שולחן ערוך חושן משפט רכז לד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

שכרו לזרוע לו קרקע ואמר זרעתי בה זריעה הראוי בה ובאו עדים שזרע בה פחות מהראוי לה הרי זה ספק אם יש לו אונאה מפני הזרע או אם אין לו אונאה מפני הקרקע לפיכך אין מוציאין מיד הנתבע וכן אין משביעין אותו היסת מפני הקרקע שיש כאן:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

שכרו לזרוע לו קרקע כו':    פי' ראובן ששכר לשמעון בקבלנות לזרוע לו שדיהו בזרע של ראובן ואין עליו אלא מלאכ' וטירח' הזריע' ואיבעיא דלא איפשטא הוא בגמרא אי אזלינן בתר הקרקע (וה"ל קבלן דקרקע דאילו פועל נקרא עבד ואין להן אונא') ואין להקרקע אונא' או בתר הזרע אזלינן ויש בו אונא' כן פי' המ"מ על דברי הרמב"ם שהן כדברי המחבר ושכן פירשו גם הראב"ד להגמרא ושהקשה הראב"ד ז"ל וא"ת ולהוי נמי כקרקע להדר תו לזרוע עד כדי הראוי לה כי עדיין לא נגמר מלאכתו וי"ל מפני שתוספת הזרע אינו מועיל לה דשמא למקום שנפל הראשון נופל הב' ויתקלקל זע"ז עכ"ל הראב"ד והרמב"ן הקשה על פי' זה דפירשו הגמ' דאיירי כששכרו לזרוע לו בזרעו וכתב דזהו בכלל אם אוביר ולא אעביד כו' ומ"ה פירש להאיבעיא בענין אחר ע"ש:

וכן אין משביעין אותו אלא היסת:    ג"ז איבעיא דלא איפשטא היא שם (סוף דף נ"ו) ופירש"י טוענו מסרתי לך ששה סאין לזרוע ולא זרעת אלא חמש והוא אמר זרעתי חמש ומחצה עכ"ל וקמבעיא ליה אי כמאן דמנח בכדא דמי ונשבעין עליהן ש"ד דמודה מקצת א"ד בטלינהו אגב ארעא ואין נשבעין עליה אלא היסת וזהו החילוק בין האיבעיות דבאיבעיא הראשונה לא טענו כלל שממונו נשאר בידו אלא בעד הטירחא והמלאכה שלא רצה לטרוח ולזרוע הרבה ועי"ז בא לידי הפסד ובאיבעיא שנייה קמבעיא ליה בטענו ממון שסאה מזרעי נשאר בידך שלא זרעת והוא מודה מקצת וק"ל:
 

באר היטב

(מד) ספק:    הקשה הראב"ד ז"ל וא"ת ולהוי נמי כקרקע להדר או לזרוע עד כדי הראוי לה כי עדיין לא נגמרה מלאכתו וי"ל מפני שתוספת הזרע אינו מועיל לה דשמא למקום שנפל הראשון נופל גם השני ויתקלקל זע"ז עכ"ל סמ"ע.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש