שולחן ערוך חושן משפט רנ ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנ · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
במה דברים אמורים דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין? בסתם. אבל אם נתן מקצת נכסיו בפירוש במתנת ש"מ -- א"צ קנין; ואם עמד -- חוזר ואם לא עמד -- קונה זה המקצת. ואם יש בו קנין אינו קונה אא"כ כתב כמיפה כחו. וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן הכל מעכשיו, ומקנה לו מחיים, הרי היא כשאר מתנת בריא שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואינו יכול לחזור בו.
- הגה: וי"א דהוא הדין מתנת שכיב מרע שכתבו שמקנה לו מהיום הוי כמתנת בריא וצריכה קנין (נ"י פ' מי שמת). ולכן יש ליזהר בצוואת שכיב מרע שלא לכתוב בה שנתן במתנת בריא או מהיום, אם לא צוה כך. ואם צוה כך, אסור לשנות ואז יש לו דין מתנת בריא ואינו נקנה רק בקנין, ולא אמרינן בזה שטעות סופר היה. ואם לא היה בה קנין -- המתנה בטילה, כן נראה לי.
מפרשים
בד"א דמתנת שכ"מ במקצת בעי' קנין בסתם כו': זה הדין כבר כתבו המחבר בס"ז ומ"ש שם הוא מדברי הטור שכ"כ בסי"א ומ"ש המחבר כאן הוא מדברי הרמב"ם כתבו הטור ג"כ בסי"ד והא דחזר וכתבוהו הוא מפני שני דברים שנתחדשו בו האחד ללמדינו דאם אמר בפירוש שנתן המקצת במתנת שכ"מ ה"ל כאלו אמר בפי' שנתנו מחמת "מיתה והשני כדי לכתוב אהאי דינא דין השני דמסיק וכתב ז"ל וכן מפרש שנותן הכל מעכשיו כו' וק"ל:
ואם יש בו קנין אינו קונה כו': כ"כ ג"כ הטור והמחבר בסמוך בס"ס י"ז אפי' במצוה מחמת מיתה ע"ש:
כמיפה את כחו: עמ"ש בסמוך טעם דיפוי כח וענינו:
ויש אומרים דה"ה מתנת שכ"מ שכתב בו כו': פי' המחבר איירי כששמענו מפי השכ"מ שציוה במעכשיו ובא מור"ם להוסיף דאף דלא שמענו כן מפיו אלא שנמצא כתוב כן בהצואה הבאה לפנינו ולא אמרינן דט"ס הוא ומעצמו כתב כך הסופר והשכ"מ דעתו הי' להקנותו דוקא אם ימותו כדרך סתם צוואות שכ"מ:
ולא אמרינן בזה שט"ס הוא: כתב כך לאפוקי ממ"ש הרב ב"י והביאו בד"מ וכתב ז"ל ואם כתב בהצואה דנותן לו במתנת בריא יש לו דין מתנת בריא והוא פשוט לדעתי ולא כתבתי כן רק שראיתי תשובת הרב בעל ב"י שכתב שקנה בה בכה"ג משום דתלינן בט"ס ואני השבת לו בזה ובאו דברי שנינו לפני מוהר"ם מפאדוה ז"ל והסכים לדברי דלא קנה כמו שמבוארים הראיות בתשובות הנכתבים ע"ז וע"ל סימן רנ"ג עוד מזה עכ"ל ד"מ:
(י) בד"א כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' רס"ה ושי"ג ובתשובת רמ"א ר"ס מ"ח:
(יא) ה"ה כמתנת בריא כו' ע' בתשובת דברי ריבות סי' ת"ד מ"ש בזה ובתשו' הר"ב:
(יח) במה דברים אמורים: כתב הסמ"ע הא דחזר המחבר וכתב דין זה כאן וכבר כתבו בס"ז הוא מפני ב' דברים שנתחדשו בו הא' ללמדנו דאם אמר בפי' שנתן המקצת במתנת שכ"מ ה"ל כאלו אמר בפירוש שנתנו מחמת מיתה והשני כדי לכתוב אהאי דינא הא דמסיק וכן אם מפרש שנותן הכל מעכשיו כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' רס"ה ושי"ג ובתשובת רמ"א ריש סימן מ"ח.
(יט) בריא: עיין בתשובת דברי ריבות סי' ת"ד מ"ש בזה.
(כ) וי"א: פי' דהמחבר איירי כששמענו מפי השכ"מ שצוה במעכשיו ובא הרמ"א להוסיף דאף דלא שמענו כן מפיו אלא שנמצא כ"כ בהצוואה הבא לפנינו ולא אמרינן דט"ס הוא ומעצמו כ"כ הסופר ודעת השכ"מ היה להקנות דוקא אם ימות וכדרך סתם צוואת שכ"מ ולאפוקי ממ"ש הב"י והביאו בד"מ וכתב וז"ל ואם כתוב בהצוואה דנותן לו במתנת בריא יש לו דין מתנת בריא והוא פשוט לדעתי ולא כתבתי כן רק שראיתי תשובת הרב בעל ב"י שכתב דקנה בכה"ג משום דתלינן בט"ס ואני השבתי לו בזה ובאו דברי שנינו לפני מהר"מ מפאדווה ז"ל והסכים לדברי דלא קנה כמו שמבוארים הראיות בתשובות הנכתבים ע"ז וע"ל סי' רנ"ג עוד מזה עכ"ל ד"מ סמ"ע.
(י) שכתוב בו שמקנה לו מהיום הוי כמתנת ברי' וצריכה קנין. והוא בנ"י פ' מי שמת בשם הרמב"ן ע"ש וכ"כ בריב"ש סי' רי"ז בצוואה שכתוב בה שתהי' קיימת גם אם תתרפא וע"ש שהעלה דאין בה ממש ומשום דאין כאן שכ"מ ואין במקום זה לקיים דבריו כדי שלא תטרוף דעתו עליו שמעתה בריא הוא וכל שמוצי' צוואתו מכלל שאר צוואת שכ"מ אין מקיימין דבריו שלא תטרוף דעתו עליו כמו שאין מתנת שכ"מ במקצת אפי' כשמת אא"כ קנו מידו דכיון שדעתו להקנות לעולם הרי הוא כבריא אע"פ שהוא שכ"מ ואין חוששין לטירוף דעתו ה"נ כיון שהוא רוצה להוצי' צוואה זו מכלל צוואת שכ"מ אין בדיבורו כלום ואין מקיימין דבריו ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד לישב קושיות תו' פ' גט פשוט (דף קע"ה) בהא דאמרי רב ושמואל שכ"מ שאמר מנה לפ' בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ופריך עלה מכלל דרב ושמואל דלא נקט שטרא אמר תנו נותנין והא מלוה ע"פ היא ורב ושמואל דאמרי תרוויהו מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין. והקשו תו' ז"ל וא"ת והא דברי שכ"מ ככתובין ומסורין מאחר דאם כתבו ונתנו היו נותנין השתא אמאי אין נותנין כמחלק כל נכסיו וי"ל דלא דמי דהיכא דנותן מטעם מתנה בודאי תיקנו שיהיה ככתובין ומסורין שמא תטרף דעתו עליו אבל מצוה להם ליתן מכח מלוה ולא מטעם אחר אין לו אלא מכח מלוה כאשר בתחלה והלכך אין נותנין עכ"ל. ולפמ"ש הריב"ש והנ"י דבאומר מהיום דכיון שרוצה להקנות לעולם הרי הוא כבריא כו' א"כ זה שאמר מלוה לפ' בידי תנו לו הרי שרוצה להקנות מהיום אפי' אם יתרפא כיון דהוא רוצה לפרוע חובו וא"כ תו לית ביה תקנת שכיב מרע ודוק. וע' בפ' אע"פ (דף נ"ה) ושם הוכיחו דרב אזיל בתר אומדנא מהאי מתנתא דהוי כתוב בי' כד קציר ורמי בערסי' ואמר רב ארכבי' אתרי ריכשי ע"ש. דכיון דכתוב בי' קנין הוי כמתנת בריא דאם עמד אינו חוזר והוי כמתנת ש"מ שאם אמר הלואתי לפ' הלואתו לפ' ובשטה מקובצת שם הקשה דהיכי מוכח דאזיל בתר אומדנא דהא משום דאלים לי' כח קנין ס"ל דהרי היא כמתנת בריא והרי הוא מפורש כן בהדי' ואין כאן אומדנ' וכיון דעביד כן כד קציר ורמי בערסי' אלמא רבעי דליהוי דידיה נמי כדין מתנת שכ"מ ותרי ריכשי מפורשין בה בהדי' ואין אנו צריכין לאומדנ' ע"ש ועמ"ש תוס' בזה ונראה דכיון דכת' כל נכסיו בשטר ובקנין והרי הוא רוצה להקנות הכל מעכשיו וא"כ נהי דהי' דעתו שיזכה נמי במתנת שכ"מ כגון דכתוב בי' כד קציר ורמי על ערסי' הא כל שמקנה מהיום אינו מועיל דברי שכ"מ וא"כ אמאי הוי הלואתו לפ' אע"כ דאזיל בתר אומדנא וס"ל שהי' דעתו דכי שראוי לקנות בקנין ובשטר ליהוו כמתנת בריא ומהיום וכל מה שאינו ראוי לקנות ע"י קנין ושטר כמו הלואה לא יקנה מהיום אלא לאחר מיתה כדין מתנת שכ"מ וא"כ ע"כ דאזיל בתר אומדנא דבלא אומדנא ודאי כיון דהקנה בקנין אחד ובשטר אחד ודאי הכל נעשה על זמן אחד ומהיום וא"כ לא קני כלל בתורת מתנת שכ"מ אלא משום אומדנא פלגינן דיבורי' דידי' ואמרי' דראוי לקנין בקנין ומעכשיו ושאינו ראוי לקנין יהי' לאחר מיתה ובתורת מתנת שכ"מ ודוק: