סמ"ע על חושן משפט רנא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
בין בכל בין במקצת: פי' ואפי' קנו מידו וכדין מתנה במקצת אפ"ה אם עמד חוזר דיש לו דין מצוה מחמת מיתה הואיל והזכיר מיתה וכ"כ הטור בהדיא והרמב"ם והמחבר לא נקטי זה בלשונם דכבר נתבאר מדבריהן דבמתנה מחמת מיתה אין נ"מ בקנין בשום דבר והטור כתבוה ללמדינו דל"ת שיש לו דין מתנו' בריא בקנין ואף אם לא ימות לא יוכל לחזור קמ"ל ומיירי דיש להקנין יפוי כח ועפ"ר:
ה"ז מתנת שכ"מ: פי' שאם עמד חוזר בו ואם לא עמד יכול לחזור מזה ולתנו לאחר וכמ"ש בסי' שלפני זה:
ליישב את דעתו שיחי': רשב"ם פי' לפי שהזכיר מיתתו לא רצה לפתוח פיו לשטן וכאלו אמר ה' יצילנו ממות זה כי אחיה:
אבל בריא כו': וכתוב בשטר מחיים ובמות נ"ל דה"ה אי כתב בחיים ובמות "בבי"ת וכ"כ בפרישה ע"ש:
ה"ז מתנה כו': פי' כשהי' בקנין בין בכולו בין במקצת דאין מתנת בריא בלא קנין ודוקא בזה שאמר בחיים ובמות הוא דהוה מתנה גמורה מהיום אבל אם אמר מחיים ולאחר מיתה הרי גילה דעתו דלא יהי' מתנה גמורה כ"א לאחר מיתה לענין הפירות אבל הגוף קונה מהיום ואם כ' לו מחיים אם לא אחזור עד לאחר מיתה הרשות בידו לחזור בו עד אחר מותו אף שקנה מידו והי' ברי' וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס רנ"ז ע"ש:
סעיף ב עריכה
שאין כתוב בה שמתוך החולי כו': ל' הטור והיורש אמר שנתרפא קודם שמת ונתבטלה המתנה (מיד ממילא אף שחזר אח"כ ונפל למשכב ומת וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס שלפני זה) והמקבל אמר שלא נתרפא והיא קיימת עכ"ל הטור והמחבר קיצר ולא כ' זה משום דאף דאין היורשין טוענין כן אנן טענינן להו והטור כתבו לרבותא לדעת הרשב"ם שכ' שם דס"ל דאפי' טענו אינהו אפ"ה אמרינן דקברו מוכיח עליו ועל היורשים להביא ראיה ע"ש:
לסמוך כו': עד ונפטר שמתוך כך יכולים העדים כצ"ל וז"ל נ"י בדף רל"ו שיכולים עדים לסמוך בזה ע"פ נשים ועבדים המשמשים אותו וא"צ לעמוד עמו אלא כיון ששואלים לבני ביתו ובני אדם הרגילים אצלו והם אומרים הכביד פלוני ומת מתוך כך הרי יכולין להעיד עליו שנפטר מתוך חליו עכ"ל והאריך שם עוד בענין זה ע"ש ולא נזכר שם סמיכה ע"פ עצמו ומור"ם נמשך אחר לשון ב"י שכ"כ בשם נ"י ועפ"ז יתפרשו דברי מור"ם דמ"ש להעיד כך אינו ר"ל שיעידו בב"ד שכך שמעו מפי עצמו או ממשמשיו אלא ר"ל יכולין להעיד כך שנפטר מתוך החולי הראשון וכאלו ראהו וידעוהו הן עצמן וק"ל:
אע"פ שהרי זה המצוה מת: פי' והל"ל כיון שמת לפנינו ולא ידעינן משום בריאותו יעמדו על חזקתו שודאי לא נתרפא ביני ביני וק"ל:
עד שיביא ראיה כו': ואם אינו מביא ראייה הנכסים בחזקת היורשי' בלי שבועה אף שהמקבל טוען ברי ואף שהטור כתב בדין שהביא מור"ם אחר זה שאם עמד החולה ורוצה לחזור במתנתו כו' דג"כ על המקבל להביא ראיה ומסיק וכ' ז"ל ואם לא מצא ראיה ישבע הנותן היסת ונפטר ה"מ כשנותן בעצמו חי אבל ביורשים קי"ל דאין היורשים נשבעים היסת כ"א לגבות ולא כדי לפטור וכמ"ש הטור בסי' ס"ט סי"ד ובסי' ע"ה סי"ט ע"ש:
והמקבל אומר שבריא הי': ומיירי שמפורש בהשטר שהי' בקנין ואינו מפורש בהשטר כדקציר ורמי בערסיה נתן פלוני לפלוני כו' וכ"כ בטור והנותן טוען שמתנת שכ"מ בכולה הי' ורוצה לחזור בו ואפי' נכתב הקנין ביפוי כח כדרך הקנינים שעושין בש"מ בכולה אפ"ה מצי טוען המקבל שבריא הי' משום דגם בבריא כותבין לפעמים ביפוי כח וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ן סכ"ג ועפ"ר:
על המקבל להביא ראיה: ואם אין לו ראיה ישבע הנותן היסת וכ"כ הטור משא"כ ביורשין דבדין שלפני זה וכנ"ל ומ"ש מור"ם וכן הדין כו' היינו בעיקרא דדינא לענין הבאת ראיה וליטול הן שווין:
וכן בכל מקום שהוא פלוגתא דרבוותא: פי' כגון בדין זה דפליגי ביה בגמ' וכמ"ש בפרישה דאיכא מ"ד דכמו שהוא עתה בריא או חולי אמרי' שכך הי' מעיקרא וכ"כ רשב"ם הביאו הטור וכ"כ מור"ם לעיל ס"ס קל"ט ולקמן בסי' ר"מ סס"ח ובשני המקומות מבואר דאם שניהן מוחזקים או אין שום אחד מוחזק ואין שם חזקת מרא קמא חולקין והוא מת"ה: