השוכ' לאחר זמן כו'. ומדברי הסמ"ע שכת' דהיתה בעדים בלא קנין או שאין העדים לפנינו משמע דאפילו בקנין רק שאין העדים לפנינו והא דכת' בש"ע סי' ל"ט ס"ה דאפילו בקנין אם אין העדים לפנינו דנאמן לומר פרעתי אפי' תוך זמנו ע"ש ומשום דריע טענתיה דמלוה כשלא הוציא שטר. נראה דהתם דשטר והקנין לגוביינא א"כ טענתיה איתרע מדלא הוציא השטר כיון דסתם קנין לכתיבה עומד וסתמא כבר פרעו אבל הכא דאפי' שטרא נמי לאו לגוביינא אלא כי היכא דלא ליחזק וכדאיתא בגמ' פ' השואל דף ק"ג וא"כ אפי' פרע השכירות נמי היה צריך לשטר כדי דלא ליחזק וכיון דהאי שטרא לאו לגוביינא לא אתרע כי ליתנהי לשטרא ומש"ה תוך זמנו לא גרע כחו:
(ב) ותובעו תוך שלשים. והוא לשון הרמב"ם פ"ז משכירות וכת' הראב"ד שלשים יום לאו דוקא והה"מ כת' ז"ל ותוך שלשים יום הכונה בשוכר סתם ובאותן שלשים יום של הודאה ובקצ' ספרי הגמ' הגירסא כך היא תנינא כל שלשים יום בחזקה שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לאחר ל' יום בחזקה שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן ונראה שסובר רבינו שהיא ברייתא שנויה על דין זה ורש"י החליף הגירסא עכ"ל ובש"ך הקשה על המחבר דס"ל לעיל סי' ע"ח בפשיטות דוקא בקובע זמן הוא דאמרי' חזקה אין אדם פורע תוך זמנו אבל לא בסתם הלואה שלשים יום א"כ ה"ה הכא נאמן לו' פרעתי תוך שלשים ע"ש שהניח בצ"ע ולפמ"ש בסי' ע"ה דהא דנאמן לו' פרעתי תוך סתם הלואה שלשים יום היינו משום דסברי פרעון במנהגא תליא ועבידי אינשי דפרעו גו סתם הלואה וכן מבוא' במרדכי דחזקה דתוך זמנו במנהגא תליא ע"ש שכת' פ"ק דב"ב וז"ל ועוד הכא ליכא חזקה אלימתא דאנן סהדי שנוהגין העולם לתת לסופרים ולמלמדים קצת מן השכירות קודם גמר המלאכה וגרסי' בר"פ הפועלים וליחזי היכי נהוג עכ"ל. ובשכירות סתם שנשים לא עבידי אינשי דפרעו גו זימניה וכן תוך שלשים של הודאה וכיון דבמנהגא תליא אין להקשות סתמא אסתמא דהכל לפי המנהג והיכי דנהוג נהוג וכמ"ש:
ונראה דאם שכרו סתם לכל שנה כך וכך ובכלו' השנה טען פרעתיך עבור השנה דנאמן לו' פרעתיך דה"ל אחר זמנו ואע"ג דלא הודיעו ויש לו לדור עוד שנה היינו משום דלא הודיעו ה"ל כנותן לו רשות שידור עוד שנה אבל זמן הפרעון כבר עבר משנה הראשונה דהא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף משום דכתיב כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה שניה והרי כבר התחיל שנה שניה דהא אם רוצה צריך להוסיף לו בשנה שניה תלא משום דלא הודיעו מתחלה ה"ל כנתרצה לדור בשכירות כשנה הראשונה אבל שנה שניה מיהא הוי וממילא כה"ג בהזכיר לו לחדשים ואמ' לו בעד כל חודש כך וכך מכי כלתה חדש הראשון ה"ל זמנו ונאמן לו' פרעתי אחר כל חדש אלא דאם טען שפרע תוך שלשים יום של הודעה עבו' אלו התלתין יומין הוא דאינו נאמן כיון דלא הודיעו הרי יש לו לדור שלשים יום ואינו נאמן תוך זמן זה אבל מה שטוען שפרע אחר כלות שנה או אחר כלות חדש אע"ג דלא הודיעו ויש לו דירה עוד בביתו אבל הוא שכירות שניה וכמ"ש ודו"ק. וכן משמע מדברי תוס' פ' השואל דף ק"ג ד"ה לקיטת חמש שנין ע"ש שכתבו בשם ר"ח שכת' בשטר בזמן כך וכך שכרתי חצירו של פ' עשר שנים במאה דינרין י' דינרין בכל שנה כו' ע"ש ואע"ג דשכרן לעשר שנין כיון דאומר בכל שנה י' דינרין ה"ל כל שנה ושנה זמנו ונאמן לו' פרעתי ומכ"ש לנדון שכתבנו דהיינו שכרו סתם לכל שנה כך וכך:
(ג) ואפי' ביום אחרון בפ' השואל דף ק"ב בעי מניה מר' ינאי שוכר אמר נתתי ומשכיר אומ' לא נטלתי מי נאמן כו' לא צריכא ביומא דמשלם זימניה כו' תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל טעמא דשכי' משום דטריד בפועליו כו' וריטב"א בחידושיו ז"ל וצ"ע מאי קא מוכח ליה משכיר דלמא התם שאני דאיכא איסורא בל תלין ומש"ה עביד דפרע כדי שלא יעבו' אבל בעלמא אימא לך דלא פרע עכ"ל. ולפמ"ש בסי' של"ט סק"א במשכי' בית לחבירו עובר משום בל תלין ומשום (דבית) דין תלוש אית לה דה"ל תלוש ולבסוף חיברו וה"ל כמו שכירות כלים א"כ שפיר פשיט ליה שוכר משכיר דבשניהם איכא בל תלין: