שולחן ערוך חושן משפט רפט א
שולחן ערוך חושן משפט · רפט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתם קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהם כדי שיטלו הגדולים חלקם מעמידים ב"ד אפוטרופוס לקטנים ובורר להם החלק היפה (וי"א דצריכים לחלוק בגורל) (טור) ואם הגדילו אינם יכולים למחות שהרי ע"פ ב"ד חלקו להם ואם טעו ב"ד בשומא ופחתו שתות יכולים למחות וחוזרים וחולקים חלוקה אחרת אחר שהגדילו:
- הגה: אבל אפוטרופוס אפי' מינהו אבי יתומים אינו יכול לחלוק בלא ב"ד אא"כ נתמנה בפירוש לכך (תשובת הר"ן סי' ס') ואין לב"ד רשות לחלוק בדבר דשייך ביה גוד או אגוד (טור וכ"כ התוס' בפרק ב' דקידושין והרא"ש בפ' אלמנה ניזונית) וי"ח ומתירין (נ"י פרק הנ"ל ומרדכי שתי הדעות) היו האחין כולן קטנים אין חולקין להם עד שיגדילו אא"כ נראה לב"ד שיש להן תועלת בחלוקה (ב"י בשם הרא"ש והר"ן) וכל שהגיעו הקטנים לי"ג שנה יכולים לחלוק בעצמן דחלוקה לא הוי כמכר (ר"י נכ"ו ח"ב):
מפרשים
ורצו לחלוק בנכסי אביהן כו': ז"ל הטור ומבקשים הגדולי' שיחלוקו כדי שיהא חלקם בידם והם ישמרוהו ויעבדוהו עכ"ל ור"ל שאין הגדולי' רוצים לטרוח עבור הקטני' ולהיות השבח לאמצע כנ"ל בר"ס רפ"ז אלא יטרחו וישבחו חלקן לעצמן:
ובורר להן החלק היפה: לשון הטור מעמידים אפטרופוס לקטנים וחולקין בגורל ובשומת ב"ד ור"ל שיראו שיהיו החלקים שווים לפחות ולא יתנו להקטנים הגרוע ואף בחלוקת הגורל צריכין האפטרופסים לראות שיהיו החלקי' שווים ואח"כ מטילין גורל ביניהן משום דא"א לצמצם שיהיו שוים ממש ונראה דכונת הרמב"ם והמחבר ג"כ הוא כמ"ש ובורר להן חלק היפ' דר"ל שיהי' להן ג"כ חלק יפה לאפוקי שידחו מהגדולי' לחלק הפחות ועכ"פ נראה דמ"ש מור"ם בהג"ה די"א "דצריכין "לחלוק "בגורל צריך להיות מסודר אחר דברי המחבר שכתב ובורר להן "חלק "היפה וק"ל:
ופחתו שתות: אע"ג דבעלמא שתות קנה ומחזיר אונאה כמ"ש הטור והמחבר בר"ס רכ"ז ביתומים החמירו וכמ"ש הטור והמחבר בסימן ק"ט ע"ש:
וחוזרין וחולקין חלוקה אחרת אחר שהגדילו: נראה דה"ה קודם שהגדילו אם נתוודע לב"ד שטעו בשתות שחוזרין אלא אורח' דמילתא נקט דכל ששמו הב"ד בהכי לא נתוודע הטעות דמי יחקור אחר מעשה ב"ד אבל כשיגדלו הם עצמן רגילים ליתן לב ומדקדקים בשלהם ועומדים על הטעות:
בדבר דשייך בו גוד או איגוד: הטעם דה"ל כמו מכירה דאחד אומר לחבירו גוד כולו ותן לי חלקי במעות או אני יאגדנו ואתן לך חלקך במעות ואין האפטרופסין רשאין למכור חלקן וכמ"ש הטור בסי' קע"ה גם יתבאר לקמן סי' ר"ץ ועפ"ר:
היו האחים כולם קטנים כו': רמ"מ כ' מלתא בטעמא ז"ל למה יחלוקו יעמדו הנכסים ביד אפטרופוס שהרי אף לאחר חלוקה יבואו הנכסים ביד אפטרופוס עכ"ל:
דחלוקה לא הוי כמכר: ר"ל דאלו הוי כמכר לא היו יכולין למכור עד שיהיו בן עשרים שנה לדעת הרי"ף וגם לדעת הרא"ש אם לא שהוא חריף ופקח ויודע בטיב משא ומתן וכמ"ש הטור והמחבר בסימן רל"ה ע"ש:
(א) מי שהניח יתומים. עיין בתשובת רשד"ם סי' רט"ו:
(ב) ובורר להם חלק יפה. עיין בר"ן ובריטב"א דגרסי' ובוררים וע"ש:
(ג) אינם יכולי' למחות כו'. ודלא כהריטב"א פ' האיש מקדש דפסק כשמואל:
(ד) בדבר דשייך ביה גוד או איגוד כו'. עיין בריטב"א פרק האיש מקדש ודוק:
(א) חלקם: שאינם רוצים לטרוח עבור הקטנים ולהיות השבח לאמצע אלא להטריח ולהשביח חלקן לעצמן כ"כ הסמ"ע ועיין בתשו' רשד"ם סי' רט"ו.
(ב) ובורר: עיין בר"ן ובריטב"א דגרסי ובוררים ע"ש. ש"ך.
(ג) היפה: ר"ל שיראו שיהיו החלקים שוין ולא יודחו הקטנים לחלק הפחות ומ"מ א"א לצמצם שיהיו שוין ממש לכן כת' הטור דצריכין לחלק בגורל וכמ"ש הרמ"א בהג"ה. סמ"ע.
(ד) למחות: ודלא כהריטב"א פ' האיש מקדש דפסק כשמואל. ש"ך.
(ה) שתות: אע"ג דבעלמא שתות קנה ומחזיר אונא' כמ"ש בריש סימן רכ"ז ביתומים החמירו כמ"ש הט"ו בסי' ק"ט ע"ש. סמ"ע.
(ו) שהגדילו: נרא' דה"ה קודם שהגדילו אם נתודע לב"ד שטעו בשתות חוזרין אלא אורחא דמלתא נקט דכל ששמו הב"ד בהכי לא נתוודע הטעות דמי יחקור אחר מעשה ב"ד אבל כשיגדלו הן עצמן רגילין ליתן לב ומדקדקים בשלהן ועומדין על הטעות. שם.
(ז) אגוד: הטעם דה"ל כמו מכירה ואין האפטרופסים רשאין למכור חלקן וכמ"ש הטור בסי' קע"ה גם יתבאר לקמן סי' ר"צ. שם. עיין מ"ש הריטב"א בזה פרק האיש מקדש.
(ח) כמכר: ע"ל סי' רל"ה ס"ח וס"ט ע"ש.