שולחן ערוך חושן משפט רמא ד


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

וי"א שכשם שהמוכר צריך לסיים הממכר, כך הנותן. כיצד, הכותב לחבירו: קרקע מנכסי נתונה לך, או שכתב לו: כל נכסי נתונים לך חוץ ממקצתם, הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואינו ידוע, לא קנה כלום, ואינו יכול לומר לו: תן לי פחות שבנכסיך, עד שיסיים לו המקום שנתן לו. אבל אם אמר לו: חלק כך וכך בשדה פלונית, הואיל וסיים השדה, אף על פי שלא סיים החלק, נוטל אותו חלק מהפחות שבאותה שדה. ויש חולקין ואומרים שבין במכר בין במתנה יכול להקנות דבר שאינו מסויים

(וע"ל ריש סימן ר"ט וסימן ס' סעיף ב מדין זה).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ה"ג וע' לעיל ר"ס ר"ט:    ובהרבה נוסחאות כתוב וע"ל סימן רנ"ו וטעות הוא דמ"ש שם אינו דומה לזה דהתם בס"ב באומר כל אשר בבית זה אני מוכר לך דאינו מכור ה"ט משום דגם מינו אינו ידוע דיכול להיות דאין שם אלא תבן ועפ"ר:

ומ"ש מור"ם ז"ל ובסי' ס' ס"ב:    טפי ה"ל לכתוב ולסמן סי' רל"ב ששם בס"ז כ' הטור בשם הרמב"ם שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה ושהוא חולק ע"ז ובפרישה כתבתי דמיון לזה מהאומר בית מביתי אני מוכר לך שנותן לו עלייה שכת' הטור והמחבר בס"ס רי"ד ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(ו) י"א כו' עיין בתשו' ר"י לבית לוי סי' נ"ב:



באר היטב

(י) לסיים:    עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' נ"ב.


(יא) זה:    וע"ל ס"ז רל"ב ס"ו בטור ע"ש (נראה דקי"ל כי"ח דהא להרמב"ם הוי הדין במי שמקנה לחבירו ד' אמות אג"ק צריך לסיומי אותן ד"א בפירוש כמ"ש המ"מ בזה וכבר פשט המנהג שמקנין אגב ד"א בלי שום סיום באיזה קרקע אלא ע"כ דקי"ל כי"ח שא"צ לסיים. ט"ז).



קצות החושן

▲ חזור לראש