סמ"ע על חושן משפט שג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהעד שימשוך כו': כן הוא דעת הרמב"ם אבל ר"י והרא"ש חולקין וס"ל דנתחייב השומר בשמירתו מיד שנסתלקו הבעלים וכאן סתם המחבר ובסי' רצ"א כ' דעת שניהן ולא הכריע ובטור כ' פלוגתתם גם כאן ע"ש:
סעיף ב
עריכהונתן הכספי' תחת הקרקע כו': הטעם דכל גניבה קרובה לאונס הוא וחייבה עליה התורה הלכך אין חילוק בין אונס קטן לגדול והכלל שהשומר צריך שיהיו עיניו פקוחות על הדבר השמור בידו תמיד ושוב אם נאנס מידו מה הי' לו לעשות דה"ל דומיא דשבור' ומתה דפטרי' מיניה רחמנ':
ואפי' אם אילו הי' שם לא היה יכול להציל כו': אע"ג דבעייל לעיר בעידנא דעייל אינשי ובא ארי וטרף כו' כ' הט"ו ומור"ם ז"ל בסמוך ס"י דאליבא דכ"ע אם גם כשהיה כאן לא היה יכול להציל פטור דשאני התם דשם האונס דטריפת זאב עליה משא"כ הכא דשם גניבה עליו ולכך בעינן שיהא שם דוקא ועפ"ר שכתבתי ע"פ ל' הטור שהוא קצת בענין אחר פי' אחר:
סעיף ג
עריכהליסטי' מזויין: זהו נשבה הכתוב בתורה שפטור עליו הש"ש:
ולא ע"י אחרי': פי' ואפי' בשכר וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ח ברועה שצריך להציל ע"י רועים אחרי' ואפי' בשכר וחוזר ונוטל מהמפקיד:
סעיף ד
עריכהאפילו באו משתי רוחות: בטור כתב דעת החולקת ע"ז ועד"ר שם כתבתי טוב טעם לדבריו:
סעיף ז
עריכהוהתחיל להתגרו' בו כו': אפי' הי' כוונת הרועה לטובה כ"כ מהרי"ק שורש קנ"ה:
סעיף ח
עריכהעד כדי הבהמה: בגמ' יהיב טעמא משום דאכתי ניחא לבעלים שמצילה משום טירחא שיהי' להן לקנות אחרות ומשום שמכיר בהמה זו ולמודה בביתו משא"כ אחרת שיקנ' ומ"מ אם הרועי' לא נתרצו להציל בכדי דמי הבהמ' א"צ השומר להוסיף להן דמי טרחא קניית הבהמה או דמי מה שהיתה רגילה וניכרת בביתו דשמא הבע"ה לא ירצה להחזירו לו והשתא א"ש מ"ש הט"ו בסמוך ס"ט ז"ל רועה שהיה טוען הצלתי כו' עד שאינו יכול לטעון כו' פי' מ"ה יש לו מיגו דאי בעי הוה טען נטרפ' דקשה הא אין כאן מיגו דאי הוה טען נטרפ' לא היה בידו אלא כדי דמי הבהמה דהיינו דרך משל י' זהובים והשתא טוען הוצאתי עליה כדי דמי הבהמה וגם כדי שכר טירחא דהיינו זהוב ויהיה בידו י"א זהובי' אלא ודאי אין המפקיד צריך להחזיר לו דמי טירחא וממילא גם שומר א"צ להוציא' וק"ל:
סעיף ט
עריכהשאינו יכול לטעון: [מס"ק ח' בגמ' יהיב טעמא משום דאכתי ניחא לבעלים שמצילה משום טירחא שיהי' להן לקנות אחרות ומשום שמכיר בהמה זו ולמודה בביתו משא"כ אחרת שיקנ' ומ"מ אם הרועי' לא נתרצו להציל בכדי דמי הבהמ' א"צ השומר להוסיף להן דמי טרחא קניית הבהמה או דמי מה שהיתה רגילה וניכרת בביתו דשמא הבע"ה לא ירצה להחזירו לו] והשתא א"ש מ"ש הט"ו בסמוך ס"ט ז"ל רועה שהיה טוען הצלתי כו' עד שאינו יכול לטעון כו' פי' מ"ה יש לו מיגו דאי בעי הוה טען נטרפ' דקשה הא אין כאן מיגו דאי הוה טען נטרפ' לא היה בידו אלא כדי דמי הבהמה דהיינו דרך משל י' זהובים והשתא טוען הוצאתי עליה כדי דמי הבהמה וגם כדי שכר טירחא דהיינו זהוב ויהיה בידו י"א זהובי' אלא ודאי אין המפקיד צריך להחזיר לו דמי טירחא וממילא גם שומר א"צ להוציא' וק"ל:
סעיף י
עריכהאין אומרים אילו היה שם הי' מציל: פי' אף שרוב בני אדם אין יכולין להציל דלמא נתלבשה לו רוח גבורה כדוד שנא' בו גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך או נתקיים בו מ"ש ומוראכם וחתכם יהיה כו' (וזהו הטעם החולקין שכ' מור"ם אחר זה) אלא אומדין אותו לפי טבע והנהגת שאר בני אדם:
ואם אין הדבר ידוע כו': דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות שהיה שוכרן להצילו ומה"ט נ' דדוקא בש"ש אמרינן כן ולא בש"ח שאין מוטל עליו לשכור רועים כנ"ל דאין לומר מסתמא היו טורחים רועים בחנם להצילו:
דה"ל תחילתו בפשיעה: אף שסופו באונס אם יש שום צד בעולם לו' אלו לא פשע היה מציל חייב אבל אם נכנס בשע' שבני אדם נכנסי' אע"ג דג"כ פשע לענין זה דאלו הי' שם הי' יכול להצילו מאונסי' קלים שדרך בני אדם להציל כתבו התוספו' דאין זהו מיקרי פשיעה כיון דעייל בעידנא דעיילי אינשי אלא היה כגניבה ואבידה ועל דבר שהוא כגניבה ואביד' אף שחייבה התור' לש"ש עליה לשלם מ"מ כשלא נגנב אלא נאנס לא מחייבין ליה על האונס מכח שפשע בתחל' כיון דלא הי' פשיע' גמור' משא"כ בעל בעידנ' דלא עיילי אינשי דה"ל פשיע' גמור' ועפ"ר:
סעיף יב
עריכהאפי' לא מתה מיד: ל' הטור כיון דסגפ' אמרי' דמאות' שעה התחיל' להתקלקל והוה פשיע':
סעיף טו
עריכהומתה שם כדרכ' כו': דמלאך המות מה לי הכא ומה לי התם:
ומת' בבית הגנב חייב: וא"ת מאי אריא דגנבה מהאגם אפי' גנבה מביתו נמי חייב הש"ש מכח גניבה וי"ל דאיירי אפילו בנגנבה בלסטי' מזויין דאינו חייב כשנגנב' מביתו אבל כשנגנבה מהאגם דה"ל תחלתו בפשיעה אף שסופו באונס חייב דמיד כשנגנב' מהאגם חייב דאלו עמדה בביתו אמרינן דלא בא הליסטין וגזלן וכיון דמתחייב על הגניבה תו לא מיפטרה במה שמתה ביד הגנב ובזה נתיישב ג"כ הא דהוצרך הטור והמחבר לחזור ולכתוב דין זה כאן בש"ש אף שכבר כתבוהו בש"ח בסי' רצ"א: