שולחן ערוך חושן משפט רעג ז

המפקיר את הקרקע כל הקודם והחזיק בה זכה דין תורה אפי' הפקיר בפני א' ה"ז הפקר ונפטר מהמעשרות אבל בדברי סופרים אינו הפקר עד שיפקיר בפני ג' כדי שיהיה א' זוכה אם רצה והשנים מעידים:

הגה: וי"א דאפילו בינו ולבין עצמו הוי הפקר (טור ס"ח בשם הרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

המפקיר את הקרקע כו': אע"ג דכבר כתב זה המחבר בס"ג שם כ' לשון הטור וכאן נמשך אחר ל' הרמב"ם שכ' דין עבדים וקרקעות גבי הדדי:

אפי' הפקיר בפני הא': ס"ל דא' מיהא בע. דאותו א' ישמע שהפקירו בעליו ויכול לזכות בו לנפשו אבל בלאו הכי אין שם הפקר עליו ומה"ט גופו אמרו חז"ל דלא יהא הפקר אלא א"כ יפקרנו בפני ג' דאל"ה יכול המפקיר לכפור ולומר לא הפקרתי' מעולם משא"כ בג' דשמעו שהפקירו דכל א' מהן שיקדים נפשו יזכה בו ושנים אחרים יעידו ששמעו שהפקירו וכדמסיק המחבר:

וי"א דאפי' בינו כו': גם הני י"א ס"ל דמדרבנן בעי' ג' ומטעם שכתבתי ולא קאי אלא אדין תור' שס"ל דא"צ להפקירו בפני האחד אלא בהפקירו בינו לבינו סגי ונ"מ בהשאיל או בהשכיר באמצע השבוע בהמה לעכו"ם לעשות בו מלאכה וסבר שיחזרוהו לו קודם שבת ולא החזירוהו לו אזי יפקרנה בינו לבין עצמו כדי שלא יעבור על למען ינוח שורך וכל בהמתך דבכה"ג אפי' אחר תקנת חז"ל הוה הפקר דאנן סהדי דניחא לבעלים בהפקירא כדי שלא יעבור אלאו דלמען ינוח כו' כ"כ הרא"ש בפרק אין בין המודר וע' בטור ובדברי המחבר ובטור א"ח סי' רמ"ז:

באר היטב

עריכה

(ה) אחד: סבירא ליה דאחד מיהא בעי דאותו האחד ישמע שהפקירו בעליו ויכול לזכות בו לנפשו אבל בלא"ה אין שם הפקר עליו וע"ז קאי הי"א שהביא הרמ"א דס"ל דמן התור' אפילו בהפקיר בינו לבינו סגי אבל מדרבנן לכ"ע בעי ג' ועיין בדברי הט"ו באורח חיים סי' רמ"ו ס"ג בהג"ה שם ע"ש. שם.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}