שולחן ערוך חושן משפט רכז ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רכז · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
היתה האונאה פחות מזה בכל שהוא כגון שמכר שוה שבעים בששים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו:
מפרשים
שמכר שוה שבעים בששים ופרוטה כו': דקדק לכתוב כן משום דבענין זה ליכא שם שתות עליו משום צד אבל הרמב"ם והטור כתבו כגון שמכר שוה ששים בחמשים ופרוטה או בשבעים פחות פרוטה כו' ותמה המ"מ ע"ז למה תהיה זה מחילה הלא כשתמכר שוה שבעים בששים הוה אונאה דה"ל אונאה שתות מעות אף דאינו שתות מקח וה"נ במכר שוה ס' בחמשים ופרוטה אף דאינו שתות בשיווי המקח מ"מ הוא יותר משתו' מצד המעות שקיבל בעדו (וכמ"ש לעיל וחזרתי לכתבו בל' שכתב המ"מ) שהרי כשתחלק ס' דינרים לז' חלקים יגיע לחלק א' ח' דינרין וחצי ועוד חלק א' מי"ד בדינר ושש מהני חלקים עולים לנ"א דינרים וששה חלקים מי"ד בדינר (דהיינו נ"א דינרין וחצי דינר פחות חלק י"ד בדינר) נמצא כל שלא קיבל בעד שוה ס' יותר מנ"א דינר וששה חלקים מי"ד בדינר הרי הוא בכלל אונא' דז' בשש ואיך כתב דבנתן לו חמשים ופרוטה הוה מחילה ומסיק המ"מ שם וכתב ז"ל ואולי דעת המחבר שכיון שבשוה ששים בחמשים ופרוט' החשבון (משיווי המקח) גדור לשש חלקים ר"ל שעשרה שזהו חשבון גדור כלומר שאין בו שבר הוא חלק ששה מששים אע"פ שנתאנה יותר מאונאת שוה שבע בשש אין אנו הולכין אלא אחר חשבון השתות והרי זה פחות משתות והוה מחילה עכ"ל ונ"ל דבמ"ש מתחלה שכיון שבשוה ששים בחמישים החשבין גדור לו "או חלקים וזהו עיקר ישובו דהמ"מ ומ"ש אח"כ ר"ל כו' אין זה אלא פי' למ"ש תחילה וה"ק המחבר (הרמב"ם) ס"ל כיון שהמקח שוה ששים החשבון הגדור ממנו דוקא ו' חלקים נמצא דשתותו עשרה ולא שתחלק הששים שבע חלקים וה"ה אם הי' מקח שוה ששה שתות המגודר ממנו הוא אחד ולא שתחלק הששה לז' חלקים כמו שעלה על דעת המ"מ וזהו שמסיק וכתב ר"ל שעשרה שהוא חשבון גדור בלי שבר שהוא חלק ששי מששים ר"ל במקח זה שהוא שוה ס' ואתה נתתו בפחות דהיינו בחמשים ופרוטה אין חושבין שתותו לענין אונא' אלא שתות שאין בו שבר דהיינו עשרה דאע"פ שתמצא האונאה היא יותר אם תחלק הששים לשבע חלקים ונתאנים בשתות ממנו אין אנו הולכין אלא אחר חשבון שהוא בלי שבר ואם תחלקהו לשבע אז יהי' בכל חלק שבר כנ"ל כוונת המ"מ בישובו אבל המ"מ בעצמו מסיק וכתב דוחק ושעיקר לומר שט"ס הוא מ"ש ברמב"ם שוה ס' בחמשים ופרוטה ושצ"ל שוה ע' בס' ופרוט' ע"ש ומה"נ דקדק המחבר כאן בש"ע ולא העתיק ל' הרמב"ם והטור אלא כתב שוה שבעים בעד ששים ופרוטה וכדעת המ"מ. ובע"ש העתיק ל' הטור שהוא כל' הרמב"ם שוה ס' בעד נ' ופרוטה והוא מוכח דלא דק לחלק במ"ש ועמ"ש בס"ק ג' ואכתוב עוד מזה בסמוך בס"ד:
(ב) היתה האונאה כו'. עיין בתשובת רשד"ם סי' ר"ס:
(ג) שבעים: כת' הסמ"ע דדקדק לכתוב כן משום דבענין זה ליכא שם שתות עליו משום צד אבל הרמב"ם והטור כתבו כגון שמכר שוה ס' בנ' ופרוטה או בע' פחות פרוטה כו' ותמה המ"מ ע"ז למה יהי' זה מחילה הלא כשמכר שוה ע' בס' הוי אונאה דה"ל שתות מעות אף דאינו שתות מקח וה"נ במכר שוה ס' בנ' ופרוטה אף דאינו שתות בשיווי המקח מ"מ הוא יותר משתות מצד המעות שקיבל ומסיק המ"מ שם וז"ל אולי דעת המחבר כו' ע"ש (והט"ז כת' דנ"ל דכל היכא דאפשר לקרותו בשם שתות מעות אזלינן בתריה משא"כ כשאין עליו שם שתות לגמרי אזלינן בתר המקח והכלל הוא כל שיש לו שם שתות מאיזה צד שיהי' אזלינן בתריה ואין למדין ק"ו סך קטן מסך גדול אלא חכמים השוו מדותיהן דבשתות תליא מלתא וה"ט בשוה ס' בנ' ופרוטה כיון שעל האונאה אין שם שתות לגמרי אזלינן בתר מקח לחוד והוי מחילה וכמשמעות דברי המרדכי שהביא הרמ"א בס"ד עכ"ל) ועיין בתשו' רשד"ם סי' ר"ס.