שולחן ערוך חושן משפט שו ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שו · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בד"א שניבלה בוודאי אבל אם עשה בה טרפות הפוסלה מספק כגון ששהה במיעוט סימנים פטור וכן אם מצא הסכין פגום והוא בדקו תחלה כיון דאיכא למימר בעצם המפרקת נפגמה לענין ממון לא מפקינן מספק:
- הגה: אע"ג דאנו נוהגין לאסרו אפ"ה פטור מממון וכן נ"ל ואע"פ שיש מי שחולק (תרומת הדשן סי' קפ"ו) ומ"מ שכרו הפסיד דדלמא בסכין פגום שחט (ב"י בשם ר' ירוחם והרא"ש):
מפרשים
בעצם המפרקת כו': פי' ואז טריפ' מספק והוא באונס משא"כ אם נפגמה בעור הבהמ' קודם שחיט' ופושע הוא דאלו הוה סכינו טוב לא היה נפגם דסכין טוב אינו נפגם מעור הבהמה:
לענין ממון לא מפקינן מספק: והא דכתב מור"ם בסי' רל"ב ס"ב בהג"ה ז"ל ואפי' טריפ' שאנו אוסרי' מספק מבטל המקח ואין המוכר יכול לו' אייתי ראי' דטריפ' היה י"ל דשאני התם דלא מקרי הפקעת ממון כ"כ מה שמחזיר המוכר להלוקח מעותיו שקיבל ממנו בעד הבהמה וחוזר ולוקח מהלוקח בהמתו משא"כ כאן דהטבח ישלם דמי הבהמה מכיסו וק"ל:
ואע"ג דאנו נוהגי' לאוסרו כו': כן נ"ל כו' גם דעת המחבר כן מדכתב לענין ממון לא מפקינן מספק משמע אע"ג דלענין איסור אסרינן ליה מספק גם הטור כ' בהדיא ז"ל אלא דמחמרינן באיסור וחיישינן שמא בעור נפגמה כו' והא דכתב מור"ם כך נ"ל ר"ל שכן נראה לו להכריע להלכ' ולאפוקי מדעת החולק שמסיק מור"ם וכעין זה מצינו בל' מור"ם כמה פעמים:
(ט) לענין ממון לא מפקינן מספק. ובזה גם רש"ל שהבאתי לקמן מודה וע"ש ובתשו' רמב"ן בסופו איתא דחייב לשלם והוא תמוה ואולי ט"ס הוא שם וצ"ל פטור מלשלם ע"ש ועיין בסמ"ע ס"ק ט"ז מה שדחק ליישב דברי מור"ם לעיל ס"ס רל"ב סי"ב בהג"ה דשאני התם כו' ותירוצו דחוק דס"ס מפקינן מיני' ממון אבל באמת מעיקרא אין התחל' לקושיא זו דהת' כיון דאפי' מספק פרשי אינשי אין לך מום גדול מזה ויכול לומר אילו הייתי יודע שהוא ספק טרפ' לא הייתי לוקח ונמצ' המקח בטל והדמי' חוזרים וכן מבואר להדי' בדברי הרמב"ן והרשב"א בחדושיו ובהר"ן פ' א"ט גבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ובהריב"ש סי' תצ"ט ומביאו ב"י בי"ד סי' קי"ט בקצרה דל"ד לכאן ואשיתמיטתא לסמ"ע דברי פוסקי' אלו:
(י) ואע"פ שיש מי שחולק כו' ר"ל הת"ה סי' קפ"ו ולפע"ד דינו של הת"ה אמת ואין חולק עליו דודאי כל היכא דנהגינן לאוסרו אע"ג דאינו אלא מכח חומר' כיון שהוא מפורש בהדיא בהלכו' שחיט' שביד השוחטי' שלומדי' מהן הלכו' שחיט' השוחטי' שבגבולין חייב לשל' ואין טעם לפוטרו שהרי ידע שאם נעש' קלקול זה תיאסר השחיט' וה"ל ליזהר בכה"ג וכמ"ש בת"ה שם וממ"ש הטור אלא דמחמרינן באיסור וחיישי' שמא בעור נפגמ' לא מפקינן ממון מספק אין ראי' דפטו' דשאני התם דאין שייך לומר כלל דה"ל לאסוקי אדעתי' וכן ממ"ש הגהת אשר"י דהיכא דנעש' ספק נבל' אע"ג דאסו' באכיל' לא מחייבינן לטבח לשל' אין ראי' וכמ"ש בת"ה שם דבהג"א מיירי בספיקו' שאינן מבוארי' בהלכו' שחיט' שביד הטבחי' ולפ"ז גם ממ"ש ה"ה והמחבר בשהה במיעוט סימנים פטור נמי אין ראי' דאפשר דמיירי היכא דאין מבואר בהל' שחיט' דשה' במיעוט סימנים פסול' וכן משמע מדברי המחבר בי"ד סי' כ"ג דאין דין זה דשה' במיעוט סימני' פסולי' פשוט אצל כל השוחטי' שהרי המחבר פסק שם שהה במיעוט קמא או במיעוט בתרא כשר' ואינו מטריף אלא בשהה בשחיט' מיעוט אחרון של סי' ראשון ודבר זה אינו מצוי וי"ל השוחט לא ידע מזה דה"ל לאסוקי אדעתי' ליזהר משא"כ לדידן דמטרפינן שהיי' בכל שהוא בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנ' ובין בושט והוא דבר פשוט ומבואר אצל כל השוחטי' הלומדי' הלכות שחיט' כמבואר בכל הלכות שחיט' פשיט' דהשוחט חייב וכמ"ש הת"ה שם מטעם דה"ל לאסוקי אדעתי' שיאסר השחיט' וה"ל להזהר בכה"ג ודוחק לו' דהרב רמ"א משיג על הת"ה מסברתו בלי טעם וראי' ועוד דהרי דברי הת"ה נכוני' בטעמן וכמו שכתבתי ועוד שבסמ"ע ס"ק י"ז כתב שנרא' גם דעת המחב' כהרב וגם הטור כתב כן בהדי' כו' והא דכתב מור"ם כן נ"ל ר"ל שכן נרא' לו להכריע להלכ' ולאפוקי מדע' החולק כו' ולפע"ד אין מדברי המחבר והטור ראי' דס"ל לאפוקי מדע' החולק וכמ"ש וכן פסק מהרש"ל פ' הגוזל עצים סי' כ"ג בשה' במיעוט סימני' כיון דאנו נוהגים לאוסרו וה"ה כל מ"ש בשחיטו' שלנו ה"ל ליזהר:
(יא) בעצם: פירוש ואז טריפה מספק והוא באונס מש"כ אם נפגמה בעור קודם שחיטה פושע הוי דאילו הוה סכינו טוב לא היה נפגם מעור הבהמה. סמ"ע.
(יב) מספק: והא דבסי' רל"ב סי"ב בהג"ה כתב דאפילו טריפה שאנו אוסרין מספק מבטל המקח ואין המוכר יכול לומר אייתי ראיה דטריפה הוה י"ל דשאני התם דלא מקרי הפקעת ממון כ"כ מה שמחזיר המוכר להלוקח מעותיו שקיבל ממנו בעד הבהמה וחוזר ולוקח ממנו בהמתו משא"כ כאן דהטבח ישלם דמי הבהמה מכיסו עכ"ל הסמ"ע ותירוצו דחוק דס"ס מפקינן מיניה ממון אבל באמת מעיקרא לא ק"מ דהתם כיון דאפילו מספק פרשי אינשי אין לך מום גדול מזה וי"ל אילו הייתי יודע שהוא ספק טריפה לא הייתי לוקחו ונמצא המקח בטל והדמים חוזרין וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ן והרשב"א בחדושיו ובהר"ן פרק אלו טריפות גבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ובהריב"ש סי' תצ"ט ומביאו הב"י ביורה דעה סי' קי"ט בקצרה דל"ד לכאן ואשתמיטיה להסמ"ע דברי פוסקים אלו. ש"ך.
(יג) שחולק: והש"ך כתב דדינו של החולק והוא הת"ה אמת ואין חולק עליו דודאי כל היכא דנהגינן לאוסרו אע"ג דאינו אלא מכח חומרא כיון שהוא מפורש בהדיא בהל' שחיטה שביד השוחטים שלומדים מהן הלכות שחיטה השוחטים שבגבולין חייב לשלם דה"ל ליזהר בכה"ג כו' ע"ש שמביא ראיה לדבריו ומסיק דכן פסק מהרש"ל בשהה במיעוט סימנים כיון דאנו נוהגין לאוסרו וה"ה כל מה שמבואר בשחיטות שלנו ה"ל ליזהר עכ"ל.
(ט) שניבלה בודאי כ' הרמב"ן בדיני דגרמי וז"ל אי קשיא לך טבח שקלקל אמאי חייב בשלמ' הגרמה ועיקור היזק ניכר הוא אלא שהיה ודרסה הא לא ידיעא לא קשיא דכיון שלא שחט כראוי השחיטה עצמה היא ההיזק שאין זו שחיטה אלא כמתיז ראשה בסייף הוי והרי ניכר בין חיה לשחיטה ואם קשיא לך א"כ מפגל נמי לחייב דעיקר שחיטה ליהוי היזק איכא למימר כי אמרי' ה"ל לפסולי שחיטה שכל שעשה לה פסול בשחיטה שלא שחטה אלא נבילה אבל כל ששחיטתו כראוי ואיסור אחר גרם לה אין השחיטה כנחירה או כמתיז ראשה בסייף אלא השחיטה כשירה שהרי הוציאה מידי נבילה ואיסור אחר גרם לה ואינו ניכר בה עכ"ל:
(י) ואע"ג דאנו נוהגין לאוסרו. וע' ש"ך שהעלה כדעת תה"ד סי' קפ"ו שכ' ז"ל טבח אומן שהוא שוחט בשכר וקלקל השחיטה בדבר שאין אנו מחמירין בו רק בשביל חומרא יתירתא כגון שהיה כל דהו בבהמה וכמו שאנו מחמירין כמה וכמה חומרות בה' שחיטה דמדאוריית' היתר גמור היא חייב הטבח לשלם או לא תשובה יראה דכל חומרא כה"ג שהוא מפורש בהדי' בהל' שחיטה שלומדים הטבחים מהם הל' שחיטה אם קלקל בהם חייב לשלם שהרי יודע שאם נעשה קלקול זה תיאסר השחיטה והיה לו לזהר בכה"ג כו'. ואם כי אין תלמיד כמוני מכריע הייתי אומר דאם עשה קלקול בשוגג בשהיה כל דהו דה"ל היזק שאינו ניכר דפטור בשוגג דכל שהוא מצד חומרא יתירא לא הוי כמתיז ראשה בסייף לפמ"ש סק"ט דהיינו טעמא דטבח אומן שנבילה דלא הוי היזק שאינו ניכר ומשום דה"ל כמתיז ראשה בסייף אבל בשהיה כל דהו שאנו מחמירין אינו אלא לאכילה אבל השחיטה כשירה להוציא מידי נבילה וה"ל היזק שאינו ניכר ופטור אבל אם עשה קלקול בחומר' יתירא שאנו מחמירין בהגרמה ועיקר ה"ל היזק ניכר וכמ"ש הרמב"ן א"כ אפי' מצד חומרא יתירה חייב דה"ל ליזהר וכדברי הת"ה ודעת הש"ך בסי' שמ"ג דאפילו שומר פטור בהיזק שאינו ניכר: