באר היטב על חושן משפט רמ

סעיף אעריכה


(א) היוצאים:    עיין בבעל העיטור דף כ' ע"ב וע"ג ובתשובת מהר"א ששון סי' ק"ה בדין זה ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' קי"א (וע"ש עוד סי' צ"ה וסי' ק"ו ובמהרי"ט צהלון סי' ק"ג ופני משה סי' ס"ד ובמהרי"ט ח"ג סי' ס"ה ועיין בהרמ"ע מפאנו סי' קכ"ט באור הסוגיא בשם הרמב"ם ונ"מ לענין דינא. בני חייא).


(ב) שוה:    דאם אין לנו לו' שום טעם למה חזר וכתב לו השני מזמן השני ע"כ צ"ל דבא לבטל זמן הראשון להיות המכירה או הנתינה מהיום או שבזיוף נכתב הראשון וכל הפירות שאכל הלוקח או המקבל משדה זו עד זמן השני צריך לשלם להמוכר או להנותן וממילא להיפך נמי מה שנתן הלוקח או המקבל מס למלך משדה זו מזמן ראשון עד זמן שני צריך המוכר או הנותן להחזיר לו ואם היה בע"ח שהלוה למוכר אחר זמן שטר הראשון וקודם זמן שני יכול לטרוף מלוקח או ממקבל זה אבל אם נוכל לו' שליפות כח הלוקח או המקבל בשום דבר כתב שטר השני שניהן קיימין וכמו שיתבאר. סמ"ע.


(ג) אחריות:    פירוש דסתם מתנה אינה באחריות אם לא שכתוב בפירוש בהשטר. שם.


(ד) עיקר:    נ"ל דהיינו דוקא לענין פסידא דבעל מצרן כשהשטר מתנה אחרון או לענין פסידא דלקוחות כשהשטר מכר אחרון אבל כשיכול לחזור על המוכר לגבות ממנו אחריות דשדה זו כשהשטר מכר אחרון וטרף מידו בע"ח דמוכר שהלוה לו ביני ביני בזה אם הראה שניהן בב"ד יכול לחזור עליו דהא הוא סביר וקיבל עליה האחריות כן נ"ל פשוט. שם.

סעיף בעריכה


(ה) התוספת:    והא דלא אמרינן כן בשתי כתובות היוצאות לאשה אחת מבעלה כמ"ש באבן העזר סוף סימן ק' ע"ש דשאני התם משום דבכתובות דרך העולם כשמוסיפין כותבין ואוסיף לה מדיליה כו' ומדלא כתב לה כן מוכחא מלתא דלא נתכוין להוסיף משא"כ במכר דאין מדרך העולם לכתוב כן מש"ה אף דלא כ"כ אמרינן ביה דלתוספת בא וגובה העיקר מזמן הראשון. שם.


(ו) שאכל:    כן הוא ג"כ לשון הרמב"ם אבל הטור כת' ז"ל והמוכר או הנותן נוטל הפירות עד זמן השטר השני ויש נ"מ בינייהו דהטור ס"ל דדוקא הפירות שהן בעין נוטלן המוכר או הנותן אבל מה שכבר אכל הלוקח או המקבל א"צ לשלם והרמב"ם ס"ל דצריך לשלם עכ"ל הסמ"ע ובב"ח לא כ"כ ודבריו תמוהין דהא מבואר בהרא"ש וברמזים להדיא דדעת הרא"ש הוא כמ"ש בטור ועיין בב"ח מ"ש בשם התוספות. ש"ך.


(ז) חצי:    דאז ביטל שני את הראשון. סמ"ע.

סעיף געריכה


(ח) לדיינים:    מה שקשה בזה על הרי"ף שפסק כאן כשמואל ובעלמא פסק כר"מ בשטרות דס"ל עידי חתימה כרתי והן תרתי דסתרי כמבואר בש"ס פ' מי שהיה נשוי עיין בבעה"ת שער י"ג שהאריך בזה ובהר"ן ס"פ המגרש וכן בחידושי רשב"א עיין שם. ש"ך.


(ט) נוטה:    הוא פי' רש"י בענין שודא דדייני וכ"כ הטור וצ"ע על הטור שלא פירש כר"ת דתלי ברצון הדיין דהרי משמע מהרא"ש פח"ה כר"ת וכ"מ מדבריו בפ' הכותב ועיין בד"מ שכת' דהר"ן והנ"י סבירא להו דמותר ליקח שוחד בשודא דדייני ושס"ל כפר"ת ולענ"ד נראה שהיא שגגה שהרי מבואר להדיא בתוס' דאף לפירוש ר"ת אסור ליקח שוחד אלא ודאי הר"ן ונ"י ס"ל דהוי כמו שוחד וגוזמא קאמרי וכן הוא להדיא בחדושי הרמב"ן ע"ש. שם.


(י) מומחה:    וכ"כ ראב"ן וצ"ע בזמן הזה ע"ל סי' ג' וסי' כ"ג ודו"ק. שם.

סעיף דעריכה


(יא) יודעים:    נראה דגם הנותן או המוכר אינו נאמן לגרוע כח זה מאחר שאין הדבר עוד בידו וכדין שנים שחלוקין על המקח וכל אחד אומר אני לקחתיו ראשונה כמ"ש בסי' רכ"ב. סמ"ע.


(יב) העדים:    ז"ל הטור ואם אין עדי הקנין לפנינו ואין עדי השטר זה חתומים על שטר זה שלא יוכל להתברר למי הקנה תחלה דיינינן בהו שודא דדייני ואם הן לפנינו והחתומים על זה חתומים ע"ז דיינינן ע"פ עדותן ולמי שאומרים שלו הקנה בקנין תחלה לו יתננו ע"ש. שם.