שולחן ערוך חושן משפט רנ ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ולא שייר כלום, ואף על פי שקנו מידו -- אם עמד ונתרפא לגמרי -- המתנה בטלה ממילא.

(ואפילו התנה בשעת המתנה שלא יוכל לחזור בו, אם עמד -- חוזר, אא"כ קנו מידו) (תשובת רשב"א סימן תתקע"ה ותשובת רמב"ן סימן ג' /ו'/ וריב"ש סימן ר"ז).

ואם לא נתרפא לגמרי אלא ניתק מחולי לחולי, אם לא עמד ולא הלך ונשען על מקלו בשוק -- מתנתו מתנה (אף על פי שהלך בביתו על משענתו) (מרדכי פרק אלמנה ופרק מי שמת).

ואם עמד בין החולי שצוה בו ובין החולי שמת ממנו, והלך נשען על מקלו -- אומדין אותו על פי רופאים; אם מחמת חולי הראשון מת -- מתנתו קיימת, ואם לאו -- אינה מתנה. ואם הלך בשוק בלא משענת -- אינו צריך אומד, אלא בטלו מתנותיו הראשונות.

מפרשים

 

שכ"מ שכתב כל נכסיו כו':    המתנה בטלה נראה דה"ה אם היה לו חוב אח ומחל לו חובו בכלל צוואתו ומתנתו בכולה אע"ג דמחילה א"צ קנין מ"מ אם עמד חוזר דלא עדיפא המחילה דהחוב מקנין בשאר דברים:

אע"פ שקנו מידו אם עמד כו':    האי רבותא דקנה מידו כדי של"ת הלא הקנין מגרע גרע בשכ"מ דהרי בעי יפוי כח (כנ"ל) דהוא דוקא לענין אם עמד דה"א אף שעמד מ"מ לא יכול לחזור ממתנתו כיון שנתן לו בקנין וה"ל כבריא שנתן בקנין קמ"ל דלא דכיון שחלק ונתן כל נכסיו אנן סהדי דכוונתו בקנינו הי' דוקא לכשימות הא אם יעמוד יחזור בו משא"כ אם לא היה מתנתו בכל נכסיו וכמ"ש בסמוך:

ואפילו אם התנה כו':    דלא תקנו חז"ל שיהיו דבריו ככתובין וכמסורין אלא לענין שאם ימות וכדי שלא תטרוף דעתו כנ"ל משא"כ בענין זה דהתנה דאף אם יעמוד לא יהיה יוכל לחזורבו אם לא שעשה קנין גמור אזה בפירוש דאז ה"ל ככל מתנות בריא דעלמא:
 

(א) המתנה בטלה כו' אפי' הגיע המתנה לידו קודם שעמד כן משמע לקמן ס"ד בהג"ה וכן מוכח בטור ומחבר לעיל ס"ס קכ"ה וכן מוכח בטור ורמב"ם פ"ט מה' זכייה שהבאתי לקמן ס"ס רנ"א ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרשב"א בתשו' רבי בצלאל סי' ט"ו דף נ' ע"ד דהך דרב הונא ס"פ ג"פ (דף קע"ד ע"ב) דש"מ שהקדיש מיירי שמסר המתנ' ליד ההקדש כו' ר"ל שמסרה להקדש שתהיה המתנה מתנה מהיום או כיון דבעיא ולא איפשטא היא בש"מ שהקדיש בפ' מי שמת לא היה יכול לחזור ולהוציא מספק וע"ש ודו"ק עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניו' סי' פ"ג דף קל"ט:
 

(ג) בטלה:    אפילו הגיע לידו המתנה קודם שעמד כן משמע לקמן ס"ד בהג"ה וכן מוכח בט"ו לעיל סוף סימן קכ"ה וכן מוכח בטור וברמב"ם פ"ט מהל' זכייה שהבאתי סוף סימן רנ"א ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרשב"א בתשובת ר' בצלאל סי' ט"ו דהך דרב הונא ס"פ ג"פ דשכ"מ שהקדיש מיירי שמסר המתנה ליד ההקדש כו' ר"ל שמסרה להקדש שתהיה המתנה חלה מהיום או כיון דבעי' דלא אפשיט' היא בשכ"מ שהקדיש לא היה יכול לחזור ולהוציא מספק וע"ש עיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' פ"ג דף קל"ט. ש"ך.

(ד) התנה:    דלא תקנו חז"ל שיהיו דבריו ככתובים וכמסורים אלא לענין שאם ימות וכדי שלא תטרוף דעתו עליו מה שאין כן בענין זה דהתנה דאף אם יעמוד לא יהיה יכול לחזור בו אם לא שעשה קנין גמור על זה בפי' דאז ה"ל ככל מתנות בריא דעלמא. סמ"ע.

(ה) חוזר:    נראה דהוא הדין אם היה לו חוב אצל אחד ומחל לו חובו בכלל צוואתו ומתנתו בכול' אע"ג דמחילה א"צ קנין מ"מ אם עמד חוזר דלא עדיפ' מחילה דהחוב מקנין בשאר דברים. שם.
 

(ב) אע"פ שקנה מידו. כ' בסמ"ע נראה דה"ה אם היה לו חוב א' ומחל לו חובו בכלל צוואתו ומתנתו בכולה אע"ג דמחילה א"צ קנין מ"מ לא עדיף המחילה דחוב מקנין בשאר דברים ואם עמד חוזר עכ"ל ואע"ג דכתב בטור סי' קכ"ה דאם הוציא המטלטלין מתחת ידו זוכה המקבל ואינו יכול לחזור בו וכ"כ בסמ"ע ס"ק מ"ד ע"ש היינו דאם ימות לא מהני חזרה אבל אם עמד חוזר דלא יהיב אלא אם ימית ואפי' למ"ש בסי' קנ"ה סק"ו בשם הרשב"א והריב"ש דאפי' עמד אינו חוזר התם ה"ט משום דחזינן דטרח להוציא המטלטלין מת"י ש"מ דגמר ומקנה בעין יפה שלא יוכל לחזור כלל אפי' יעמוד אבל במחילת החוב דלא חזינן שום הוכחה מן השכ"מ דגמר ומקנה כיון דהחוב ממילא תחת ידו ומש"ה לא עדיף משאר דברים שקנו מידו דיכול לחזור אפי' אם ימות וה"נ במחילת החוב. ובשו"ת מוהר"ם מרוטנבורק סי' תתל"ב ז"ל וששאלת ראובן הלוה לשמעון מעות לימים חלה ראובן עד למות וציוה לביתו ובא שמעון ומחל לו החוב ואם ימות יוסיפו לך ליטרא מפשוטי' ושוב עמד מחליו וחזר בו נראה דיכול לחזור בו ממה נפשך אם מתנת שכ"מ משוית ליה אמרו רבנן מתנת שכ"מ במקצת בעי קנין אי מתנה מצווה מחמת מיתה אמרו רבנן אם עמד חוזר אע"ג דקנו מידו עכ"ל. ולא הבנתי מ"ש אם מתנת שכ"מ כו' אמרו רבנן מתנת שכ"מ במקצת עי קנין הא מחילה אינה צריכה קנין וצ"ע:

(ג) המתנה בטילה ממילא. ז"ל הש"ך אפי' הגיע לידו המתנה קודם שעמד כן משמע לקמן סעיף ד' בהג"ה וכן מוכח בטור ומחבר לעיל ס"ס קכ"ה וכן מוכח בטור ורמב"ם פ"ט מזכיה ולפ"ז צ"ל מ"ש הרשב"א הובא בתשובת ר' בצלאל סי' ט"ו דהך דרב הונא ס"פ גט פשוט דף קע"ה דשכ"מ שהקדיש מיירי שמסר המתנה ליד ההקדש כו' ר"ל שמסרם להקדש שתהיה המתנה מהיום וע"ש. ולא ידענא מאי קשיא ליה בדברי הרשב"א דהתם מוקי לה דמיירי שמסרם ליד הגזבר דאל"כ נאמן משום דמגו דאי בעי חוזר ביה ע"ש. ולזה מוקי לה הרשב"א שמסרם ליד הגזבר ע"ש והיכא דשכ"מ צוה ליתן ומוסרו ליד המקבל ודאי א"י לחזור בו אם ימות וכמבואר בש"ע סי' קכ"ה וע"ש דאפי' אמר לשליח הולך דאינו יכול לחזור ואם ימות ה"ל מתנה למפרע והתם בפ' גט פשוט דמיירי דלא עמד ומשום הכי הקדישו קיים דלא מצי חזר כלל ומכ"ש באומר לגזבר שיזכה לצורך הקדש דאינו חוזר כלל דהשתא הולך כזכי שם בסי' קכ"ה מכ"ש זכה ממש דאין יכול לחזור. ולפמ"ש בסי' קכ"ה סק"ו בשם הרשב"א אפי' אם עמד אינו חוזר כשמסרה ליד המקבל או לשליח וא"ל הולך דהוי כזכי בשכ"מ ע"ש אלא דה"מ כשמסרם השכ"מ ליד מקבל או לשלוחו אבל היכא דשכ"מ לא הוציא מתנתו מת"י אלא שהמקבל בעצמו תפסה ודאי חוזר ואפי' מת אחר כך נתבטלה המתנה משום דכל היכא שהשכ"מ בעצמו צוה להוציא תכף המתנה מידו ליד המקבל אמרינן דגמר ומקנה אבל היכא דלא הוציא שכ"מ מת"י אלא שבא מעצמו ליד מקבל ע"י תפיסה זה לא מהני כלום ועמ"ש בסק"ב והיינו הך דרמ"א סעיף ד' והך דטור ס"ס רנ"א אבל הך דרשב"א בתשו' ר' בצלאל דמיירי שהשכ"מ בעצמו מסרו ליד גזבר דכל כה"ג ודאי אינו חוזר וזה פשוט וברור:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש