שולחן ערוך חושן משפט שו ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שו · ח
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד (וי"א דהוא הדין ליחיד) (טור) וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות והמקיז דם שחבל והסופר שטעה בשטרות ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד (אפי' רק יום או יומים) (מרדכי שם) או למד בטעות וכל כיוצא כאלו והאומנים שאי אפשר שיחזרו ההפסד שהפסידו מסלקין אותם בלא התראה שהם כמותרים ועומדים עד שישתדלו במלאכתם הואיל והעמידו אותם הצבור עליהם:
- הגה: וי"א דאע"פ שאין צריכין התראה מ"מ בעינן חזקה דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו (המגיד פ"י דשכירות ונ"י פרק המקבל) הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ס"ת ונמצא בו טעות וצריך לשכור אחר שיגיה אותו אם הם טעיות שדרך סופרים לטעות אין הסופר חייב כלום אבל אם טעה כל כך שאין דרך לטעות חייב ומ"מ אזלינן בתר המנהג אם מנהג המקום שכותבי ספרים מגיהים אף זה צריך להגיה ובסתם המקומות שאין על הסופר להגיה אם עמד והגיה מעצמו חייבים הבעלים לשלם לו (תשו' רשב"א סי' א' נ"ו):
מפרשים
וי"א דה"ה ליחיד: פלוגתא זו ביניהן גם באינך בטבח ומקיז דם וסופר כו' דמני המחב' וחשיב וכן הוא בטו' ע"ש:
וכן טבח של בני העיר שניבל כו' עד מסלקינן אותו: בדריש' כתבתי דהמ"מ כ' דהראב"ד הק' ממ"נ אי בשכר הוה מאי פסידא הוה הא צריך לשלם ליה ואי בחנם כי מסלקי ליה מאי פסידא אית ליה ותירץ דאפי' בחנם קנסינן ליה דלא יעבד מכאן והלאה לא בחנם ולא בשכר וא"נ בשכר ופסיד' טובא איכ' דאע"פ דמשלם לו דמי בהמה דמי בושתו ודמי בשת אורחים לא משלם עכ"ל ותירוצו א"א לאומרו בשתלה ואפש' דבשתלה ה"ט דהפסיד בגוף האילן שנטע ועוד שאילו נטעו כהוגן כבר הי' מגדל הפירו' ובאותו שבח שהי' ראוי לבא לא שייך תשלומין דלא ידעינן כמה הוה ומ"ה קרי לי' בגמ' פסיד' דלא הדר הן בשתל' הן בטבח ובאינך דקחשיב:
רק יום או יומים: כ"כ ג"כ המרדכי וכן הביאו בד"מ וק"ק למה כ' יומים הא כ"ש היא מיום ואפש' שכונתו לכוונת המקר' דכתיב בפ' משפטים ואם יום או יומים יעמוד לא יוקם ודרשו רז"ל יום שהוא כיומים דהיינו מע"ל ה"נ בעינן שיבטלו דוקא מעת לעת:
וכל כיוצא באלו האומנים: כצ"ל וכך הוא במיימוני:
(יז) ליחיד: פלוגתא זו היא גם באינך בטבח ומקיז דם וסופר כו' דהמחבר מני וחשיב וכן הוא בטור ע"ש. סמ"ע.
(יח) יומים: ר"ל יום שהוא כיומים והיינו מעת לעת דוקא בעינן שיבטלו ודומה לזה דרשו חז"ל בפסוק אך אם יום או יומים יעמוד וגו'. שם.
(יב) הנוטע אילנות כת' בתשו' הרא"ש כלל ק"ד סי' ה' ז"ל ראובן נתן לשמעון מטוה לארוג בגד וטען עליו החלפת לי טוב ברע ושמעון מודה שנחלף לו ואמר שנעשה בלא דעתו ואמר השבע כמה נחלף וטול וראובן טוען א"י כמה החלפת תשבע אתה כמה ותפרע לי ואמר שמעון שאינו יודע כמה ופסק מורי הרא"ש ששמעון מחויב שבועה וא"י לישבע וישלם שהרי מודה שנתחלף לו ואינו יודע כמה והוי כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא הלכך ישלם כפי מה שישומו שנתקלקל הבגד בחילוף המטוה עכ"ל ולא אדע הכוונה דהא חמשין ידענא לא אמרי' אלא היכא שטוען התובע ברי אבל אם התובע טוען שמא ליכא דין מודה במקצת צ"ע: