ש"ך על חושן משפט רנ

►| ש"ך • על שולחן ערוך חושן משפט רנ |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף ב

(א) המתנה בטלה כו' אפי' הגיע המתנה לידו קודם שעמד כן משמע לקמן ס"ד בהג"ה וכן מוכח בטור ומחבר לעיל ס"ס קכ"ה וכן מוכח בטור ורמב"ם פ"ט מה' זכייה שהבאתי לקמן ס"ס רנ"א ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרשב"א בתשו' רבי בצלאל סי' ט"ו דף נ' ע"ד דהך דרב הונא ס"פ ג"פ (דף קע"ד ע"ב) דש"מ שהקדיש מיירי שמסר המתנ' ליד ההקדש כו' ר"ל שמסרה להקדש שתהיה המתנה מתנה מהיום או כיון דבעיא ולא איפשטא היא בש"מ שהקדיש בפ' מי שמת לא היה יכול לחזור ולהוציא מספק וע"ש ודו"ק עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניו' סי' פ"ג דף קל"ט:

סעיף ג

(ב) בד"א כו' ע' בסמ"ע ס"ק ח' עד ולא כע"ש כו' שלא כדת השיג עליו דמדין השבע' לא מיירי דאפשר שהוד' בפני התובע וכן צריך לפ' דברי ה' המ' בשם ן' מגש ובשם הראב"ד שהביא ב"י סי' זה ס"ג ע"ש וע"ל סי' רנ"ה ס"ב:

(ג) אמר רוצה אני כו' ע"ל סי' רנ"ג ס"ב וע"ש בהג"ה עיין בתשוב' ר"מ אלשיך ס"ס ק"מ:

(ד) ודלא כדברי החולקין והן הרא"ש והטור והמרדכי הסכים עמהן ומביאם בסמ"ע וכן בריב"ש סי' מ"ח שאלה ג' ע"ש סעיף קטן י' וכ"פ הר"י הלוי והעתיק המגדל עוז סוף פ"ז מה' ערכין דבריו הבאתי לקמן סי' רנ"ה ועיין מ"ש בשפתי כהן בי"ד סי' רנ"ט ס"ה ס"ק י"ד וצ"ע בתשו' רמ"א עיין בתשו' מהרי"ט סי' ל"ט וס"ז:

(ה) וכן דין הקדש עיין בתשו' רשד"ם סי' רע"ג ושנ"ז ותל"א ועיין בס' א"א דף צ"ט ע"א:

סעיף ד

(ו) אלא בקנין כו' ע"ל סי' רנ"ג סעיף י"ח וך':

סעיף ו

(ז) אם נשתתק כו' ע' בתשו' ן' לב ס"ג סי' ל"ו ובתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' קי"ח:

(ח) גוסס כו' ע' בתשובת מהרא"ן ששון סי' קמ"ו דף קנ"ט ע"א ובתשובת ן' לב ס"ב סי' פ"א וס"ג סי' י"ט:

סעיף ח

(ט) המפרש בים. עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' קכ"ה:

סעיף ט

(י) בד"א כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' רס"ה ושי"ג ובתשובת רמ"א ר"ס מ"ח:

(יא) ה"ה כמתנת בריא כו' ע' בתשובת דברי ריבות סי' ת"ד מ"ש בזה ובתשו' הר"ב:

סעיף יא

(יב) אפי' בלא קנין כו' פי' כ"ש ובקנין במיפה את כוחו ואפי' הכי אם עמד חוזר:

סעיף יב

(יג) ראשון קונה כו' עיין בסמ"ע ס"ק ל"ח עד הפסיק כו' נ"ל להגיה לא הפסיק ועיין בב"ח שחולק עליו והדין עמו אמנם נ"ל להגיה כמ"ש וק"ל:

(יד) אפי' בלא קנין כו' ור"ל וכ"ש בקנין במיפה כחו דאי בקנין גרידא מגרע גרע ואין קנין לאחר מיתה וזה מבואר במ"מ הביאו ב"י וק"ל:

סעיף יג

(טו) ש"מ כו' עיין בס' א"א דף צ"ט ע"ב ומבי"ט ח"א סי' ו':

(טז) בין שנתן מקצת אם פירש כו' ודוק היטב:

סעיף יד

(יז) מצוה מחמת מיתה כו' עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ק"מ ובתשובת ר"י לביתלוי סי' כ"ד:

סעיף יז

(יח) מתנת ש"מ עיין בתשובת רמ"א סימן מ"ח וברשד"ם סימן שי"ז:

(יט) דה"ל כאלו הקנה לו כו' עיין בסמ"ע ס"ק נ"ד ועיין בב"ח שהשיג על הסמ"ע ויישב דברי הרב:

סעיף יט

(כ) הא דאמרי' כו' עיין בסמ"ע ס"ק נ"ז עד ובפרישה כתבתי כו' ומדברי הב"ח מוכח כדעת המחבר לדינא ע"ש וכך פירש הריב"ש בתשובה סי' קס"ח ומביאו ב"י סל"א וכן עיקר וק"ל:

סעיף כ

(כא) שהשני קונה כו' והב"ח כ' דאין לסמוך על סברא זו להוציא ממון שהוא דברי יחיד וע"ש וצ"ל לדינא ומ"מ אף לפי סברא זו כת' דאם חלק נכסיו לשנים ולראשון הקנה בקנין ולשני בלא קנין דדינ' כמתנת ש"מ בכולה וכמ"ש בסל"א ע"ש דראשון ל"ק אף אם מת ושני קנה אם מת והוא פשוט ע"ש. וע' בסמ"ע ס"ק נ"ט והב"ח לא ישר בעיניו לחלק ופסק דלא כמור"ם ע"ש:

סעיף כה

(כב) וכן מי שכתב ש"ח כו' ובמתנת ברי' כו' כ' הסמ"ע פי' דבש"ח חיישינן שמא כתב ללות ולא לוה ומ"ה לא יתנהו למלוה הנזכר בש"ח וה"ה לשטר מכירה שמא כתבו למכור ולא מכר עכ"ל נראה מדבריו דאף בש"ח ושטר מכר של קנין חיישינן להכי מדמחלק בין ש"ח ומכר לשטר מתנה וכ"כ להדיא בסמ"ע סי' רמ"ג ס"ק כ"ג דכאן נתבאר דאף בשטר הלואה שבקנין חיישינן לשמא כתב ללות ולא לוה כו' ע"ש וכ"כ ג"כ הב"ח כאן דהרא"ש מיירי בידוע שהקנה בסתם ולכך בש"ח מן הסתם נמי חיישי' שמא לא לוה אבל במתנה מן הסתם קנה המקבל כו' עכ"ל אבל באמת ז"א דבהדיא מוכח בש"ס וכל הפוסקים דבין שטר הלואה או שטר מכר שיש בו קנין לא חיישי' לשמא כ' ללות ולא לוה או כ' למכור ולא מכר משום דמשעת קנין שעבד נפשי' וכדלעיל ס"ס ל"ט ור"ס ל"ח ואין חילוק בזה בין שט"ח ומכר לשטר מתנ' וכדמוכח להדיא פ"ק דמציעא ובכל הפוסקי' אלא פשיטא דאף שטר מכר מחזירין להמקבל כמו שטר מתנה והרא"ש בתשובת כלל ס"ו ס"ג נקט שטר מתנה משום מעשה שהיה כך הי' במתנ' וכדאיתא שם להדיא ומה שמפרש דברי הרמב"ם דהיינו דוקא בש"ח ר"ל בלא קנין והיינו לשטת הרא"ש דס"ל כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו ויש לחוש לשמא כתב ללות ולא לוה בשטר שאין קנין בו. אה"נ להרמב"ם דפסק דלא כאביי י"ל דוקא ש"ח משום דחיישינן לפרעון וכדאיתא להדיא פ"ק דמציעא (ד' י"ג) ע"ש והרא"ש קיצר בדבר בפי' דברי הרמב"ם אבל לענין דינא הדבר ברור כמ"ש כן נלפע"ד גם דברי הע"ש נראים כדברי הסמ"ע שכ' בד"א בש"ח לפי שכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ושמא כ' ללות ולא לוה אבל אם הוא מתנת בריא בקנין כו' משמע מדבריו דבש"ח מיירי אף בקנין ועוד דבלא קנין הא כתב הע"ש גופי' ס"ס ל"ט דאין כותבין שטר ללוה בלא מלוה כו' וא"כ לא ה"ל לכתוב ושמא כ' ללות ולא לוה דהא בש"ח שבקנין ליכא למיחש להכי וכמ"ש איהו גופיה ס"ס ל"ט אלא הכא טעמ' אחרינא איכא לדעת הרמב"ם והמחבר וסייעתם שפסקו דלא כאביי והיינו דחיישינן לפרעון וכמ"ש ודוק:

(כג) ובמתנת ברי' כו' ע"ל סי' נ"ו וס"ה וצ"ע דמשמע להדיא כאן דאע"ג שידוע שהנותן מסרו להשליש קנה המקבל וכן מבואר להדיא בתשובת הרא"ש כלל ס"ו סי' ג' והיינו מטעם דמשעת קנין שעבד נפשיה והשטר אינו אלא לראיה בעלמא ועמ"ש לעיל סי' מ"ה ס"ק ט"ו וסי' רמ"ג על הסמ"ע ס"ק כ"ג:

סעיף כו

(כד) אין בדבריהם כלום כו' ע' בסמ"ע ס"ק ע"ד עד והיותר נראה דל"ש כאן נמצאו כאן הי' כו' וע"ל סי' ס"ד. כתב לחלק בין כשהיורש טוען ודאי או שמא אלא דבקרקעות אף שהיורש טוען שמא על המקבל להביא ראיה וע"ש בב"ח וע' בתשובות מהרי"ט סי' ל"ט וקכ"ח סוף דף ק"ע: