שולחן ערוך חושן משפט רכז כט


שולחן ערוך

אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות אפי' מכר שוה אלף בדינר או שוה דינר באלף אין בהם אונאה:

הגה: וי"א דדוקא עד פלגא אבל יותר מפלגא כגון שמכר לו אחד יותר משנים הוי אונאה (טור בשם ר"ח והרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

העבדים והשטרות כו':    בגמרא יליף לה מדכתיב בפרשת אזהרת אונאה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד כו' דרשו מדכתיב מיד דהיינו דוקא מטלטלין הנקנים מיד ליד לאפוקי קרקעות (וכתבו התוס' ריש פרק המוכר את הבית) דהא דאין לקרקעות אונאה לאו משום דעביד אינש דזבין ארעא ביתר מכדי שוויה דהא איתמעטו גם כן עבדים ושטרות דלא שייך בהו ה"ט אלא דגזירת הכתוב הוא ע"ש (ועד"ר סי' רי"ד וגם כאן) וה"ה עבדים שהוקשו לקרקעות ומדכתיב ממכר דרשו דבעינן שיהא גופו ממון והוא בעצמו מכור לאפוקי שטרות דאין גופו ממון ואינן אלא לראיה ומדכתב עמיתך מיעטו הקדש ודע דבטור לא מנה הקדשות בהדי הני דלית בהו אונאה והרי"ף והרא"ש העתיקו המשנה דמנה הקדשות בהדי הנהו דלית בהו אונאה אבל העתיק' הגמרא וכתבו טעם למה אין בהם אונאה השמיטו זה דהקדש ונ"ל דטעמייהו דס"ל דבזמנינו אין לנו הקדש דבדק הבית אלא הקדש מתנות עניים ודבית הכנסת ודין חולין גמור יש לו כמ"ש הרא"ש בהדיא והטור הביאו בס"ס צ"ה ובס"ס רי"ב ע"ש גם בא"ח סי' קנ"ג והרי הוא בכלל עמיתך ויש בו אונאה ובהקדש הגוף ל"צ לה"ט דאינו נוהג בזמנינו דהא המיעוט לעמיתך לא קאי עליה דאין בהו משא ומתן ומועלין בהן ויצאו לחולין:

אבל יותר מפלגא:    תימא הא הרא"ש והטור כתבו בשם ר"ת דדוקא עד פלגא לית ביה אונאה ובפלגא גופא יש בו אונאה והוכיחו כן מהירושלמי ואף שהתו' בב"ק (דף י"ז) ובב"מ פרק הזהב (ריש דף מ"ז) כתבו בשם ר"ת כלשון מור"ם צ"ל דל"ד קאמרי ולא אתו אלא לאפוקי דל"ת דלית בהו דין אונא' כלל וכדעת הרי"ף והרמב"ם וא"כ לא ה"ל למור"ם לכתוב בלשון דר"ת כפשוטו אלא כאשר פרשוהו הרא"ש והטור:

כגון שמכר לו אחד יותר מב':    פי' דבר ששוה דינר אחד מכרו ביותר משני דינרין דהיינו יותר מפלגא ודע דמהרש"ל ז"ל כתב דאף דאיתמעטו הני מדין אונאה מ"מ לא גרעי מאונאת דברים וגניבת דעת ובכלל לא תונו איש את אחיו הן וכמו שיתבאר ריש סי' רכ"ח אם לא שהמוכר בעצמו לא ידע מאונאתו:

הוה אונאה:    בטור כ' דהמקח בטל ואפי' פלגא ואונאה דכתב מור"ם ג"כ כוונתו לביטול מקח וה"ק ישנו בכלל לא תונו הכתוב בתורה וחז"ל נתנו שיעור לאונאה דהוא יתר משתות דהמקח בטל ובהני דאין בהן אונאה דינייהו כן בפלגא וק"ל וכן הוא ל' התוס' והפוסקים דנקטו בכה"ג לשון אונאה במקום ביטול מקח מטעמא דכתיבנא:

ש"ך - שפתי כהן

(טז) העבדים והשטרות. עיין בתשובת ר"א ן' חיים סימן ל' וסי' ק"ג ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' רל"ט דאין אונאה לחזקות וע"ש:


(יז) אבל יותר מפלגא עיין בסמ"ע ס"ק נ' עד צ"ל דל"ד קאמרי כו' ולפע"ד דדוקא קאמרי וכן משמע להדיא מלשון התוספת בב"ק שם וכן באגודה פרק הזהב ומהירושלמי אין ראיה כלל דאדרבה בירושלמי י"ל ל"ד עיין שם וכן הוא להדיא בתוספות בקידושין פרק האיש מקדש דף מ"ב ע"ב וז"ל והכי נמי איתא בירושלמי עד פלג שלהם אונאה וההיא דזבן מאה במאתן (דפרק המקבל) אי פלג דוקא לא הוי זבין מאה במאתן דוקא אלא פחות ממאתן פורתא ואי מאתן דוקא הא דקתני עד פלג ל"ד אלא ר"ל יותר מפלג פירתא אבל בפלג המקח קיים עכ"ל ואע"ג דהתוס' מסתפקי' בזה מ"מ נשמע מדבריה' דשפיר י"ל דההיא דירושלמי ל"ד וא"כ פשיטא דהתו' בב"ק ובפרק הזהב דוקא קאמרי וכדמשמע מדבריהם להדיא וגם המעיין בש"ס פרק המקבל יראה דדוחק הוא שם לומר דזבן מאה במאתן הוא ל"ד וכמ"ש לעיל סי' ס"ו סל"ח ואפשר דגם הרא"ש דכתב דהך דהמקבל ל"ד הוא לאו בדוק' קאמר הכי דה"ה (#) דה"מ למימר דהך דירושלמי ל"ד הוא וזה נרא' דעת הר"ב בהג"ה ומ"מ לענין דינא העליתי לעיל ס"ס ס"ו דהעיקר כהרי"ף וסייעתו ועיין בתשובת רשד"ם סי' נ"ח דף נ"ג ע"ד כתב דהוי ספיקא דדינא וע"ש ובתשובת ן' לב כלל כ' סי' ק"ח ובתשובת מהרי"ט ס"ס צ"ג ובתשובת ר"א ן' חיים סימן ס"ט:


ט"ז

באר היטב

(לח) והקרקעות:    עיין בתשו' ראנ"ח סי' ל' וסי' ק"ג ועיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' רל"ט דאין אונאה לחזקות וע"ש. ש"ך.


(לט) יתר:    תימא הא הרא"ש והטור כתבו בשם ר"ת דדוק' עד פלגא לית ביה אונאה ובפלג' גופיה יש בו אונאה והוכיחו כן מהירושלמי ואף שבתו' בב"ק ובב"מ איתא התם בשם ר"ת כלשון הרמ"א צ"ל דל"ד קאמרי ולא אתו אלא לאפוקי דל"ת דלית בהו דין אונאה כלל וכדעת הרי"ף והרמב"ם וא"כ לא ה"ל להרמ"א לכתוב כן אלא כאשר פי' הרא"ש והטור דברי ר"ת עכ"ל הסמ"ע. והש"ך כתב דנ"ל דדוק' קאמרי התו' וכך משמע להדיא מדבריהם בב"ק שם ובקידושין דף מ"ב ע"ב כו' ע"ש ומסיק וז"ל ומ"מ לענין דינא העליתי בסוף סימן ס"ו דהעיקר כהרי"ף וסייעתו ועיין בת' רשד"ם סי' נ"ח דף נ"ג ע"ד כתב דהוי ספיק' דדינ' וע"ש ובת' בן לב כלל כ' סי' ק"ח ובתשו' מהרי"ט סוף סימן צ"ג ובתשו' ראנ"ח סי' ס"ט עכ"ל.



קצות החושן

▲ חזור לראש