שולחן ערוך חושן משפט רמז ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רמז · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
שכיב מרע שאמר: נכסי לבני, בלשון רבים, ולא היה לו אלא בן אחד ובנות, הכל לבן לבדו (וכ"ש אם יש לו בנים רבים דהכל לבנים) ואין הבנות בכלל. (ואם אמר בפירוש: לבני ולבנותי, הראוי לבנים לבנים, והראוי לבנות לבנות) (מרדכי פרק מי שמת).
וכן אין בן הבן בכללן.
- (מעשה באחד שצוה כל אשר לו לבנו, רק שיתן סך מה לכל אחת מבנותיו, ומתה אחת מהן בחייו והניחה בן, אין לבן בתו כלום, דלה ולא ליורשיה קאמר, ועוד דבן בתו לא מקרי בן) (מרדכי פ' מי שאחזו).
ויש מי שאומר דאי לית ברא אלא בר ברא, ודאי אבר ברא קאמר.
- הגה: אפילו אם יש לו בנות (נ"י פ' מי שמת בשם הריטב"א). מיהו אם אמר: ליתמי, הבנות בכלל, כן נ"ל מתשובת הרא"ש (כלל פ"ה ס"ג). והוא הדין אם אמר: ליוצאי חלציו (מהרי"ו בפסקיו).
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
הכל לבן לבדו: דדוקא בבריא שאמר יתנו לבני הבנות בכלל כנ"ל כדי לחבבן על בעליהן כשהן נשואות או שיקפצו עליהן לנשאן כשאינן נשואות אבל שכ"מ אין דרכו להעביר נחלה כדי לחבב בנותיו על בעליהן ואפי' אינן נשואות מ"מ כיון דלאחר מיתתו צריכין ליתן להם עישור נכסים אין דרכו להעביר נחלה יותר מזה וכן מבואר בתשובת הרא"ש והביאה הטור ואע"ג דאמר ל' רבים ואין לו אלא בן אחד מצינו בקרא כיוצא בזה ובני דן חושים ובני פלוא אליאב ועד"ר כתבתי ל' התו' שכתבו ז"ל וא"ת א"כ למה הוצרך לומר שיתנו לבנו בלא אמירתו נמי בנו יורשו ולא בנותיו וי"ל דאמרי' דהוצרך לאמרו מפני שידע שכבר נתן נכסיו בצוואת שכ"מ לאחרים ואתא בציווי זה לחזור בו ע"ש מ"ש עוד מזה:
וכן אין בן הבן בכללן: פי' אם היה לו שני בנים ומת האחד והניח בן לא אמרי' מדאמר לבניו ל' רבים דכוונתו היה ג"כ אבן הבן ואע"ג דבני בנים קרוים בנים מ"מ בל' בני אדם אינו כן אלא אמרי' דכוונתו היה אבן הא' הנשאר לבדו חי:
ועוד דבן בתו לא מיקרי בן: שם בהגהות מרדכי כתב דבר ברא וכ"כ בד"מ מיהו אין נ"מ כאן דבין כך ובין כך אין כוונתו שם בהאי ועוד כו' אלא לומר עוד ראייה דא"צ הבן ליתן כלום לבן הבת חדא מדאמרי' בגמרא דכל האומר לי כוונתו לי ולא ליורשי ועוד ראיה מהגמר' דאמרי' דשכ"מ האומר נכסי לבני דאין בן הבן בכלל ה"ם כאן לא היה כוונתו אלא אאחותו ולא אבנה וכן מוכח שם בהגמ"ר ע"ש:
ודאי אבר ברא קאמר: עפ"ר שם כתבתי ופירשתי ל' ב"י ונלמד ממנו דאי בשעה שהיה בריא אמר כן והיה לו בנות ובן הבן אזי הבנות יטלו הראוי לבנותיו ואי בשע' שהי' שכ"מ אמר כן אזי הכל לבן הבן כדין אם היו לו בן ובת הנ"ל:
מיהו אם אמר ליתמי כו': עמ"ש בסעיף שאחר זה שם כת' המחבר תשובת הרא"ש שכ"כ:
באר היטב
(ד) לבדו: דדוקא בברי' שאמר יתנו לבני הבנות בכלל כדי לחבבן על בעליהן כשהן נשואות או שיקפצו עליהן לנשאן כשאינן נשואות אבל שכ"מ אין דרכו להעביר נחלה כדי לחבב בנותיו על בעליהן ואפילו אם אינן נשואות מ"מ כיון דלאחר מיתתו צריכין ליתן להם עישור נכסים אין דרכו להעביר נחלה יותר מזה וכן מבואר בתשובת הרא"ש והביאה הטור וכתבו התוס' וא"ת א"כ למה הוצרך לומר שיתנו לבניו הא בלא אמירתו נמי בנו יורשו ולא בנותיו וי"ל דאמרינן שהוצרך לאמרו מפני שידע שכבר נתן נכסיו בצוואת שכ"מ לאחרים ובא בציווי זה לחזור בו. סמ"ע.
(ה) הבן: פי' אם היו לו שני בנים ומת אחד מהן והניח בן לא אמרינן מדאמר לבני בל' רבים דכוונתו היה ג"כ על בן הבן ואע"ג דבני בנים קרוין בנים מ"מ בלשון בני אדם אינו כן אלא אמרינן דכוונתו היה על בן הא' הנשאר לבדו חי. שם.
(ו) אבר ברא: עפ"ר שם פירשתי לשון הב"י ונלמד ממנו דאם בשעה שהיה בריא אמר כן והיו לו בנות ובן הבן אזי הבנות יטלו הראוי לבנותיו ואי בשעה שהיה שכ"מ אמר כן אז הכל לבן הבן כדין אם היו לו בן ובת. שם (עיין בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קס"ט).