שולחן ערוך חושן משפט רעג יד


שולחן ערוך

הפורס מצודה בשדה חבירו וצד בה חיה או עוף אע"פ שאין לו רשות לעשות דבר זה קנה ואם היה עומד בעל השדה בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה בעל השדה ואין לבעל המצודה כלום.

(וה"ה אם החצר משתמר אע"פ שלא עמד בצד שדהו) (טור סימן רס"ח):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אף על פי שאין לו רשות כו' קנה:    כבר כתב זה בריש סעיף שלפני זה ומשום סיפא חזר וכתבו כאן:

ואמר זכתה לי שדי כו':    כן הוא דברי הרמב"ם הביאם הטור וכתב עליו ז"ל נראה דהיינו דוקא בשיכול ליקח מתוך השדה כדפרישית לעיל ואז זכתה לו שדהו אע"ג דלא אמר כלום עכ"ל. כוונתו שדין זה דומה לדין הנזכר במציאה בסי' רס"ח דשם כתב הטור דאם הי' צבי שבור או שעמד בקרוב אצלו שיכול להגיעו עוד ובתוך שדהו אז. הוא כנשאר בתוכו וקנהו לו שדהו ואפי' לא אמר תזכה לי שדה שלי והרמב"ם ס"ל דגם שם הדין דבעי אמירה תזכה לי שדה שלי וכמ"ש הטור שם בשמו אבל מודה להטור דבעינן שם שיהא הצבי שבור או עומד בקרוב לו וכן הוא במשנה בהדיא שם וכן סתם המחבר שם סס"ד ע"ש וכאן סתם ולא חילק בזה וה"ט משום דכתב המ"מ דהרמב"ם ס"ל דשאני הכא כיון דנתפס בהמצודה המצודה עשאוהו כצבי שבור דאינו יכול לרוץ (ואפשר דמ"ה לא כתב מור"ם ז"ל כאן אדברי המחבר די"א דלא בעינן שיאמר זכת' לי שדי כמ"ש בסי' רס"ח משום דאיירי כאן באין יכול להגיע והיותר נ"ל דס"ל למור"ם דבצבי שבור אפי' יכול להגיעו קי"ל כהרמב"ם דבעינן שיאמר זכתה לי שדי ודוקא בהפקר דכלים וטלית ה"ל דקי"ל כהרא"ש דלא בעינן לאומרו וכ"כ נ"י וכמ"ש בסמ"ע שם סי' רס"ח בס"ד ע"ש) ובודאי אם קדם בעל המצודה ולקחו מהמצוד' הי' שלו אבל עכשיו דקדם בעל השדה קנהו בעל השדה כיון שפרס המצודה בשדהו שלא ברשות ואם פרס המצודה במקום הפקר גם הרמב"ם ס"ל דהלוקחו מהמצוד' הוא גזלן וכמ"ש המחבר בסעיף שלפני זה ועד"ר מ"ש עוד מדברי המ"מ ראי' לזה:



באר היטב

(יב) השדה:    כת' הסמ"ע דבטור אית' וז"ל נרא' דהיינו דוקא כשיכול ליקחה מתוך השדה כדפרישית לעיל ואז זכתה לו שדהו אע"ג דלא אמר כלום עכ"ל כוונתו שדין זה דומה לדין מציאה בסי' רס"ח דשם כת' דאם הי' צבי שבור או שעמד בקרוב אצלו שיכול להגיעו בעודו בתוך שדהו כו' ע"ש.



קצות החושן

(ה) הפורש מצוד' בשדה חבירו. כת' הרב המגיד פ"א מזכי' וז"ל לפי שזה שפרס מצוד' בשד' חבירו שלא ברשות לא תיקנו חכמים שיהי' בהם גזל מפני דרכי שלום וכת' תדע לך שהרי אמרו שם דבמצוד' שיש להם הלוקח משם הוא גזלן ואי ברשות חבירו לא קנה ק"ו מכליו של לוקח ברשות מוכר שאע"פ שיש שם דעת אחרת מקנ' דלא קנה אלא ודאי בפורש שלא ברשות אפי' יש למצוד' תוך קנה בעל הקרקע אם היא חצר המשתמר ואם אינו משתמר בעומד תוך שדהו ואמר זכת' לי שדי קנה עכ"ל. וע"פ זה הוא סעיף זה:

ובלחם משנה שם ז"ל ותמיהא לי טובא דכי היכ' דקי"ל כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ה"נ קי"ל דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח וכדכת' בפ"ז ממכיר' וא"כ כי היכי דהרב המגיד דן ק"ו לשלא יזכ' בעל המצוד' גם כן נדון ק"ו לשלא יזכ' בעל השד' ונא' מה התם דעת אחרת מקנ' אותן לא קני רשותו ללוקח משום דמפסיק כליו של מוכר כאן דליכא דעת אחרת מקנ' אינו דין שלא תקנ' רשותו לבעל השדה כיון דהמצוד' שיש לו תוך שהוא כלי מפסיק וע"ש שהאריך בקושיא והניח בצ"ע:

ולענ"ד נרא' דכליו לא מיקרי אלא היכא שיש לו רשות להניח שם כליו וכדמוכח מתוס' פרק הספינ' דף פ"ה שהקשו מאי קא מבעיא בכליו של לוקח ברשות מוכר הא אמרינן התם דכליו של לוקח ברשות הרבים לכ"ע לא קנה כו' ותירצו דוקא ברשות הרבים משום דמאן שביק ליה אבל בכליו של לוקח ברשות מוכר מספקא ליה דאפשר משאיל לו מקום כי היכא דליקני ברוצ' למכור וע"ש ובטור סי' ר' כת' בשם הרמ"ה דמיירי דהמוכר נתן לו רשות לאנוחי כליו ברשותו אלא כיון דלא א"ל זיל קני בפירוש לא יהיב ליה אדעתי' לאקנויי ע"ש וכה"ג נמי כליו של מוכר ברשות לוקח משום דהמוכר מכניס כליו ללוקח ברשות לוקח מש"ה מספקא להו בש"ס אי קנה לוקח משום שכליו של מוכר המה מפסיקין ומבעיא להו אם מתבטל הכלי אצל הרשות או לא אבל הכא בפורס מצוד' שלא ברשות בעל השד' לא מיקרי כליו להפסק' כלל וקונ' בעל השד' ומה שכת' הרב המגיד לדון ק"ו מכליו של לוקח ברשות מוכר שאע"פ שיש שם דעת אחרת מקנ' בתרתי הוי ק"ו דכליו של לוקח אינו אלא כשהניח ברשות מוכר וגם איכא דעת אחרת מקנ' ומכ"ש פורע שלא ברשות דלא מיקרי כליו כלל גם ליכא דעת אחרת מקנ' אבל בעל השד' שפיר קונ' דלא מיקרי כליו להפסק' כיון שמכניס שם בשד' שלא ברשות לא מפסיק כלל וזה ברור ודו"ק:




▲ חזור לראש