באר היטב על חושן משפט רמז

סעיף אעריכה


(א) ולבנות:    קא משמע לן בזה דגם בנות בכלל בניהן בפרט כיון דבמתנה הוא דבר הראוי לנקבות לחוד אמרינן דלבנותיו כוון לשלחו ול"מ כששניהן אינן נשואים או שהבנים נשואים והבנות אינן נשואות דיתנו לבנות הראוי לנקבות כיון דצרכי בנות על אביהן המשלח הוא אלא אפי' אם הבנות נשואות והבנים אינם נשואים אפ"ה אמרינן דדעתו היה ליתנו להבנות כדי לחבבן על בעליהן אבל אם שניהן נשואין ודאי כלותיו קודמין דצרכיהן על בניו בעליהן משא"כ צרכי בנותיו דיש להן אנשים שיעשו להן צרכיהן וכמ"ש בסעיף שאח"ז בשלח שיתנו לביתו וכ"ש בשלח שיתנו לבניו עכ"ל הסמ"ע ובב"ח השיג עליו כיון דמפרש שיתנו לבניו ודאי דאין כלותיו בכלל כיון דמיעט אותן ולקמן ס"ב שאני דקאמר לבני ביתו כו'. ש"ך.


(ב) הזכרים:    ודוקא בזה ס"ל הכי משום דלשון בני משמע טפי לזכרים מלנקבות משא"כ בסמוך בשלח ואמר שיתנו לביתו דשם יתנוהו לשניהן ביחד וכ"כ הטור בהדיא ע"ש. סמ"ע.

סעיף בעריכה


(ג) לדידה:    היינו בסתם אבל בס"א דמפרש לבניו אע"ג דאית ליה איתתא חולקין הבנים והבנות כ"כ הב"ח וע"ש. ש"ך.

סעיף געריכה


(ד) לבדו:    דדוקא בברי' שאמר יתנו לבני הבנות בכלל כדי לחבבן על בעליהן כשהן נשואות או שיקפצו עליהן לנשאן כשאינן נשואות אבל שכ"מ אין דרכו להעביר נחלה כדי לחבב בנותיו על בעליהן ואפילו אם אינן נשואות מ"מ כיון דלאחר מיתתו צריכין ליתן להם עישור נכסים אין דרכו להעביר נחלה יותר מזה וכן מבואר בתשובת הרא"ש והביאה הטור וכתבו התוס' וא"ת א"כ למה הוצרך לומר שיתנו לבניו הא בלא אמירתו נמי בנו יורשו ולא בנותיו וי"ל דאמרינן שהוצרך לאמרו מפני שידע שכבר נתן נכסיו בצוואת שכ"מ לאחרים ובא בציווי זה לחזור בו. סמ"ע.


(ה) הבן:    פי' אם היו לו שני בנים ומת אחד מהן והניח בן לא אמרינן מדאמר לבני בל' רבים דכוונתו היה ג"כ על בן הבן ואע"ג דבני בנים קרוין בנים מ"מ בלשון בני אדם אינו כן אלא אמרינן דכוונתו היה על בן הא' הנשאר לבדו חי. שם.


(ו) אבר ברא:    עפ"ר שם פירשתי לשון הב"י ונלמד ממנו דאם בשעה שהיה בריא אמר כן והיו לו בנות ובן הבן אזי הבנות יטלו הראוי לבנותיו ואי בשעה שהיה שכ"מ אמר כן אז הכל לבן הבן כדין אם היו לו בן ובת. שם (עיין בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קס"ט).

סעיף העריכה


(ז) בשאר:    כגון שאמר הלוו לפלוני ולבני פלוני וכן בכל תנאי כ"כ הנ"י. שם.