שולחן ערוך חושן משפט רפ ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רפ · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שמת והניח בן וטומטום או אנדרוגינוס הרי הבן יורש את הכל שהטומטום ואנדרוגינוס ספק:
- הגה: וכן כל ודאי וספק אין ספק מוציא מידי ודאי (רמב"ם רפ"ה וטור) ולכן ראובן שיצא בנו למדינת הים ואין יודעים אם הוא חי או לא אין אחי ראובן יורדין לנחלה בנכסי ראובן שמוקמינן בנו על חזקתו שהוא חי אבל אם ראובן ואשתו יצאו למדינת הים וספק אם ניתן להם בן לא חיישינן שמא ילדו ואחי ראובן יורשין את ראובן (ת"ה סי' שמ"ט):
מפרשים
מי שמת והניח בן וטומטום כו': דברי המחבר הללו מכאן ועד סוף סעיף ט' הם דברי הרמב"ם רפ"ה מנחלות אלא שהמחבר קיצר והנה אעתיק לשונו יותר באריכות למען שנעמוד על ביאור דבריו והוא שהתחיל הרמב"ם שם וכ' זה הכלל ביורשים כל שני יורשים שא' מהן יורש ודאי והשני ספק אין לספק כלום ואם היו שניהן ספק חולקין בשוה וכתב עליו שם שני בבות הראשונ' הוא מ"ש המחבר כאן בסעיף ז' לבאר דין הודאי והספק והשנייה היא מ"ש המחבר בס"ח לבאר דין שניהן ספק. והוא דכיון דליכא בן הספק הוא אם הבת הוא היורש או הטומטום או האנדרוגינוס הוא היורש ואחר אלו שני הבבות כתב הרמב"ם שם ז"ל כבר ביארנו בהלכות אישות דין הבנות עם הבנים במזונותיהן דבזמן שהנכסים מרובים אין לבנות אלא מזונותיהן והבנים יורשין הכל ובזמן שהנכסים מועטים אין לבנים כלום אלא הכלל מזון הבנות לפיכך מי שמת והניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס בזמן שהנכסים מרובים כו' והוא מ"ש כאן המחבר בס"ט וממ"ש נתבאר לך דמ"ש הרמב"ם ברישא בהניח בן וטומטום כו' הבן יורש הכל איירי דוקא בנכסים מרובים וקצר ברישא משום דלא בא שם אלא לבאר דין ירושה שהודאי הוא יורש ולא הספק ולענין דין מזונות סמך אמ"ש בסיפא והוא מ"ש המחבר בס"ט וגם מ"ש בס"ח בהניח בנות וטומטום כולם יורשים בשוה מיירי דוקא בנכסים מרובי' ומ"ש בסיפא והוא מ"ש המחבר בס"ט מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום ואנדרוגינוס כו' התחיל בטומטום ואנדרוגינוס וסיים בדחיית טומטום לחור ל"ד טומטו' קאמר אלא ה"ה אנדרוגינוס דלהרמב"ם טומטום ואנדרוגינוס דינם שוה אלא לשון המשנה נקט ובמשנה לא נזכר אנדרוגינוס אלא טומטום כמ"ש המ"מ ל' המשנה שם על דברי הרמב"ם הללו אלא שהרמב"ם הוסיף אנדרוגינוס מטעם שכ' המ"מ שם שס"ל להרמב"ם (כמו שמסקינן בהלכות אנדרוגינוס) שהוא בריה בפני עצמו ולא גרע מטומטום אבל דעת הרא"ש והטור אינו כן אלא ס"ל דכיון דהוא בריה בפני עצמו אם הוא עם הבן הוא גרע מטומטום בין בנכסים מרובים בין בנכסים מועטים וכמ"ש בהג"ה הנסדרת בס"ט המתחלת ויש אומרים דבת וטומטום כו' ושם כתב מור"ם נמי שאר מעליותא דטומטום ואנדרוגינוס [מאנדרו'] ע"ש גם נתבאר לך ממ"ש דאותה הג"ה המתחלת וי"א כו' צ"ל נסדרת אחר ס"ט דשם מקומה ולא אחר ס"ח דקאי אמ"ש המחבר בס"ח ובס"ט. ומעתה אבאר פרטי דברי המחבר מ"ש הבן יורש את הכל כבר כתבתי דאיירי בנכסים מרובי' ומ"ש יורש הכל ר"ל שמחזיקין הירושה ומפרנסין הטומטום והאנדרוגינוס ממנו וא"צ להניח ביד ב"ד או ביד שליש כדי פרנסתן ועפ"ר:
לא חיישינן שמא ילדו: פי' ולד של קיימא ומוקמי' להו נמי בחזקתייהו כמו שהיו בשעה שהלכו:
ואחי ראובן יורשין כו': פי' כשנתברר לב"ד שמתו ראובן ואשתו ונראה שמיירי נמי שנתברר לב"ד שאשת ראובן מתה תחלה בחיי בעלה ראובן וירשה דאל"כ יורשי' היו יורשין כתובתה וקיצר כאן משום דלא איירי כאן בדינים אלו ולא בא אלא ללמדינו שלא חיישי' שילדו:
(ג) יורשין: פי' כשנתברר לב"ד שמתו ראובן ואשתו גם נראה דמיירי שנתברר שאשת ראובן מתה תחלה וירשה בעלה דאל"כ יורשיה יורשין כתובתה וקיצר כאן משום דלא איירי בדינים אלו ולא בא אלא ללמדנו דלא חיישינן שילדה. סמ"ע.
(ב) וספק אם ניתן להם בן לא חיישינן שמא ילדו. ז"ל תה"ד אמנם בפרק בתר' דיבמות מוכח דרוב נשים מתעברות ויולדות וא"כ אמאי לא ניזל בתר רובא ואע"ג דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב כו' הא הוכיחו תוס' פ' לא יחפור בשמעתא דניפול דדוקא היכא דאיכא חזקת ממון נגד הרוב אבל בנ"ד דאין א' מהם מוחזק שהירוש' מונח ביד ב"ד ניזל בתר רוב' וכו' ונרא' דהא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב היכא דאיכא חזקת ממון אע"ג דבשאר דוכתי רוב' וחזק' רוב' עדיף דשאני חזקת ממון דאית ביה טעמ' הממע"ה ורוב' לא מיקרי ראי' וא"כ נרא' דדמי' נדון דידן ממש להאי דפ' החולץ ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנ' וכו' גבי נ"ד נמי אשר אחי גד ודאי הוא לפנינו לירש את אחיו ואינו ידוע שום קרוב לירש יותר ממנו וא"כ אי לא משום רוב' דלעיל היו הנכסים בחזקתן ואין כח ברוב להוציא ממון מחזקתו ואשר"י קרי לה כה"ג מוציא נחלה מחזקתו לעיל גבי ספק ויבם עכ"ל:
והנה אכתי לא אתברר לענ"ד לומר משום מוצי' נחל' מחזקתו לא מהני רוב' דהא באשר"י שם גבי ספק ויבם ז"ל לימא ליה יבם לספק אני אחיו של מיתנ' ואני יורשו בודאי דהנכסים הם בחזקת השבט ואתה ספק אם אתה יורשו כלל שאם בני אתה ולא בנו אין לך שום ירוש' בחיי ולא תוכל להוציא הנחל' מחזקתה מספק ע"ש. והיינו משום דאין ספק מוציא מידי ודאי וכיון שזה ודאי יורש וזה ספק ה"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי וזה הוא דקרי ליה באשר"י מוציא נחלה מספיק' וא"כ כיון דרוב' הוא לו' שודאי ילדו ה"ל ודאי ודאי כמו שאמרו בנדה (דף מ"ו) דפריך ואין ספק מוצי' מידי ודאי והתני' מעשה בשפחתו של מציק כו' וטהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם כו' כיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי גררוהו ע"ש וא"כ כיון דלא אתי הרא"ש אלא משום דאין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ היכ' דאי' רובה כמו בזה דרוב נשים מתעברות ויולדות ה"ל ודאי ולא ספק. וכן נרא' מדברי הרא"ש פ"ב דיבמות שכת' בשם רב נטרונאי גאון בהי' לו שפח' והוליד ממנה בן דאם ת"ח הוא או אדם כשר הרי זה יירשנו ואעפ"כ אינו נושא בת ישראל ועיין בטור סי' רע"ט וכן פסק בש"ע שם ע"ש ולא אמרי' כיון דהוחזק' הנחל' לאותו שבט ובן השפח' ספק ואין מוציאין הנחל' מחזקתה בספק אע"כ כיון דת"ח הוא או אדם כשר דאית ביה נמי חזק' דאין אדם עושה בב"ז ומסתמ' שחררו וה"ל ראי' שבן יורש הוא והתם דאסור בבת ישראל ולא דסמכי' עלה באיסור' ואפ"ה מהני להחזיקו ביורש נגד שאר היורשין בודאי מכ"ש רוב' דמהני באיסור דמהני להחזיקו ביורש נגד השבט ומשום דה"ל ודאי ולא עדיפ' חזק' דאין אדם עושה בב"ז מהך רוב' דרוב נשים מתעברות. ועמ"ש בש"ש ו' פ"ז בהא דלא אזלי' בממון בתר רוב משום חזקת ממון ובעלמ' רוב' וחזק' רוב' עדיף משום דחזקת ממון עדיפ' מכל החזקות דכל החזקות דעלמ' שנסתפקנו אשה זו אם נתגרש' או לא בהמה זו אם נטרפה או לא ומוקי לה בחזקת קמא אבל השת' ליכ' חזק' דהא נסתפקנו אם כבר יצאה מחזקתה הראשונ' או לא אבל חזקת אמון דהממון תחת ידים דנתבע וא"כ השת' מוחזק בו בודאי ומש"ה רוב' לא מהני. ולפ"ז היכ' דהספק שנסתפקנו בקרקע אם מכרו מרא קמא או לא וכיוצא שפיר מהני רוב' אע"ג דבכולי ספיק' מוקמי' בחזקת מרא קמא ומשום דמרא קמא לא עדיפ' מחזקת אשת איש דמעיקר' כיון דהשת' אין אדם מוחזק בה וע"ש וא"כ ה"נ אע"ג דהוחזק' נחלה באותו שבט כל שאין אדם מוחזק בה מהני רוב'. אלא דבנדון תה"ד בהך רובה דנשים מתעברות ויולדת אית בהו נמי מיעוט' דמפילות וכיון דהך מיעוט דמפילות מן הרוב אתה מסלקו דהיינו מחלק המרוב' שמתעברות יש קצתן דמפילות וחשוב לעמור כנגד הרוב וכמ"ש הרשב"א בחידושיו פ' האשה שהלכה ע"ש ומשמע דכל שהמיעוט מן הרוב ממש אינו רוב אפי' מן התור' וא"כ ה"נ אין אנו חוששין להך רוב' דנשים מתעברות כיון דמיעוט מתוך הרוב הוא במה שיש נשים שמפילות והנלע"ד כתבתי: