שולחן ערוך חושן משפט רמ ב

היו ב' השטרות במכר או שניהם במתנה אם הוסיף בשני כלום הרי הראשון קיים שלא כתב ה' אלא מפני התוס' ואם לא הוסיף בטל שטר השני את הראשון ואין לו אחריות אלא מזמן שני לפיכך כל הפירות שאכל הלוקח מזמן ראשון עד זמן שני מחזיר אותם ואם היה על אותה שדה חוק למלך בכל שנה הנותן או המוכר נותן אותו החוק עד זמן השטר השני:

הגה: וכ"ש אם כ' לו תחילה שדה שלם ואח"כ חצי שדה (ר"ן פ' נערה) שכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני וחזר ואמר כן אין לו אלא מנה אחת הואיל ולא אמר עוד תנו (מרדכי פרק נערה והגמ"ר דב"ב):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שלא כתב השני אלא לתוספ': ז"ל הטור וגובה התוספ' מזמן השני ואת העיקר מזמן הראשון ועד"ר שם כתבתי דעת החולקין בזה ושם הארכתי ג"כ בטעמו מ"ש הא משני כתובות היוצאות לאשה אחת מבעלה דקי"ל בהו כדעת החולקי' וכמ"ש הטור והמחבר בא"ע ס"ס ק' ע"ש. ואחד מהתרוצים דשאני התם משום דבכתובות דרך העולם כשמוסיפין כותבין ואוסיף לה מדיליה כו' ומדלא כתב לה כן מוכחא מילתא דלא נתכוון להוסיף משא"כ במכר דאין מדרך העולם לכתוב כן מ"מ אף דלא כ"כ אמרי' ביה דלתוס' בא וגובה העיקר מזמן הראשון וע"ש ודו"ק:

כל הפירות שאכל הלוקח כו': כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם אבל הטור כתב ז"ל והמוכר או הנותן נוטל הפירות עד זמן השטר השני ובדרישה כתבתי דיש נ"מ בינייהו דהטור ס"ל דדוקא הפירו' שהן בעין נוטלם המוכר או הנותן אבל מה שכבר אכל הלוקח או המקבל אין צריך לשלם והרמב"ם ס"ל דצריך לשלם ושם כתבתי ג"כ במאי פליגי וע"ש דכתבתי עוד דשניהן לא ס"ל כמ"ד דהראשון נכתב בזיוף דא"כ ה"ל לכתו' דכל השטרות שביד הלוקח או המקבל מזמן הראשון הן פסולין כדס"ל לאותו מ"ד ולא כע"ש דכ' הטעם משום דהראשון בזיוף נכתב ועיין דרישה שהארכתי בהוכחה זו:

ואם הי' על אותו שדה כו': הטור השמיט זה משום דבזמן הזה כל א' זורע בשדה של עצמו וראייה לזה שגם הרמב"ם והמחבר כתבו בל' "אם היה כו' משמע דאינו בנמצא כו' ועמ"ש עוד ישוב לזה:

ואח"כ חצי שדה: דאז ביטל שני את הראשון כ"כ שם:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ב) לפיכך כל הפירות שאכל כו' כן הוא ג"כ לשון הרמב"ם אבל הטור כ' וז"ל והמוכר או הנותן נוטל הפירות עד זמן השטר השני ובדרישה כתבתי דיש נ"מ בינייהו דהטור ס"ל דדוקא הפירות שהם בעין נוטלם המוכר או הנותן אבל מה שכבר אכל הלוקח או המקבל א"צ לשלם והרמב"ם ס"ל דצ"ל עכ"ל סמ"ע והב"ח לא כ"כ ודבריו תמוהין דהא מבואר בהרא"ש וברמזים להדיא דדעת הרא"ש היא כמ"ש בטור (הג"ה וע' בספרו) ועיין בב"ח מ"ש בשם התוס':

באר היטב

עריכה

(ה) התוספת: והא דלא אמרינן כן בשתי כתובות היוצאות לאשה אחת מבעלה כמ"ש באבן העזר סוף סימן ק' ע"ש דשאני התם משום דבכתובות דרך העולם כשמוסיפין כותבין ואוסיף לה מדיליה כו' ומדלא כתב לה כן מוכחא מלתא דלא נתכוין להוסיף משא"כ במכר דאין מדרך העולם לכתוב כן מש"ה אף דלא כ"כ אמרינן ביה דלתוספת בא וגובה העיקר מזמן הראשון. שם.

(ו) שאכל: כן הוא ג"כ לשון הרמב"ם אבל הטור כת' ז"ל והמוכר או הנותן נוטל הפירות עד זמן השטר השני ויש נ"מ בינייהו דהטור ס"ל דדוקא הפירות שהן בעין נוטלן המוכר או הנותן אבל מה שכבר אכל הלוקח או המקבל א"צ לשלם והרמב"ם ס"ל דצריך לשלם עכ"ל הסמ"ע ובב"ח לא כ"כ ודבריו תמוהין דהא מבואר בהרא"ש וברמזים להדיא דדעת הרא"ש הוא כמ"ש בטור ועיין בב"ח מ"ש בשם התוספות. ש"ך.

(ז) חצי: דאז ביטל שני את הראשון. סמ"ע.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}