שולחן ערוך חושן משפט רנג יט

יש מי שאומר שאם אמר הריני נותן מנה לפלוני, מנה ממש דוקא קאמר, ואי איתיה בעיניה ממש ונאבד מראהו אבוד. וכן אם יש לו כמה מנים בעין, כל אחד בפני עצמו, ונאבד אחד מראהו, אבוד. ואפילו אמר מנכסי, ואם אין לו מנה מיוחד אלא ת"ק זוז בבת אחת, ונאבד מנה מהם, לא הפסיד זה אלא לפי חשבון. ואם אין לו מעות כלל בעין, ולא אמר מנכסי, איכא למימר כו שלא זכה מקבל.

הגה: דמנה ממש דווקא קאמר והא לית ליה (שם). וכל שכן אם אמר ליתן לו מעות או זהובים, דדוקא קאמר, ואי לית ליה הפסיד אם לא אמר מנכסי או לשון אחר שמשמע כמו נכסי (מהרי"ק שורש צ"ד ותשובת רמב"ן סימן ס"ב).

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(כו) שלא זכה מקבל כו'. ואף שיש לו מנה בהלואה בשטר על אחרים. תשו' מבי"ט ח"א סי' י"ח ע"ש:

(כז) דמנה ממש כו' ע"ל סי' קכ"ו ס"ג ופ"ח סי' י' ע' בתשו' מהרי"ט סי' ע"ה:

באר היטב

עריכה

(לט) שלא: ואף שיש לו מנה בהלואה בשטר על אחרים תשו' מבי"ט ח"א סי' יח ע"ש ש"ך.

(מ) ממש: ע"ל סי' קכו ס"ג ובסי' פ"ח ס"י וע' בתשו' מבי"ט סי' ע"ה.

קצות החושן

עריכה

(י) אם לא אמר מנכסי או לשון אחר בתשוב' הרשב"א הובא בב"י ז"ל ומסתבר' שאם אמר אני נותן לפ' מנכסי אין זה כאומר תנו מנה לפלוני מחמר' דהתם שפרט מחמר' מכלל שאר נכסיו אנו אומדין דעתו דליפות כחו הוא שאמר אבל זה שכלל כל נכסיו איזה יפוי כח יש כאן שמה שאמר מנכסי י"ל שלא אמר אלא כדי שלא תאמר דמנה טבוע קאמר ואם אין לו אינו נוטל כלום ולפיכך פי' ואמר מנכסי וע"ש. ובתשו' מבי"ט כתב דאפי' אית לי' מנה בהלואה בשטר על אחרים לא זכה המקבל דמנ' בעין דוקא קאמר הובא בש"ך. ואיכא למידק בהא דאמרי' ספ"ק דגיטין [דף י"ג] עלה דמתני' דתנ' תנו מנה לפ' ומת יתנו לאחר מיתה אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתה משמיה דרב והוא שצבורין ומונחין בקרן זוית במאי עסקינן אילימ' בברי' והא לא משך ואלא בשכ"מ מאי ארי' צבורין כי אין צבורין נמי דהא קי"ל דברי שכ"מ ככתובין ומסורין כו' רב פפא אמר לעולם בשכ"מ וכדאידך דרב דאמר שכ"מ שאמר תנו מנה לפ' מנכסי מנה זה נותנין מנה סתם אין נותנין חיישי' שמא מנה קבור קאמר ונימא לעולם בשכ"מ והא דאמר רב והוא שצבורין ומונחין היינו דוקא שהניח מנה צבור אבל אם אמר תנו מנה ולא הניח אחריו מנה צבורין ומונחין אין לו למקבל כלום כיון דמנה בעין קאמר והא לית ליה:

ויראה לענ"ד לפמ"ש תוס' שם דאית ספרים דגרסי שכ"מ שאמר תנו מנה לפ' מנכסי נותנין מנה זה נותנין מנה סתם אין נותנין שמא מנה קבור קאמר ומפרש ר"י דה"פ דכשאמר מנכסי נותנין אפי' אמר מנה סתם ולא חיישינן למנה קבור כיון שמצוה לתת לו משלו רוצה שיתנו מ"מ והא דקתני מנה זה נותנים מנה סתם אין נותנים כשאינו מצוה לתת לו משלו אלא שמודה ואמר תנו מנה לפ' פקדון שיש לו בידי ולכך במנה סתם אין נותנין דלמ' מנה קבור קאמר שמודה שהוא שלו ומתני' איירי בפקרון ולהכי בעינן צבורין דבלא צבורין חישינן למנה קבור. והקשו בתו' דהא עד השתא מיירי מנותן כדפריך אימ' בברי' והא לא משך וכאן בא לפרש בענין אחר במודה דהיה לו זה לפרש בהדי' ועוד הקשו תוס' שם דהיא גופה קשי' למה לא אוקמ' רב למתני' בנותן ע"ש. ולפמ"ש נראה דודאי מתני' בנותן מיירי וכדתנן תנו מנה לפ' אלא דס"ד דמקש' אי בשכ"מ מאי אירי' צבורין דמנה דקאמר לאו מנה בעין קאמר אלא שוה קאמר וכדס"ל לרב במודה במקצת בפ' שבועת הדיינין וכקושיות הר"ן לזה משני כאידך דרב דאמר תנו מנה לפ' מנכסי נותנין והיינו בנותן וכמ"ש תו' דדעתו שיתנו לו בכל מקום ומדאמר רב מנכסי משמע דבעי מנכסי דאי לאו מנכסי אם לא היה מנה בעין ומגול' לא הי' נותנין כיון דמנה טבוע קאמר לזה אמר מנכסי נותנין אפילו ליכא מנה בעין וכמ"ש הרשב"א וא"כ מוכח מאידך דרב דמנה דוקא קאמר היכא דלא אמר מנכסי ומתני' דתני תנו מנה לפ' סתם ולא אמר מנכסי מש"ה אמר רב והוא שצבורין ומונחין היינו שיהי' מונח מנה בעין ומגול' הא אי לית ליה מנה בעין אין נותנין ומשום דנותן דוקא קאמר וטוען שוה קאמר כמ"ש הר"ן ובבעה"ת שטר כ"ח כתב דמשמע קונה אפי' אמר סתם תן מנה לפ' והביא ראי' מהא דמוקי מתני' דתנו מנה לפ' אליבי' דרב דמיירי במעמ"ש והתם לא קאמר מנה לי בידך אלא מנה סתם וע"ש והקשה בגי"ת דהא לרב פפא דמוקי בשכ"מ ומשום מנה קבור ע"כ מתני' לא מיירי במנה סתם אלא במנה זה ואע"ג דלא נזכר במשנה דאל"כ חיישי' למנה קבור וא"כ ה"ה לרב זביד ע"ש ולפי מ"ש ניחא דס"ל דמתני' לא מיירי במנה זה אלא כדקתני תנו מנה סתם ולמנה קבור לא חיישי' אלא במודה במנה פקדון וכך מפרש ר"י והא דבעי צבורין ומונחין היינו שיניח אחריו מנה צבורין וכאידך דרב דאמר במנה סתם נותנין והיא בנותן ואמר רב תנו מנה לפ' מנכסי נותנין וכיון דמנכסי אינו ליפות כחו וכמ"ש הרשב"א אלא מנכסי אמר דלא נימא מנה טבוע קאמר ומוכח דהיכ' דלא אמר מנכסי בעי' מנה מגולה ונותנים דלא אמר מנכסי מש"ה בעי צבורין ומונחין דאם לא הניח אחריו מנה צבור אין נותנין ודוק. ולישב לדעת הרא"ש דס"ל דמעמ"ש לא קנה עד שיאמר מנה לי בידך ורב זביד מוקי למתני' במעמ"ש ולא תני מנה זה. נראה לפי מה שאמרו שם (דף י"ג) אמר רבא מסתברא מילתי' דרב בפקדון אבל במלוה לא והאלהים אמר רב אפי' במלוה כו' וטעמא מאי כו' הני תלת מילי שוינהו כהלכת' בלא טעמא. וכ' רש"י וז"ל וטעמא מאי במלוה קנה והא ליתי' בעינ' דליקני ע"ש. ומשמע מדבריו דבפקדון ניחא ואמאי וכתבנו בזה בסי' קנ"ו סק"ג והוא דודאי טעמא דהוצרכו לתקן מעמ"ש הוא משום דתקנת סוחרים כמ"ש תוס' והרא"ש שלא יצטרכו לחזור על הקנינים וא"כ אין זה קושיא מ"ט מועיל הקנין דהא בכמה מקומות אשכחן שתיקנו חכמים קנינים שאינן מן התורה כמו משיכה משום שמא יאמר נשרפו חיטך א"כ כיון דהוצרכו לתקן קנין מעמ"ש משום הסוחרין תו לא קשה מ"ט אלא במלוה הוא דמקשה מ"ט דכיון דאין קנין נתפס בהלואה א"כ נהי דעשו תקנה שיהיה מעמ"ש קנין הא אינו בר קנין לזה כתב רש"י מ"ט במלוה קנה ואפילו לדעת רש"י פ' אע"פ (דף נ"ה) דמלוה נקנה אג"ק אבל לחודי' אינו בקנין וכמ"ש תוס' פ' מי שמת בהא דפריך והא הלואתי לפ' ליתי' בברי' ע"ש ומסיק דמעמ"ש הוא הלכת' בלא טעמא וברא"ש כתב ודבעינן במעמ"ש דוקא מנה לי בידך דכיון דמעמ"ש הוא הלכתא בלא טעמא מש"ה צריך דוקא מנה לי בידך אע"ג דמסתמ' נמי על מנה שיש לו בידו אמר וע"ש. וכיון דרב זביד מוקי להא דאמר רב והוא שצבורין כו' במעמ"ש ס"ל דלא אמר רב מעמ"ש אלא בפקדון וכמבואר שם בגמ' ובפקדון לא הוי הלכתא בלא טעמא וכנראה מרברי רש"י דבמלוה הוא דמסקי' לה הלכת' בלא טעמא וכיון דהוא הלכת' בטעמא לא בעי נמי מנה לי בידך כיון דסתמ' על מנה שיש לו בידו אומר ובזה יתיישב קושיות תוס' שם בהא דאמר רב פפא לא אמר כרב זביד דס"ל כי קאמר רב מעמ"ש קונה ל"ש מלוה ל"ש פקדון דהקשו רב גופי' אמאי לא מוקי מתני' משום מעמ"ש לא ליבעי ציבורין ע"ש ולפי מ"ש ניחא דכיון דס"ל ל"ש מלוה א"כ ה"ל הלכת' בלא טעמא ובעי מנה לי בידך וכמ"ש הרא"ש ובמתני' לא תני מנה זה אלא מנה סתם:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}