שולחן ערוך חושן משפט שג י


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

רועה שהניח עדרו ובא לעיר בין בשעה שדרך הרועים להכנס בין בעת שאין דרך הרועים ליכנס ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל ע"י רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם:

הגה: וי"א דאם נכנס בעת שאין דרך ליכנס חייב בכל ענין דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס (טור והראב"ד) וע"ל סי' רצ"א סעיף י"ב:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

אין אומרים אילו היה שם הי' מציל:    פי' אף שרוב בני אדם אין יכולין להציל דלמא נתלבשה לו רוח גבורה כדוד שנא' בו גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך או נתקיים בו מ"ש ומוראכם וחתכם יהיה כו' (וזהו הטעם החולקין שכ' מור"ם אחר זה) אלא אומדין אותו לפי טבע והנהגת שאר בני אדם:

ואם אין הדבר ידוע כו':    דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות שהיה שוכרן להצילו ומה"ט נ' דדוקא בש"ש אמרינן כן ולא בש"ח שאין מוטל עליו לשכור רועים כנ"ל דאין לומר מסתמא היו טורחים רועים בחנם להצילו:

דה"ל תחילתו בפשיעה:    אף שסופו באונס אם יש שום צד בעולם לו' אלו לא פשע היה מציל חייב אבל אם נכנס בשע' שבני אדם נכנסי' אע"ג דג"כ פשע לענין זה דאלו הי' שם הי' יכול להצילו מאונסי' קלים שדרך בני אדם להציל כתבו התוספו' דאין זהו מיקרי פשיעה כיון דעייל בעידנא דעיילי אינשי אלא היה כגניבה ואבידה ועל דבר שהוא כגניבה ואביד' אף שחייבה התור' לש"ש עליה לשלם מ"מ כשלא נגנב אלא נאנס לא מחייבין ליה על האונס מכח שפשע בתחל' כיון דלא הי' פשיע' גמור' משא"כ בעל בעידנ' דלא עיילי אינשי דה"ל פשיע' גמור' ועפ"ר:
 

ש"ך - שפתי כהן

(י) ואם אין הדבר ידוע כו'. דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות שהיה שוכרן להצילו באמת כ"כ הבית יוסף ואחריו נמשך הע"ש וכתב דבש"ח פטור ואחריו נמשך הסמ"ע אבל תימא האיך אנו יכולים לו' דמן הסתם היה יכול להציל וגם מי הגיד לו להרמב"ם זה אלא נ"ל דהטעם כיון דאין הדבר ידוע א"כ הרי השוכר מחויב לישבע ואינו יכול לישבע שהרי אינו יודע וכל שומר מחויב לישבע שיודע בבירור שנאנס' אבל אם ישבע שספק לו ה"ל מחויב שואיל"מ וכדלעיל סי' רצ"א בסמ"ע ס"ק י"ב והבאתיו שם והוא פשוט בכמה דוכתי וא"כ גם בש"ח הדין כן ועל כן לא חלק הרמב"ם בדבר זה נ"ל ברור:
 

באר היטב

(יב) חייב:    דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות שהי' שוכרן להצילו כ"כ הב"י ואחריו נמשכו הע"ש והסמ"ע וכתבו דבש"ח פטור אבל תימא האיך אנו יכולים לומר דמן הסתם הי' יכול להציל אלא נ"ל דהטעם כיון דאין הדבר ידוע ע"כ הרי השוכר מחויב לישבע וא"י לישבע שהרי אינו יודע וכל שומר מחויב לישבע שיודע בבירור שנאנסה אבל אם הוא ספק לו ה"ל משואיל"מ וכדלעיל סי' רצ"א (כמ"ש שם ס"ק ט"ז ע"ש) והוא פשוט בכמה דוכתי וא"כ גם בש"ח הדין כן וע"כ לא חילק הרמב"ם בדבר זה נ"ל ברור. ש"ך.

(יג) וסופו:    אם יש שום צד בעולם לומר אילו לא פשע היה מציל חייב אבל אם נכנס בשעה שבני אדם נכנסין אע"ג דג"כ פשע לענין זה דאילו היה שם הי' יכול להצילו מאונסים קלים שדרך בני אדם להציל כתבו התוספות דאין זה מקרי פשיעה כיון דעל בעידנא דעיילי אינשי והוי כגניבה ואבידה ואף שחייבה התורה עליה לש"ש לשלם מ"מ כשלא נגנב אלא נאנס לא מחייבים לי' על האונס מכח שפשע מתחלה כיון דאינו פשיעה גמורה משא"כ בעל בעידנא דלא עיילי אינשי דה"ל פשיעה גמורה. סמ"ע.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש