ש"ך על חושן משפט שיז

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

(א) בין שהיתה בשטר כו'. עיין בסמ"ע ס"ק א' עד משא"כ שטר שכירות דניתן ליכתוב מתחלה כדי שלא יחזיק בו כו' כן הוא בש"ס פ' השואל לפי פי' ב' שהביאו התוס' שם בשם ר"ת וכן הסכימו ר"ח והתוס' שם וכן פי' בעל המאו' שם והנ"י בשם הראב"ד וכ"כ בעל העיטו' דף ל"ב ריש ע"ב וכן הוא להדיא בבה"ג דף צ"ח ע"א ועיקר וכן פי' הגהת אשר"י מא"ז והטו' ואף להפוסקי' שפירשו בע"א מ"מ הדין אמת וכ"כ הריב"ש סי' שי"ג ושמ"ה והב"ח וכן משמע בהגהת אשרי שם ומ"ש שם ואף דכ' וקנינא כו' כ"כ ריב"ש סי' שי"ג ומ"ש אם לא דכתב ליה שטר בפני עצמו על דמי השכירות וכ' ביה נאמנות אזי לא יכול לו' פרעתי עכ"ל תמיה לי תרתי ל"ל וכן בנ"י שם משמע להדיא דבחד מנייהו סגי וז"ל ומסתבר' דכל היכ' דכ' לי' שוכר ראיה דנחת בתורה שכירות והדר כ' ליה שטר על השכירות ה"ל כש"ח דעלמא ולא מהימן לו' פרעתי וכל היכא נמי דכתב ליה נאמנות תנאי ממון הוא וקיים עכ"ל ונר' של' ד"מ אטעי' למעתיק זה וז"ל ד"מ ובנ"י פ' השואל או כ' לי' שטר בפני עצמו על דמי השכירות אי כ' בשטר השכירות נאמנות אין השוכ' יכול לו' פרעתי עכ"ל ונראה דהאי אי הב' צריך להיות או ואפשר שט"ס יש בסמ"ע וצ"ל או כתוב בשטר נאמנות כו' או וי"ו דוכתוב וי"ו מחלקת היא או ר"ל דאם כ' בו נאמנות אין השוכר יכול להשביעו למשכי' כלל וכדלעיל סי' פ"ב ס"ב גבי ש"ח ודוק עיין בתשו' מהר"מ פדאו' סי' ל"ט:

(ב) בתוך זמן השכירות כו'. נראה שהרב חשש שיש כאן חסרון בדברי המחבר דאל"כ מה ענין שלשים יום לכאן וע"כ הגיה ששכרו לל' אבל באמת פשט דברי המחב' לא משמע כן דמיירי ששכרו בפי' לל' דא"כ מ"ש זמן ל' דנקט ועוד דא"כ מ"ש בסוף הסעיף וכן אם שכר ממנו שיתן השכר שנה בשנה כו' ה"ל לכתו' כאן וה"ל לערבינהו וליתנינהו אלא הדבר פשוט שדברי המחבר הם ממש דברי הרמב"ם ומ"ש שם אם תבעו תוך ל' היינו כמ"ש ה"ה וז"ל ומ"ש ל' יום הכונ' בשוכר סתם באותן ל' יום של הודע' (וכדלעיל סי' שי"ב ס"ה) עכ"ל (עי"ל דמיירי במשכי' סתם דזמנו ל' יום וכמש"ל סי' שי"ב ס"ה ואפש' גם כוונת ה"ה כן ועמ"ש באותן ל' של הודע' בא לאשמועי' דאפי' אח"כ יש לו זמן של הודע' וק"ל) ומ"מ קשה על המחב' דבשלמא ברמב"ם וה"ה י"ל דס"ל כמ"ש הר"ן פ"ב דכתובו' דאף בסתם הלוא' אמרי' אין אדם פורע תוך ל' יום אבל המחב' דס"ל לעיל ס"ס ע"ח בפשיטות דדוקא בקובע זמן אמרינן הכי אבל לא בסתם (ולא הביא שם בש"ע ולא בב"י מי שחולק ע"ז) א"כ ה"ה הכא דנאמן בסתם שכירו' לו' פרעתי תוך ל' ואפש' לחלק בין סתם הלואה לסתם שכירות דלעיל סי' שי"ב ע"ש וצ"ע:

(ג) או יטעון עליו בדמי' שנתן תחל' כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ג' עד דשאני שכירות דאין דרך העולם כלל לפרוע תוך הזמן כו' סברא זו רחוקה ולא נמצא בשום פוסק ואף שהתוס' ונ"י ריש ב"ב כתבו לחלק בין שכירות להלואה היינו לרבא אבל לא לר"ל וקי"ל כוותיה ואף לרבא היינו לענין אי נאמן או לא אבל לענין שבועה דקודם או אח"כ אין סברא לחלק בכך וקושייתו מעיקר' לאו קושי' היא דמ"ש הטור בסי' ע"ח נמי ר"ל אחר פרעון שהרי כ"כ בשם הרא"ש והרא"ש כ' להדיא דישבע היסת ואין היסת קודם פרעון וכ"כ בב"ח שם דדעת הרא"ש דישבע לאחר פרעון ועיין מש"ש:

(ד) או ישבע השוכ' וכ' הסמ"ע ול"ד למ"ש הטו' והמחב' בסי' שי"ב בהזכי' לו בשכירתו חדש ושנה וכו' בלא"ה ל"ד דהתם אינו טוען ברי משא"כ הכא טוען ברי וכמ"ש הרא"ש להדי' פ"ק דמציעא ובפ"ב דכתובו' ע"ש:


סעיף בעריכה

(ה) מיהו י"א כו'. הר"ב כ"כ בל' י"א דמשום דאזיל לטעמיה שכ' בד"מ וז"ל ישבע המשכיר היסת כו' וכ' המרדכי ס"פ השואל הוא הדין אם המשכיר אמר בי' שכרת והוא אומ' בה' או שבעה"ב אומר לא השכרתי והוא אומר השכרתי קרקע בחזקת בעליה קיימא והיה נראה מלשון המרדכי והטור דבאלו הטענות אפי' לאחר זמן השכירות המשכי' נאמן בשבועה אבל נ"י כ' שם פ' השואל דף קי"ט ע"ב דבמקום דאית ליה מגו לומר לא שכרתי השוכר נאמן וכ"כ פרק המקבל דף קנ"ז ע"ב וא"כ ה"ה אם יכול לומר פרעתי עכ"ל ד"מ וז"ש כאן הרב מתחלה וה"ה בשאר טענות שביניהן רוצה לומר דה"ה אם המשכי' אומר בי' קצבת עמי והשוכ' אומר בה' המשכיר נאמן אע"ג דאית ליה לשוכר מיגו וכן נרשם בש"ע ובסמ"ע מ"ש הרב וה"ה בשאר טענות מרדכי ס"פ השואל ועל מ"ש מיהו י"א כו' נ"י פרק השואל ופ' המקבל ולפע"ד ליכא מאן דפליג בהא דדבר פשוט הוא דהיכא דאית לי' מגו דנאמן השוכ' וכדאית' בש"ס פ' המקבל וכתבו הטור (גופיה) והמחבר והרי גם הנ"י פ' המקבל שם לא כתב רק כמ"ש הטור ס"ס זה ומ"ש הטור כאן בסתם דהמשכי' נאמן מיירי בענין דלית לשוכר מגו ולא הוצרך לפרשו לפי שסמך אמ"ש בס"ס זה (שוב ראיתי שכן פי' הב"ח דברי הטור) וגם מה שהבין הר"ב מדברי המרדכי אף שגם מקצרי המרדכי הבינו כן מדבריו מ"מ אין נ"ל כן וכמו שאבאר וז"ל המרדכי שם משכיר אומר בי' דינר השכרתי לך ושוכר אומר בחמשה דינר יד המשכיר על העליונה דקי"ל כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה קיימא ואפי' אם בא בסוף החודש כולו למשכיר והוא הדין אם השוכ' אומר שכרתי והמשכי' אומר לא השכרתי דנאמן המשכיר מה"ט דקרקע בחזקת בעליה קיימא אבל אם הן שוים על הקציצ' ועבר זמן פריעת השכירות ואומר שוכר נתתי והמשכי' אומר לא נתת שוכר נאמן ובשבועה אבל תוך הזמן אינו נאמן עכ"ל (ודע דדברי מרדכי אלו לקוחים מראב"ן דף צ"ח ריש ע"ג) ונראה שהבין הרב דמ"ש ואפי' בא בסוף חדש כולו למשכי' הוא ל' המרדכי וקאי אמ"ש משכיר אומר בי' והשוכר אומר בה' וכן נראה שהבין מוהר"ר יושיע בועז ע"כ כ' בקצור מרדכי שלו וז"ל משכיר אומר בי' דינרים השכרתי לך ושוכר אומר בה' דינרין יד המשכיר העליונ' ואפי' בא בסוף חדש כולו למשכיר והוא הדין אם השוכר אומר שכרתי והמשכיר אומר לא שכרת דנאמן השוכר עכ"ל או אפשר דמשמע להו מדכתב בסוף אבל אם שוין הן על הקציצה ועבר זמן פרעון השכירות כו' משמע דאם אינם חלוקין בפרעון השכירו' אפי' עבר הזמן וחולקים בקציצה המשכיר נאמן וכ"כ בקיצור מרדכי של מהר"ר יוסף אוטלינג ז"ל משכיר אומר בי' דינרים השכרתי לך ושוכר אומר בה' דינרים יד המשכיר על העליונה אבל אם חלוקי' בפרעון שוכר נאמן ובשבועה אבל תוך הזמן אינו נאמן עכ"ל ולע"ד זה אינו דאינו טעם כלל לומר דאם חלוקים בסוף הזמן בקציצ' שלא יהא השוכר נאמן במגו דפרעתי וגם לא שייך כאן לומר קרקע בחזקת בעליה קיימא דהא אינן חלוקי' על הקרקע שהרי המשכיר בא להוציא ממון מהשוכ' (א"כ אין ידוע כמה מגיע שכירות ומה בכך שנאמ' קרקע בחזקת בעליה עומדת הא השוכ' אומר מעולם לא הוציא קרקע שלך פירות יותר מזה ודו"ק) (הג"ה וע' מ"ש מ"ח ז"ל לעיל סי' שי"ב ס"ק י"ד ליישב דברי הרא"ש בזה) ומ"ש ואפי' אם בא בסוף חדש כולו למשכיר לא קאי אמשכי' אומר בי' דא"כ חדש מאן דכר שמיה וגם לא יתכן לישנא דכולו למשכיר והכי ה"ל ואפי' בא בסוף הזמן המשכי' נאמן אלא הוא מציין לישנא דרב נחמן בש"ס וברי"ף דאמ' גבי דינר לחדש בי"ב דינרין לשנה דקרקע בחזקת בעליה קיימא ואפי' בא בסוף חדש כולו למשכיר והוא הדין היכא דמחולקי' על הקציצה יד המשכי' על העליונה שיוכל להוציאו מן הקרקע או יתן לו כמו שאומ' דקרקע בחזקת בעליה קיימא והוא הדין אם המשכי' אומר לא השכרתי לך כלל נאמן להוציאו מן הקרקע מה"ט ומ"ש אבל אם שוין הן על הקציצה כו' ה"ה אם מחולקין על הקציצ' והוא בסוף הזמן והמשכי' בא להוצי' מעות מן השוכר אלא דאורחא דמילתא נקט דלעולם בתחלת הזמן מחולקי' על הקציצה ובסוף הזמן מחולקין על הפרעון תדע דע"כ טעמא דקרקע בחזקת בעליה קיימא לא מהני אלא לענין להוציאו מן הבית היכא דלית לי' מגו דאל"כ אמאי נאמן אחר זמן לומ' פרעתי נימא קרקע בחזקת בעליה קיימא ואפי' תוך זמנו לא הוי המשכי' נאמן אלא משום חזקה אין אדם פורע תוך זמנו הא לא"ה לא אלא ודאי לא שייך הכא לומ' קרקע בחזקת בעליה קיימ' כיון שהוא בא להוציא מן השוכר וא"כ ה"ה כשהן מחולקין על הקציצה והוא בא להוציא מן השוכר והא דאמ' ר"נ אפי' בא בסוף חדש כולו למשכיר אע"ג שבא להוציא מן השוכ' היינו כיון דהתם אין השוכ' טוען ברי אלא שהלשון מסופק והלכך מיד בתחלת החדש נולד הספק והשוכר דר בקרקע של המשכי' בחנם וכ"כ הרא"ש להדיא פ"ק דמציעא גבי תקפו כהן ופ"ב דכתובות גבי תרי ותרי דהך דרב נחמן טעמא הוא כיון דאין השוכר טוען ברי ע"ש ודוק והכי מוכח להדיא ממ"ש רש"י וז"ל ור"נ אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת ואפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר דהספק לא נולד עכשיו אלא מתחלת החודש נולד הספק והעמד קרקע על חזקתו ונמצא שדר בשל חבירו וצריך להעלות לו שכר עכ"ל אלמא דדוקא בהך דדינר לחדש בי"ב דינרין לשנה שהספק נולד מתחלה הוא דאמרי' קרקע בחזקת בעלי' קיימא אבל אם מחולקין בסוף הזמן בקציצה דלא שייך לומר כן פשיטא דהשוכר נאמן וכך כ' הרשב"א בתשובה דהיכא דאית ליה לשוכר מגו נאמן וכתב הרב לעיל סי' שי"ב סעיף ט"ז וכך נראה להדיא מדברי הריב"ש סי' של"ו דכל היכא דאית ליה מגו נאמן בכל הטענות ע"ש וכן כ' בעל העיטו' דף ל"ב סוף ע"א אהך דינא דהכא דאי אית ליה לשוכר מגו נאמן והבאתיו לקמן וכה"ג אמרי' לעיל ס"ס ק"ן. ואף לר' יונה דפליג התם היינו דוקא בהלואה מטעמא דאי בעי כביש לשטריה לאו מגו מעליא הוא כיון דלגוביינא קאי משא"כ בשכירות וכמו שכתבתי שם וכן בשאר מגו וכן עיקר:

(ו) לאחר זמן כו'. או לא שכרתי מעולם כו' ולא נתחייבתי לך שכירות וה"ה תוך זמן אם יש לו מגו כגון שהשוכ' אומר עדיין לא עבר מזמן השטר רק ג' שנים דנאמן במגו דלקוח הוא בידי וכ"כ הנ"י פ' המקבל בשם הר"ן בהדיא וכן כ' הבעל העיטור דף ל"ב סוף ע"א דהך דינא דהכא מפרשים לה רבוותא שאכלה ג' שנים וכגון שמיחה דליכא למימ' דמהימן שוכר משום מגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי ואיכא למימ' שאכלה ב' שנים עכ"ל (ואע"ג דבעל העיטו' כ' שם עוד וא"נ לאחר ג' שנים דכיון דאפיק שטר שכירות לא אמרי' מגו עכ"ל היינו לפי מ"ש לקמן בסוף דיני אפותיקי דף מ"ב ע"ג בתחלת דבריו כרב זביד ורב עוירא וכפי פירש"י אבל למסקנת הבעל העיטו' שם בשם ר"מ בר חנוך דבמשכנת' דסורא אית ליה מגו א"כ ה"ה בשכירות וכמ"ש לעיל ס"ס ק"ן ע"ש ודוק) ומ"ש הר"ב לאחר זמן היינו משום דמיירי שהמשכי' בא להוציא מעות מן השוכר והשוכ' מחזיר לו קרקעו וזה לא שייך רק לאחר הזמן ודו"ק:


סעיף געריכה

(ז) וקדם השוכר כו'. משמע שקדם בעדים שאכילתו ידוע דאל"כ אפי' היכא דלא אפשר לברורי אין מוציאין מידו מטעם דאית ליה מגו דלא אכלתי וכן מיירי בענין דלית ליה מגו דלקוח דאל"כ נאמן במגו כדלקמן ס"ס זה ואף שהראה השטר בב"ד מ"מ אי בעי כביש לשטריה וכ"כ הריב"ש ס"ס של"ו ושמ"ג ע"ש וגם לא שייך לו' דכיון שכ' בשטר שנין סתמא לסייע ליה ללוה דמשמע שתים כדאמרי' לעיל סי' מ"ג ס"ב גבי סלעין דינרין כמ"ש בספרי תקפו כהן בשם נ"י פ' המקבל וחדושי ריטב"א דפ"ק דמציעא דכיון דהניחו לוה למלו' לאכול פירות של שנה שלישית איתרע ליה סהדות' דשטרא ע"ש ועוד דבסי' מ"ג נמי אי אית ליה מגו נאמן וכמ"ש בסמ"ע שם ס"ק ל"ב ועמ"ש:

(ח) הפירות בחזקת אוכליהן. הטעם דבמילתא דעבידא לגלויי לא מטרחינן ב' דינא תרי זימנא וכ' בחדושי הריטב"א פ"ק דמציעא דהיינו דוקא דוקא כגון היכא שתפס קצת ברשות ואף כשאכל יותר מב' שנין לא עיכב עליו הלוה וכיון שלא עיכב עליו הלוה ה"ל כמאן דתפוס ברשו' לענין שאין מוציאין ממנו ואפ"ה אם חזר והוציא ממנו ג"כ אין מוציאין ממנו ואפי' תקפו בעדים וכל דאלם גבר אבל היכא דתפס לגמרי שלא ברשות אפי' במילתא דעבידא לגלויי מפקינין מיניה וע"ש. עיין בסמ"ע ס"ק י"א שכ' דכשכתב בשטר לג' שנין ואין בו זמן דאין מוטל על העדים לאדכורי מתי יתחיל זמן השכירות בכה"ג ליכא לברורי מיקרי וכן נרא' עיקר עכ"ל והב"ח כ' בס"ג דבהך דינא דכ' בשטר לג' שנין אפילו ליכא לברורי כגון שמתו עדים ויראה לב"ד שלא יכול לברר אין מוציאין מידו דהשוכ' נאמן אצל שטרו ול"ד לכאן שכ' בו שנין סתמא מסייע לו למשכיר שלא השכי' לו אלא לב' שנין עכ"ד ואני אכריע דדינו שוה לכאן דהיכא דאיכא לברורי אין מוציאין מידו ואם לאו מוציאין מידו והכל תלוי בראיות עיני הב"ד אם אפשר להתברר או לא וכן יראה לכאורה מהרי"ף והרא"ש ונ"י בפ' השואל שכתבו על דר"נ ודוקא במילתא דלא עבידי לגלויי כדאיתא לקמן בפ' המקבל עכ"ל דלאיזה צורך כתבו כן והלא כבר מבואר זה בפרק המקבל אלא ר"ל דה"ה בכל דוכתי דאיכא לברורי לא מטרחינא בית דינא ודו"ק:

(ט) ויש מי שאומר שאם יראה ב"ד כו'. לשון הרא"ש וטור אם מתו העדים ויראה לבית דין שלא יוכל השוכר לברר עוד דבריו עכ"ל ומשמע אע"פ שמתו העדים צריך שיראה לב"ד שלא יוכל לברר וכ"כ בהגהות אלפסי פ' המקבל וז"ל כ' רא"ז אע"פ שמתו העדים אפשר שיתברר הדבר כי שמא העדים או בעלי דינים גילו הדבר ברבים ועשוי הדבר להתגלות:

(י) או הממשכן. בטו' זה ליתא ואפש' דס"ל להמחב' דכל היכא דיכול להתברר הדבר או ע"י שוכר או ע"י משכי' צריכין דוקא לברר עכ"ל סמ"ע וטעות נזדק' לפניו דממשכן היינו במקום שוכר וכמ"ש בסעיף שאח"ז אכלה השוכ' או הממשכן כו' רק דשוכ' הוא בשכירות וממשכן הוא בהלואה ואית' בטו' שוכר ובהרא"ש ממשכן ודא ודא אחת היא ופשיטא דהכל תלוי בבירו' השוכר או הממשכן וק"ל:

(יא) מוציאין מידו. נראה דהכא מוציאין מידו אפי' אכל ג"ש קודם שתבעו לדין דאין טעם לחלק בכך ועוד דדמי לדלעיל סי' שי"ב סט"ו דאפי' בא בסוף חדש כול' להמשכי' מטעם שפירשו רש"י והרש"א שם דהספק נולד בתחלת חדש וה"ה הכא ואע"ג דהתם טוען שמא והכא ברי כבר כתבתי שם דברי דהכא כשמא דהתם וכן משמע לכאור' מל' חי' ריטב"א שהבאתי והא דנקט הטו' והמחב' בריש' קדם ואכל אחר בעל הפירו' אומר ג' כו' משום דלישנא דש"ס נקטו ובש"ס מעשה שהיה כך היה א"נ לרבותא דרישא נקטו הכי דאפי' קדם ואכל אחר שתבעו לדין לא מפקי' מיניה במילתא דעבידי לאגלויי ודו"ק והא דמוציאין בענין דלית ליה לשוכר מיגו כגון שלא יוכל לטעון פרעתי או להד"ם מוציאין מידו כו' כ"כ הע"ש וכבר כתבתי כן בסמוך:


סעיף דעריכה

(יב) שאילו רצה אמר לקוח'. עיין בסמ"ע ס"ק י"ד וכ' הב"ח דהטו' נמשך כאן לשיטת הרי"ף והרא"ש ודלא כרבינו יונה ואני כתבתי לעיל ס"ס ק"ן דגם רבי' יונה מודה כאן ע"ש:

(יג) ודוקא שאין עדים כו'. קשה דכאן סתם הדברים ולעיל סי' ק"ן סעיף ג' הביא די"א דאם אצלה ג' שנים אח"כ נאמן והיה אפש' לו' דמיירי כאן שיש עדים שמשכונא היא אצלו ואינם יודעים לכמה שנים דבכה"ג לכ"ע אינו נאמן וכמ"ש שם אך דין זה הוא מה' המגיד ובב"י סי' ק"ן כ' שהרשב"א חולק על ה' המ' ולפ"ז לא היה הרשב"א חולק ודוק וצ"ע: