שולחן ערוך חושן משפט רמח ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמח · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שכיב מרע שאמר לאשה פנויה: נכסי לך ואחריך לפלוני, ולא אמר: מהיום, ועמדה ונשאת, בעל לוקח הוי, ואין השני מוציא מיד הבעל. ואם אמר לה כשהיא נשואה, ומתה, השני מוציא מיד הבעל, שכיון שזוכה בנכסים על תנאי זה כשהיא נשואה, נמצא כאלו אמר לה בפירוש: אחריך יקנה פלוני, לא הבעל. לפיכך אם מכרה נכסים אלו כשהיא תחת בעלה, ומתה תחת בעלה, יעמדו הנכסים ביד הלוקח.
מפרשים
כאלו אמר לה בפי' כו' ולא הבעל: זהו לשון הרמב"ם ולהרמב"ם מהני כשא"ל כן בפירו' אבל להרא"ש והטור דס"ל דהרוצה ליתן לבתו ושלא יהא להבעל ממנו אפי' הפירות צ"ל שגם לבתו אינו נותנו לכל דבר כ"א לדבר פלוני וכמ"ש בי"ד סימן רכ"ב ובא"ע סי' פ"ה צ"ל דה"נ הוי ליה כאלו אמר להאשה עד"ז. מיהו י"ל דוקא התם דנותן לבתו להיות לה עולמית צריך להתנות כן אם רוצה שלא יהא לבעלה אפי' הפירות משא"כ הכא דלא נתן לה עולמית שהרי א"ל ואחריך לפלוני ועיין בטור א"ע ובדברי המחבר שם ר"ס צ"א:
(ט) ש"מ כו'. עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' קל"ה:
(כו) לאשה: ע' בדברי הט"ו באבן העזר ריש סימן צ"א ובב"ש שם ובתשו' רש"ך ס"ב סי' קל"ה.
(כז) בפירוש: זהו ל' הרמב"ם ולדידיה מהני כשא"ל כן בפי' אבל להרא"ש והטור דס"ל דהרוצה ליתן לבתו ושלא יהא להבעל ממנו אפי' הפירות צריך לפרש שגם לבתו אינו נותנו לכל דבר כי אם לדבר פלוני וכמ"ש ביורה דעה סי' רכ"ב ובאבן העזר סי' פ"ה צ"ל דה"נ ה"ל כאלו אמר להאשה עד"ז מיהו י"ל דוק' התם דנותן לבתו להיות לה עולמית צריך להתנות כן אם רוצה שלא יהא לבעלה אפי' הפירות משא"כ הכא דלא נתן לה לעולמית שהרי א"ל ואחריך לפלוני. סמ"ע.
(יג) בעל לוקח הוי בתשוב' מוהרש"ך ח"ג סי' קל"ה בצווא' שניו' ליתן ללא' הנכסי' ואחרי' ליורשי' הנולדי' מגופ' וכתב החכ' השלם הכות' דכיון שלא הית' פנוי' בשעת קבל' המתנ' ונשא' אח"כ לבעל בעל בנכסי אשתו לוקח וזכה בהם הבעל ע"ש. והשיג עליו מוהרש"ך ז"ל אך אמנ' ממקו' אחר יש לתפו' על הכות' תפיס' רבה וגדול' ודבריו דברי' בטלי' לא יעלו על לב ויש להפלא הפלא ופלא אם הוא רב כמו שכינהו החכם השלם הפוסק איך יצא מפיו טעות גדול כזה כי דברים הללו לא יטעה בהם תלמיד טועה שכל מי שיביט וישקיף השקיפה מועטת יבין ויבחין שאין מקום לו' שיזכה בעל לאה אפי' אם הצוואה תהי' קיימת מטעם בעל בנכסי אשתו לוקח דכיון שראובן המצוה הנז' צוה על הבתים שיהי' ללאה בתו ואחריה ליורשים הנולדים לה מגופה וא"א שיהי' לה יורשין מגופה אם לא תנשא לבעל ואם האשה הזאת כשתנשא לבעל מיד זכה בנכסים כדין בעל בנכסי אשתו איך היה אפשר לראובן להתנות שיזכו אחריה יורשים הנולדים מגופה כיון שקדמה להם זכיית הבעל בנכסי האשה אלא ודאי נראין הדברים שכוונת ראובן בצוואתו גלוי לכל שהיתה לבעל מהיות זוכה בבתים. וכבר חשבתי להליץ על טעות הכותב ולו' שאפשר שמה שהתנה ראובן על יורשים הנולדים מגופה שכיון ע"י זנונים באופן שאפשר שיהי' לה יורשים מגופה ולא תנשא לבעל וכו' בלי ספק אם לזה כוון הכותב לא יפה כיון שהדברים אלו הם מוקצים מן הדעת מחמת איסור ומחמת מיאוס להוציאם מן השפה ולחוץ כו' וע"ש. ובענ"ד איני רואה שום הפלאה בזה דודאי האומר לפנוי' נכסי לך ואחריך לפ' לכתחלה אין לה להכניס נכסים אלו לבעל דהא לכתחלה אסור למכור ובעל לוקח אלא דאם נשאת לבעל והכניסה נכסים אלו לבעל הוי לוקח וכן משמע ס"פ מי שהיה נשוי דלכתחלה אין לה להכניסם לבעל וא"כ כיון דלכתחלה אינה רשאה תשב עד שתלבין ראשה דהא לא תנשא לכתחלה אלא ודאי הנשואין לכתחלה שריא אלא דלכתחלה אין לה להכניסם לבעל וצריכה לסלק לבעל מנכסים אלו ובאופן דמועיל סילוק כמו בארוסה וכיוצא ואם עברה והכניסה לבעל הוי לוקח וא"כ ה"נ זה שהתנה בצוואתו ואחריה ליורשי' מגופה היינו אם יהי' שיור אחריה כגון שלא תכניסתם לבעל דהא לכתחלה אין לה להכניס לבעל ואם עברה ולא שיירה לעצמה אלא הכניסה הכל לבעל הרי בעל לוקח הוי וזה פשוט וברור:
אמנם נראה לענ"ד בנדון זה שהתנה ואחריה ליורשיה מגופה כאן דהוי לדבר שלא בא לעולם לא זכו יורשים מגופן ואפי' במתנת שכ"מ דכל ליתיה בבריא ליתיה בשכ"מ וכמו שכת' הרא"ש בתשובה כלל פ"ד ז"ל שלא אמרו נכסי לך ואחריך לפ' אלא למי שהוא בעולם אבל למי שאינו בעולם לא ואע"ג דקי"ל כל האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו אלא כשימות ראשון ובהאי שעתא ליתיה למקנה בעולם כו' ואיכא למימר שתתקיים אע"פ שאין הקונה בעולם לא דמי דכל מתנת שכ"מ ליתיה למקנה בעולם בשעת קני' בין למ"ד עם גמר ובין למ"ד לאחר מיתה ומש"ה מהני באחריך דמה לי שתחול הקנין מיד אחר מיתתו או לאחר זמן אידי ואידי ליתיה למקנה בעולם בשעת קנין אבל לענין קונה לא מצינו שחלקו בין מתנת שכ"מ לשאר מתנות וכי היכי דבעלמא אין אדם מקנה למי שאינו בעולם ה"ה בשכיב מרע וע"ש. ולא הי' צריך הרא"ש לו' לא מצינו שחלקו בין מתנת שכיב מרע לשאר מתנות דהא מוכח להדיא כן בש"ע דלא מהני מתנת שכ"מ לנולדים דהא בהאי דאמר נכסי להאי דמעוברת דף קמ"ז ע"ש דלא קני אלא בבנו ומשום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו אבל באחר לא ואפילו בבנו דוקא בעובר וע"ש דמיירי בשכ"מ וא"כ כיון דלנולדים לא מהני הקנאה א"כ יורשים מגופה לא זכו וכיון דאחריך נסתלק ממילא קם לה ביד בעל שהוא כלוקח ואפי' לפי דעת מוהרש"ך דבמה שאמר וליורשים הנולדים מגופה דעתו הי' לסלק לבעל וכן אפילו באומר לנשואה ואחריך ליורשי מגופה דודאי סילק את הבעל אפ"ה כיון דאחריך לא זכה ממילא זכה בעל דלא סילק לבעל אלא מכח אחריך וכמו שכתב חכם צבי בתשובותיו סי' ל' ע"ש דכי היכי דאומר ואחריך לפרש דסילק ליורשי קמא ואפ"ה אם אחריך נסתלק וכגון שמת קודם הראשון קמה לה ביד יורשי ראשון וה"ה באומר לנשואה ואחריך לפ' לא סילק לבעל אלא עבור אחריך והיכא דאחריך כבר נסתלק קמה לה ביד בעל וע"ש וא"כ ה"נ אפי' באומר לנשואה ואחריך ליורשי מגופה כיון דיורשי מגופה לא זכו ה"ל כמו נסתלק אחריך וזכה הבעל וזה ברור: