קצות החושן על חושן משפט רנח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) הזמן מוכיח. בירושלמי תמן תנינא הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום לאיזה דבר כתוב בה לאחר מיתה לשייר לו פירות בגט אין גיטו ברור לאיזו דבר כתב לה לאחר מיתה לשייר לו גופה אמר רבי אבון בר כהנא קומי רבי אילא שייר לו מעשה ידיה אמר ליה לא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידיה של זה והוי רבי זעירא מקלס ליה וצווח ליה בנייה דאוריית' אף בגט שחרור כן הרי זה שחרורך מהיום ולאחר ל' על דעתיה דר' הרי זה גט על דעתיה דרבנן אינו גט אף בהפקר כן שדי מובקרת מעכשיו ולאחר שלשים על דעתיה דר' מובקרת על דעתיה דרבנן אינה מובקרת ע"ש היינו משום דרבנן אית להו באומר מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ומשום דספקא להו אי תנאה אי חזרה וה"נ נחלקו באומר מהיום ולאחר ל' יום וחוזר תוך ל' דהוי נמי לרבנן גט ואינו גט כיון דמספקא להו בחזרה או בתנאה ואם חזרה יוכל לחזור תוך שלשים ולרבי דס"ל תנאה הוי ודאי גט ובמשנה למלך פרק ח' מעבדים הביא הירושלמי והקשה עלה בהא דאמרו אף בהפקר כן דבשלמא בשחרור ניחא משום דלא מצינו עבד משוחרר ומעשה ידיו לרבו אבל בהפקר למה לא נימא כמו בכותב לבנו מהיום ולאחר מיתה דגופא מהיום הפקיר ופירי לאחר שלשים וע"ש שהניח בקושיא ונעלם ממנו דברי הרשב"א בחידושיו פרק מי שאחזו שהביא הירושלמי הנז' כו' אף בהפקר כן כלו' שא"א שיהיה השדה הפקר והפירות לבעלים וע"ש וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תקס"ג הובא בסי' רנ"ז סק"א ע"ש ונראה טעם הדבר משום דהפקר בעי' דומיא דשמיטה שיהיה מופקר לכל דכתיב והשביעית תשמטנה ונטשתה יש לך נטושה אחרת זו הפקר וכיון דשייר פירי לעצמו אין זו נטישה גמורה. והא דכתב בטור וש"ע א"ח סי' רמ"ו דאם השאיל או השכיר בהמתו לעכו"ם והתנה עמו שיחזירנה קודם שבת ועכבה בשבת יפקירנה היינו משום דהתנה שיחזירנה קודם שבת א"כ הוי הפקר גמור ולפ"ז אם שכח והשכירו לחודש לא מהני הפקירו כיון דגוי משתמש בו בשאלה או בשכירות לא מצי מפקיר לגוף ואפשר לחלק דהיכא דשייר פירי לעצמו הוא דלא מצי מפקירו אבל השכירו מתחל' יוכל להפקירו בימי משך השכירות כיון דאין השכירות לעצמו אלא לשואל או לשוכר ואכתי צ"ע בזה:
אמנם בטור א"ח שם בסי' רמ"ו כתב בשם הסמ"ג להשכיר בהבלעה ולהפקיר ובשם הרב פרץ להפקיר ליום השבת ע"ש והא בשכירות הפירות לעכו"ם וע"ש ב"י שכתב דביום השבת שום אדם לא יזכה כיון דרשות עכו"ם עלה או בשאלה או בשכירות ע"ש ומוכח מזה דשאלה או שכירות יכול להפקיר עוד שם במשנה למלך הקשה כיון דלרבנן ס"ל במהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ומספקא להו אי תנאה או חזרה א"כ בשחרור כיון דהעבד מוחזק בעצמו גם לרבנן ליהוי גט משום ספיקא דתנאה ע"ש ולפמ"ש בסי' פ"ח סק"ט דעבד לא הוי מוחזק מספיקא כיון דעבד גופו קנוי לבעלים והוא כשורו וחמורו ואם עדיין עבדו הרי הוא וחזקתו לרבו וכבר כתב מוהרי"ט ח"א סי' קנ"א ומוהרי"ט בחלק ח"מ סי' ל"ז דהיכא דהספק הוא בתפיסה עצמה בזה לא מהני תפיסה מספק וגבי עבד חשיב תפיסה מספק דאם עדיין עבד הוא אינו תפיס כלל כיון דהוא כשורו וחמורו ויד עבד כיד רבו וכיוצא בזה כתב הרא"ה סוף פ"ק דכתובות וז"ל דוקא מחצה על מחצה אבל רוב עכו"ם משלם נזק שלם ותימה אכתי לימא להו אייתי ראיה דלאו ישראל אנא דהא אין הולכין בממון אחר הרוב איכא למימר דכיון דאם איתיה דהוי עכו"ם לית ליה חזקה דממונא והשתא מספקא לן בגופי' אי הוי עכו"ם לא אמרי' בהא אין הולכין בממון אחר הרוב דלא אתמר אלא להוציא מחזקתו עכ"ל וכ"כ הרשב"א ספ"ק דכתובות ע"ש והיינו משום דכיון דטעמא דעכו"ם דכתיב ראה ויתר גוים ולית ליה חזקה דממונא כיון דמדין הפקר אתי' עלה והשתא דמספקא לן אי הוי מוחזק או לא אין חזקתו כלום וכ"כ הרב המגיד בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה דברוב עכו"ם אם נגח תורא דידיה לתורא דידן צריך לשלם ולא אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב לפי שאין לו חזקת ממון כיון שהוא מסופק אם הוא עכו"ם עכ"ל ובחידושי מוהרי"ט ספ"ק דכתובות הקשה דכיון שהוא מסופק ה"ל איני יודע אם נתחייבתי ע"ש. אבל דברי המגיד המה דברי הרשב"א והרמ"ה. משום דעכו"ם לית ליה חזקת ממון ה"ל ספק בחזקתו. וא"כ מכ"ש בעבד דאין לו חזקה נגד רבו דהוי כמו יד רבו וכמ"ש וכיון דמספקא בתפיסה עצמה לא הוי חזקתו חזקה וא"כ מוקמינן אותו בחזקת מאריה קמא ודו"ק ועמ"ש בסי' דמ"א ס"ק ג':
אמנם קשיא לי מאי נפקא מיניה בין תנאה לחזרה בשיחרור ובהפקר. לפמ"ש רש"י ר"פ האומר גבי מקדש מעכשיו ולאחר ל' ע"ש דאמרו דרב מספקא ליה אי תנאה אי חזרה ופרש"י תנאה אם לא אחזור תוך שלשים או חזרה ממה שאמר מעכשיו ע"ש וא"כ לר' דאמר תנאה נמי לא הוי שחרור אם חזר תוך שלשים כיון שהתנה אם לא אחזור וכן בהפקר ואם לא חזר תוך שלשים אם כן לרבנן נמי דסברי ספיק' דחזרה והיינו שחזר ממה שאמר מעכשיו מכל מקום כל שלא חזר שחרורו שחרור וכן הפקירו הפקר וגבי שחרור אפשר דהוי נפקא מיניה בנקרע גט שחרור קודם שלשים ולא חזד דלר' תנא' הוי ושחרור מהני ולרבנן דסבירא להו ספק חזרה א"כ כל שנקרע תוך שלשים לא מהני אלא דאכתי תיקשי מהפקר וצ"ע לפמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תש"ז לפרש בהא דאמר רב תנאה גבי מעכשיו ולאחר שלשים דתנאה היינו אם שלשים ואם כן למ"ד תנאה אינו יכול לחזור ולרבנן דסברי חזרה יוכל לחזור תוך ל' וא"כ ניחא דנ"מ אם חזר תוך ל' אבל לפי פירוש רש"י קשה ואמרו שם בירושלמי אף בהקדש כן כל עמא מודי אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ונראה ביאורו דס"ל דבהקדש לאחר ל' אינו יכול לחזור תוך ל' וכמ"ש הר"ן בנדרים (דף כ"ט) במקדיש לאחר ל' אינו יכול לחזור ואע"ג דבמסירה להדיוט ואמר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' וקיימא בחצר המקבל וחזר תוך ל' יכול לחזור אפ"ה מסירה דהקדש הוי כאלו פירש מעכשיו וע"ש דמסיק ז"ל ומהא שמעינן דאומר סלע זו לצדקה לאחר ל' דלא מצי הדר ביה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ע"ש וא"כ בהקדש כ"ע מודי דנהי דנימא חזר ממה שאמר מעכשיו כיון דאם אמר לאחר ל' גרידא נמי אינו יכול לחזור משום דאמירה לגבוה כו' אבל דעת הרשב"א הובא בשם הר"ן דיכול לחזור במקדיש אחר ל' תוך ל' ע"ש א"כ קשיא הך דירושלמי ועמ"ש בסימן רנ"ז סק"א. ואפשר לפרש כוונת הירושלמי לפמ"ש הרמב"ם פט"ו ממעשה קרבנות והתוס' במנחות (דף פ"א) דבהקדש אינו יכול לחזור תוך כדי דיבור ומשום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והארכנו בזה בסי' רנ"ה סק"ב ע"ש א"כ בהקדש כי אמר מעכשיו ולאחר ל' כ"ע מודי דליכא לספוקי בחזרה כיון דאינו יכול לחזור אפי' תוך כדי דיבור ומשום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"כ ה"ל כאלו לא אמר אלא מעכשיו גריד'. אי תנאה הוי. וא"כ אינו יכול לחזור תוך ל' וכמ"ש דתנאה הוי היינו אם יהיה ל' אבל אם אמר לאחר ל' גרידא גם בהקדש יכול לחזור תוך ל'. אלא דאכתי תיקשי הך דרמ"א סי' רנ"ז סעיף א' במקדיש מהיום ולאחר שלשים אינו קדוש כלל והוא מתשובת הרשב"א סי' תקס"ג והא ממ"נ קדוש אי חזרה לא מהני בהקדש ואי תנאה נמי הוי הקדש וצ"ע ועמ"ש בסי' רנ"ז סק"א:
סעיף ב
עריכה(ב) וה"ה דנותן יכול לחזור תוך ל' והוא מדברי הטור בשם הרמ"ה וז"ל הא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח היינו דוקא בכותב נכסיו לאחר מותו אבל הכותב נכסיו לאחר או לבנו לאחר ל' ומת תוך ל' לא קנה וכו' וה"ה אם מת מקבל בתוך ל' לא קנה מקבל בקבר להנחיל ליורשיו וה"ה היכא דאקנינהו נותן לנכסים לאחריני ביני וביני בתרא קני עכ"ל וכתב הב"י עלה בשם הרב המגיד שלא ראה לא' מן המפרשים שחילק כן וע"ש שהעלה דלעולם אמרינן זמנו של שטר מוכיח:
אמנם נראה דאפי' נימא גם בזה זמנו של שטר מוכיח לא עדיפא מאומר בפירוש מהיום ולאחר שלשים דכתבו תוס' פ' האומר (דף ס"ג) דקי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא הוי וקידושי שני חיילי וגבי קנין צריך להיות עומד בסוף ל' במקום הראוי לקנין דהיינו סימטא ולא ברה"ר ומהיום לאחר מיתה אינו לא תנאה ולא חזרה אלא שיורא והיינו שמתחיל מהיום וכלה לאחר ל' ע"ש וא"כ כל שמת מקבל או נותן או חוזר קודם ל' לא הוי קנין כיון דשיורא הוי עד אחר ל' וגמר הקנין הוא סוף שלשים וכל שחזר קודם גמר הקנין ודאי מהני חזרה וה"ה מת נותן או מקבל תוך ל' דלא מהני וע"ש בתוס' פ' האשה רבה דף צ"ג בהא דלא ס"ל לר' יוחנן במעכשיו ואחר ל' דה"ל ככותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה דהכונה גוף מהיום ופירי לאחר מיתה ומשום דדוקא בכותב מהיום ולאחר מיתה שייך למימר הכי אבל מעכשיו ולאחר שלשים שיורא וכן נראה דהרמ"ה לא ס"ל כדעת תוס' דקי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא אלא כשמואל שם דאמר תנאה הוי ומשום הכי צריך לומר דלא אמרו בזה זמנו של שטר מוכיח אבל לפי מה דקי"ל כר' יוחנן דאמר שיורא וכמ"ש תוס' ועמ"ש בסי' קצ"ה סק"ד ובסי' קצ"ז סק"ה א"כ אפי' נימא זמנו של שטר מוכיח כיון דאומר לאחר ל' ה"ל כאומר מהיום ולאחר ל' דשיור הוי ואין כאן לא תנאה ולא חזרה אלא שיורא וממילא כל שחזר או מת מקבל או נותן קודם גמר הקנין לא הוי קנין כלל כן נראה ודו"ק: