שולחן ערוך חושן משפט רצא כא
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רצא · כא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו [הגדולים] הוא מפקיד (וכן אם הנפקד החזיר הפקדון לאשת המפקיד פטור) (מרדכי פרק המפקיד) (וע"ל סי' ש"מ סעיף ח') אבל אם מסר לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחד מקרוביו שאינם שרויים עמו בבית ואין סומכין של שלחנו ואין צריך לומר אם מסרם לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם אלא אם כן הביא השומר השני ראייה שלא פשע
- (וכן אם הניח אחרים ליכנס במקום שהפקדון מונח אע"פ שאינן בחזקת גנבים אם נגנב חייב לשלם דהוי פשיעה) (ת"ה סי' של"ג):
מפרשים
על דעת אשתו ובניו גמרא: ופי' רש"י כל המפקיד מפקיד על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמסר' לאנשי ביתו הגדולי' ונאמני' לגביה הוא דמפקיד והטעם הוא דאדם יודע דאין הנפקד יכול להיות תמיד בביתו לשמור פקדונו (הג"ה וכ' מהרי"ק שורש קל"א ז"ל ראובן שכר את שמעון לילך אחר סחורה ונתן מעותיו לשמעון והניח אותן המעות אצל מעותיו ובדרך שכב בחדר ונגנב ממנו ופסק דהשליח חייב לשלם דהו' פשיע' שהניח הכיס בחדר דה"ל להניח תחת מראשותיו או לקשרן תחת זרועותיו כו' ע"ש ד"מ י"ח ודוק' בזה שנגנב בשעת השינה בליל' הדין כן אבל אם נאבד המעות בדרך הולכה ע"ל סי' רצ"ב ס"י:
וע"ל סי ש"מ כו': פירוש שם כ' מור"ם דין אם החזיר השואל לאשת המשאיל די"א דחייב ובד"מ כ' שם דאפשר לחלק בין שואל דכל הנאתו שלו לשאר שומרי' ע"ש וע' לעיל סי' ע"ב סל"א וסי' קצ"ד [ק"כ] מ"ש מזה:
בין גדולי' כו': פי' כנעניי' ומשו' דסת' עבדי' כנעניי' גזלנין הן משא"כ כעבדי' עבריי' הוה דומיא לבני ביתו כ"כ המרדכי שם בהדיא ע"ש:
ראייה שלא פשע: דאם פשעו בה מתחלה אף שיש עדים שנאנסה בסוף הי' חייב וכנ"ל:
(כז) על דעת אשתו ובניו כו' בתשו' ר"י לבית לוי סי' ל"ה תמה על ר"ש כהן ס"ב סי' פ"ה שכתב בפשיטות דהיינו דוקא בש"ח שהרי כ' הב"י בשם רי"ו שתמהו רוב הפוסקי' על הרמב"ם דאחר שרגילי' הבעלי' להפקיד אפי' ממעט בשמירתו פטור כו' ע"ש ע' בתשו' ר"מ אלשיך סי' ל"ט:
(כח) פטור כו' וי"ח וכמש"ל סי' ס"ב ס"ק צ"ד:
(כט) בין גדולי' בין קטני' כו' ע' בתשו' ר"ש כהן ח"ב סי' פ"ה ובתשו' רשד"ם סי' רכ"ב:
(ל) ראייה שלא פשע כו'. ע"ל מ"ש בסעיף כ"ו:
(כט) מפקיד: כת' מהרי"ק שורש קל"א ז"ל ראובן שכר את שמעון לילך אחר סחורה ונתן לו מעותיו והניחן אצל מעות שלו ובדרך שכב בחדר ונגנב ממנו ופסק דשמעון חייב לשלם דהוי פשיעה שהניח הכיס בחדר דה"ל להניח תחת מראשותיו או לקשרן תחת זרועותיו כו' ע"ש ד"מ י"ח ודוקא בזה שנגנב בשעת שינה בלילה הדין כן אבל אם נאבד המעות בדרך הולכה ע"ל סי' רצ"ב ס"י בהג"ה עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך דבתשו' ר"י לבית לוי סי' ל"ה תמה על רש"ך ס"ב סי' פ"ה שכת' בפשיטות דהיינו דוקא בש"ח שהרי כת' הב"י בשם רי"ו שתמהו רוב הפוסקים על הרמב"ם דאחר שרגילין הבעלים להפקיד ע"ד אשתו כו' אפילו ממעט בשמירתו פטור ע"ש ובתשו' ר"מ אלשיך סי' ל"ט.
(ל) פטור: וי"ח וכמ"ש בסי' ע"ב סצ"ח ע"ש. ש"ך.
(לא) לעבדיו: פירוש כנענים דסתמן גזלנין הן משא"כ עבדים עבריים הוי דומיא דבני ביתו וכן הוא במרדכי שם בהדיא ע"ש כ"כ הסמ"ע ועיין בתשו' רש"ך הנ"ל ובתשו' רשד"ם סי' רכ"ב.
(לב) פשע: פירוש מתחלה דאל"כ אף שהי' אונס בסופו חייב כנ"ל וע"ל סכ"ו.
(ו) על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הוא מפקיד. כתב הש"ך בתשובות ר"י לבית לוי סימן ל"ה תמה על ר"ש כהן חלק ב' סימן פ"ה שכתב בפשיטות דהיינו דוקא בשומר חנם שהרי כתב הבית יוסף בשם רי"ו שתמהו רוב הפוסקים על הרמב"ם דאחר שרגילין הבעלים להפקיד אפילו ממעט בשמירתו פטור עיין שם בש"ך:
אמנם הבית יוסף בבדק הבית כתב זה לשונו וכתב הריטב"א על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד פירוש על דעת אנשי ביתו ודוקא בשומר חנם עד כאן לשונו ומזה נראה מבואר כדברי מוהרש"ך אלא שדברי בדק הבית נראה תמוה דהריטב"א לא כתבו אלא לפי ס"ד בש"ס דשומר שכר שמסר לשומר חנם חייב משום דגרע לשמירתו כתב עלה וזה לשונו ולפי זה הא דאמר כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד דאי אתניס בידייהו פטור מוקמי לה בשומר חנם ואשתו ובניו נמי שומר חנם דלא גרע לשמירתו כו' אבל נפקד שומר שכר אף על פי שדרך הנפקד להפקיד לאשתו ובניו מחייב הנפקד אפילו באונסין מפני שהוא שומר חנם אצלו וגרועי גרעיה לשמירתו עיין שם ואם כן ממילא נשמע דלדידן דקיימא לן דשומר שכר שמסר לשומר חנם פטור באונסין משום דמסר לבן דעת אם כן בהאי דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו אפילו בשומר שכר מיירי ועיין שם עוד בריטב"א שכתב וזה לשונו אי נמי יש לומר דאפילו אשתו ובניו שומר חנם כיון שאימתו מוטל עליהם. ועל כל בני ביתו הרי הם אצלו כשומר שכר ויעשו מהם שמירה מעולה ולא יכפרו אותו ממון כאלו נפקד להם בשטר עד כאן לשונו. ולזאת מהתימה על הבית יוסף בבדק הבית שהביא דברי הריטב"א שאינם אלא לפי ס"ד בש"ס וכמ"ש ואפילו לפי ס"ד דש"ס דגרעי' לשמירתו חייב נמי לא ברירא ליה לפמ"ש דיש לומר דאשתו ובני ביתו הם אצלו כש"ש:
אמנם לפי מה שכתבנו בסעיף קטן י"ב דעיקר כדברי הרמב"ם בשומר שכר שמסר לשומר חנם דאם אינו ידוע בעדים שנאנס מחויב שומר שכר לשלם עיין שם ואם כן הכי נמי במפקיד על דעת אשתו ובניו כיון דאשתו ובניו ש"ח מצי אמר לדידך האמנתיו ולא מצי משתבע אשתו ובני ביתו לפוטרו מהאי טעמא שכתבנו שם בשומר שכר שמסר לשומר חנם. אלא דנדון מוהרש"ך שם בראובן ששלח מנכסיו סחורה וראובן היה פורע לשמעון שכר סחרתו ומשרת של שמעון הלך במקום שהיה הסחורה מונח וכו' עיין שם וזה נראה דהוי שומר שכר שמסר לשומר שכר דהא כיון דהוא משרת של שמעון ודאי בשכרו בא וכיון דכל המפקיד על דעת בני ביתו הוא מפקיד וזה נמי מבני ביתו והוי נמי שומר שכר ואם כן לכולי עלמא פטור:
(ז) אבל אם מסרם לבניו ובני ביתו הקטנים ירושלמי פ' המפקיד אמר ר' יוסי בר נש דיהב לחבריה פליטורין בשוקא מסרן לבנו ובתו הקטנים ונגנבו או שאבדו פטור מלשלם שאני אומר לא עלתה על דעתו לטעון פליטורין בשוקא עד כאן וכתב הריטב"א ודוקא בשומר חנם אבל בשומר שכר חייב דלהכי יהב ליה אגרא דליטעון בשוקא או דלינטרינהו שפיר עד כאן לשון שטה מקובצת פרק המפקיד: