שולחן ערוך חושן משפט רנח ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן:

הגה: דכל קנין מעכשיו הוא והא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו היינו בכותב לו לאחר מיתה אבל בכותב לו לאחר שלשים יום אין אומרים זמן של שטר מוכיח עליו ולכן אם מת נותן או המקבל תוך ל' בטלה המתנה והוא הדין דנותן יכול לחזור תוך ל' (טור בשם הרמ"ה) והא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו שצוה הנותן לכתוב זמן או שצוה לעדים לעשות שטר מעליא אבל צואה שלא נכתב בה זמן רק לזכרון בעלמא אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו (ב"י בשם רשב"א ותשו' רמב"ן סי' ו' ומהרי"ק שורש צ"ד) וי"א דלאו דוקא זמנו של שטר אלא בעל פה נמי הזמן מוכיח (הר"ן ס"פ מי שאחזו):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

וכן אם יש בו קנין קונין הגוף מיד:    לשון הטור כיון שהוא בקנין קנה את הגוף מיד כשהגיע השטר לידו עכ"ל ובפרישה כתבתי דאע"ג דבעלמא קי"ל דסתם קנין כאומר מעכשיו דמי וקנהו מיד אפילו קודם שנכתב השטר שאני הכא דהזכיר במתנה זו "ולאחר "מיתה לכך בעינן שיגיע השטר לידו וז"ש הטור והמחבר וכן אם יש בו קנין כו' דל' "וכן מוכח שדינו כמו דין הראשון בנכתב בו זמן ואין בו קנין דבו פשיטא דלא קנה הגוף עד דימטא השטר דשדה נתונה לך לידו וכמו שכתבתי ולא מצאתי חולק ע"ז וא"כ יש לתמוה על מור"ם במה שסיים וכ' ז"ל דכל קנין "מעכשיו הוא דמשמע דקנהו מיד משעת הקנין אבל המחבר שכתב סתם מיד ולא הזכיר דהיינו לאחר שימטא לידו י"ל דסמך אל' "וכן דכ' ומה שכתב "מיד אינו ר"ל מיד ממש אלא לאפוקי שלא תאמר דלא היה כוונתו להקנותו אלא לאחר מיתה והב"י כתב בפנים אל' הטור דכוונתו כשיגיע השטר לידו יקניהו למפרע משעת הקנין וללא צורך פירש כן ע"ש ודו"ק:

אין אומרים זמנו של שטר מוכיח כו':    הטור כתב בשם הרמ"ה מילתא בטעמא ז"ל דבשלמא הכותב נכסיו לאחר מותו כיון שהמיתה מבוררת הזמן מה צריך לכתוב שום זמן בשטר על כרחך להקנות לו מאותו זמן קמכווין אבל היכא דצריך לכתוב הזמן בשטר כדי לברר מאימתי מתחילין הל' יום אין לומר זמנו של שטר מוכיח עליו עכ"ל והב"י הקשה אדבריו דא"ה לא יצטרך לכתוב זמן דה"מ למכתב נכסי נתונה לך ליום פלוני והיה ג"כ זמן הנתינה מבורר עכ"ל ומ"ה נראה שהשמיט המחבר דברי הרמ"ה הללו כאן בש"ע אבל בדרישה כתבתי דאין זה קושיא בעיני דאף דבאם היה כתוב כך לא היה צריך לכתוב זמן מ"מ אין הוכחה מדלא כ"כ דכוונתו היה להקנותו מהיום דשמא לא שם לבו וכתב נכסי נתונים לך מהיום ולאחר ל' יום (וכן רגילין בני אדם לפעמים לכתוב) ואז הוצרך ג"כ זמן כדי לברר מאימתי יתחילו ונראה דמה"ט כתבו מור"ם ז"ל ולא כע"ש שהשמיטם ג"כ:

אלא בע"פ נמי הזמן מוכיח:    פי' היכא שצוה הנותן לעדים לזכור הזמן דודאי לא עדיף בע"פ מכתיבת הזמן בשטר דבעי' שיצוה עליו הנותן לכתבו וכמ"ש מור"ם לפני זה:

ש"ך - שפתי כהן

(ב) לאחר ל' יום. אמנם הש"ס פ' מי שאחזו סותר דין זה ומוכח שם דגם בנותן מכאן ועד י"ב חדש מהני הזמן כשמת תוך י"ב חדש והב"ח יישב דעת הרמ"ה אכן בדברי המ"מ לא נוכל לומר תירוצו של הב"ח ודו"ק וצ"ע וע' בא"ע סי' קמ"ד ס"ב מוכח להדיא דלא כהרמ"ה (הג"ה וע' בספרו ביישוב דברי הרמ"ה):

(ג) וה"ה דנותן כו' ע' בב"ח וע' בתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' ז':

(ד) אלא בע"פ. פי' דכתב המתנה בסתם וכתב בה זמן הכתיבה וכשנותן לו השטר מתנ' התנה בע"פ שנותן לו לאח"מ אפ"ה אמרי' דזמן הכתוב בשטר מהני לתנאי שבע"פ והוי כמו שמפרש בהדי' בשטר שמקנ' מהיום ולאח"מ כך מוכח בש"ס פ' מ"ש (דף ע"ב ע"ב) ע"ש בפירש"י ופי' תנאי בגט הוא בע"פ ע"ש וכן הוא דעת הר"ן ע"ש והסמ"ע לא נחית לעומקא בזה ופי' פי' זר גם דבריו צ"ע לדינא וע' בא"ע סי' קמ"ד תמצא מפורש כן להדיא ע"ש:


ט"ז

באר היטב

(ב) קונה:    לשון הטור קנה את הגוף מיד ור"ל עם כתיבת ומסירת השטר לידו דהא בזמן שכתוב בשטר הקנהו מהיום ופשישא דכל זמן שלא הגיע השטר לידו דיכול הנותן לחזור בו. סמ"ע.

(ג) מיד:    לשון הטור כשהגיע השטר לידו עכ"ל. ואע"ג דבעלמא קי"ל דסתם קנין כאומר מעכשיו דמי וקנה מיד אפי' קודם שנכתב השטר שאני הכא דהזכיר במתנה זו לאחר מיתה לכך בעינן שיגיע השטר לידו וז"ש הט"ו וכן אם יש כו' דלשון וכן מוכח שדינו כמו דין הראשון דשם פשיטא דלא קנה הגוף עד דמטי שטרא לידיה כנ"ל ולא מצאתי חולק ע"ז וא"כ יש לתמוה על הרמ"א במה שמסיים דכל קנין מעכשיו הוא דמשמע דקנהו מיד משעת הקנין. שם.

(ד) ל' יום:    אמנם הש"ס פרק מי שאחזו סותר דין זה ומוכח שם דגם בנותן מכאן ועד י"ב חדש מהני הזמן כשמת תוך י"ב חודש והב"ח יישב דעת הרמ"ה אכן בדברי המ"מ לא נוכל לו' תירוצו של הב"ח ודוק וצ"ע ועיין באבן העזר סי' קמ"ד ס"ב מוכח להדיא דלא כהרמ"ה. ש"ך.

(ה) בעל פה:    פי' דכת' המתנה בסתם וכת' בה זמן הכתיבה וכשנתן לו השטר מתנה התנה בע"פ שנותן לו לאחר מיתה אפ"ה אמרי' דזמן הכתוב בשטר מהני לתנאי שבע"פ והוי כמו שמפרש בהדיא בשטר שמקנה מהיום ולאחר מיתה כך מוכח בש"ס גיטין דף ע"ב ע"ב ע"ש בפרש"י ופי' תנאי בגט הוא בע"פ ע"ש וכן הוא דעת הר"ן ע"ש והסמ"ע פי' כאן פירוש זר גם דבריו צ"ע לדינא ועיין באבן העזר סי' קמ"ד תמצא מפורש כן להדיא ע"ש. שם.



קצות החושן

(ב) וה"ה דנותן יכול לחזור תוך ל' והוא מדברי הטור בשם הרמ"ה וז"ל הא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח היינו דוקא בכותב נכסיו לאחר מותו אבל הכותב נכסיו לאחר או לבנו לאחר ל' ומת תוך ל' לא קנה וכו' וה"ה אם מת מקבל בתוך ל' לא קנה מקבל בקבר להנחיל ליורשיו וה"ה היכא דאקנינהו נותן לנכסים לאחריני ביני וביני בתרא קני עכ"ל וכתב הב"י עלה בשם הרב המגיד שלא ראה לא' מן המפרשים שחילק כן וע"ש שהעלה דלעולם אמרינן זמנו של שטר מוכיח:

אמנם נראה דאפי' נימא גם בזה זמנו של שטר מוכיח לא עדיפא מאומר בפירוש מהיום ולאחר שלשים דכתבו תוס' פ' האומר (דף ס"ג) דקי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא הוי וקידושי שני חיילי וגבי קנין צריך להיות עומד בסוף ל' במקום הראוי לקנין דהיינו סימטא ולא ברה"ר ומהיום לאחר מיתה אינו לא תנאה ולא חזרה אלא שיורא והיינו שמתחיל מהיום וכלה לאחר ל' ע"ש וא"כ כל שמת מקבל או נותן או חוזר קודם ל' לא הוי קנין כיון דשיורא הוי עד אחר ל' וגמר הקנין הוא סוף שלשים וכל שחזר קודם גמר הקנין ודאי מהני חזרה וה"ה מת נותן או מקבל תוך ל' דלא מהני וע"ש בתוס' פ' האשה רבה דף צ"ג בהא דלא ס"ל לר' יוחנן במעכשיו ואחר ל' דה"ל ככותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה דהכונה גוף מהיום ופירי לאחר מיתה ומשום דדוקא בכותב מהיום ולאחר מיתה שייך למימר הכי אבל מעכשיו ולאחר שלשים שיורא וכן נראה דהרמ"ה לא ס"ל כדעת תוס' דקי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא אלא כשמואל שם דאמר תנאה הוי ומשום הכי צריך לומר דלא אמרו בזה זמנו של שטר מוכיח אבל לפי מה דקי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא וכמ"ש תוס' ועמ"ש בסי' קצ"ה סק"ד ובסי' קצ"ז סק"ה א"כ אפי' נימא זמנו של שטר מוכיח כיון דאומר לאחר ל' ה"ל כאומר מהיום ולאחר ל' דשיור הוי ואין כאן לא תנאה ולא חזרה אלא שיורא וממילא כל שחזר או מת מקבל או נותן קודם גמר הקנין לא הוי קנין כלל כן נראה ודו"ק:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש