שולחן ערוך חושן משפט רכד ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רכד · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מחט שנמצא בעובי בית הכוסות ונקבה אותו נקב מפולש אם נמצא עליה קורט דם בידוע שזו נטרפה קודם שחיטה לפיכך אם הגליד (פי' עור דק שעלה על המכה ערוך ורש"י פירש קרושט"א) פי המכה בידוע שזו נטרפה שלשה ימים קודם שחיטה לא הגליד פי המכה הרי זה ספק ועל הטבח להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה שהרי ברשותו נולד הספק ואם לא הביא ראיה ישלם הדמים למוכר:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
לפיכך אם הגליד כו': נרא' דה"פ כיון שנמצא קורט דם היא טריפה מ"ה אם הוגלד פי המכה והוא שחטה תוך ג' ימים לקניית' פסיד' דמוכר לאפוקי אם לא נמצא עליה קורט דם דהיא כשירה וכמ"ש בגמרא וכל הפוסקי' אלא שהאחרוני' כתבו דאנן לא בקיאין בבדיק' יש להחמיר וכמ"ש הטור והמחבר להתיר ומור"ם להחמיר בי"ד בסי' מ"ח ע"ש:
בידוע שזו נטרפ' כו': ואף ע"פ שבודאי נטרפ' עדיין היה לו לחלוק בין אם שחטה תוך ג' ימים לקניית' דהוא מקח טעות ובין שחטה לאחר ג' ימים דהוא ספק וכן מחלק בטור ע"ש. המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם וכתב הדין ע"פ המנהג דאין רגילין הטבחים לשהות השחיט' ג' ימים אחר הקנייה ומ"ה כתב מאחר שבודאי טרפ' ושחטה תוך ג' ימים לקניית' מהמוכר אז בודאי בעודה ברשות המוכר נקבה וה"ל מקח טעות:
לא הוגלד פי המכה: פי' והוא שחטה ג"כ תוך ג' ימים לקניית' דאל"כ בודאי אצל הטבח נעשה הנקב מדלא הוגלד פי המכה שעל הרוב מוגלד המכה אחר ג' ימים כן היה נראה לכאורה אבל לקמן סי' רל"ב ס"י משמע דאף דבהוגלד אמרי' דודאי נעשה הנקב קודם ג' ימים לשחיטתו מ"מ גם בלא הוגלד יכול להיות דנעש' קודם ג' ימים לשחיטתו ע"ש:
ועל הטבח כו': דין זה הוא אליב' דכ"ע לסברא הראשונה הנ"ל הטעם הוא משום דכאן נמצא כאן נתהו' הנקב ולסברא האחרונה הטעם כיון דלא נולד הספק עד שמשכו הטבח עליו הראיי':
ישלם הדמים להמוכר: פי' ולא אמרי' כיון דהטבח עדיין לא נתן המעו' על המוכר הבא להוציא מידו הראיה קמ"ל:
באר היטב
(ג) הגליד: נראה דה"פ כיון שנמצא קורט דם היא טריפה מש"ה אם הגליד פי המכה והוא שחטה תוך ג' ימים לקנייתה פסידא דמוכר לאפוקי אם לא נמצא עליה קורט דם דהיא כשירה וכמ"ש בש"ס ובכל הפוסקים אלא שהאחרונים כתבו דאנן לא בקיאין בבדיקה ויש להחמיר כמ"ש ביורה דעה סי' מ"ח ע"ש וע"ל בסי' רל"ב סי"א. סמ"ע.
קצות החושן
(ב) שהרי ברשותו נולד הספק ואם נגנב או נאבד המקח אחד גמר הקנין שהי' ביניהם בתקיעת כף הנהוג בסוחרים ואינו ידוע מתי נגנב אם קודם הקנין או אח"כ נראה דצריך לוקח לשלם דמים ומשום דכל מי שנולד הספק ברשותו עליו הראיה אמנם אפשר דע"כ לא אמרי' כל שנולד ספק ברשותו אלא היכא דאיכא חזקת הגוף וכמו בספק טריפה וחזקת הגוף דאלים טובא הוא דאין מחזיקין מרשות לרשות ואמרי' ברשותא דהשתא אישתני גופא אבל בגניבה ואבידה דלא הוי חזקת הגוף דלא אשתני אע"ג דחזק' הוי אבל לא אלים כמו חזקת הגוף וכיון דלוקח מוחזק אין מוציאין מידו והתם ס"פ המדיר נמי גבי מומין מיקרי חזקת הגוף וכן נרא' ראיה מהא דכ' הרמב"ם פט"ו מהל' מלוה ז"ל ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ואמר שמעון לראובן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי וקבל לוי ונמצא ראובן עני כו' טען ללוי שהי' ראובן עני והטעהו ושמעון אומר עשיר הי' יראה לי שעל שמעון להביא ראיה ע"ש וכ"כ בטור וש"ע סי' קכ"ו ע"ש ואי נימא כל מי דנולד הספק ברשותו עליו הראיה התם נמי נימא עליו להביא ראיה שהיה עני והטעהו ואע"ג דהתם מיירי במלוה בשטר וע"ש בסמ"ע מ"מ הך דכל מי שנולד הספק ברשותו מחייב הלוקח להוציא ממנו דמים ומכ"ש דשטר לא עדיף בזה ושם בהך דסי' קכ"ו כ"ע מודו וגם הרמ"א לא נחלק שם אלא ודאי כיון דהך ספיקא לאו בחזקת הגוף תליא לא אמרי' הך כללא וכל מי שנולד ספק ברשותו וכן נראה מדברי המרדכי ס"פ המדיר ע"ש על דבר המעיל שקנה ונתאנה ונולד הספק אם היה האונאה בשעת המקח או השתא הוא דהוזל ורצה לומר דדמי להאי דטבח להביא ראיה ודחי לה משום דשאני התם דחזקת הגוף מסייע למוכר דאוקי חיותא בחזקה שאינו טריפה כו' וע"ש ואם אמנם יש לחלק דהתם במקח שהוזל ולא נודע מתי הוזל ל"ש חזק' כלל ואלו בגניבה ואבידה שייך חזקה כדמוכח בס"פ כל הגט גבי מפריש תרומות ונגנבו או שאבדו ע"ש מ"מ ודאי חזקת הגוף עדיפא מכל החזקות וכדמוכח מסוגיא דס"פ המדיר וא"כ אין לנו אלא כהאי דטבח דאית לה לחיותא חזקת הגוף אבל שאר חזקות לא אלים להוציא ממון ובתוספתא פ"ג דמציעא שנינו המוכר פרה לחבירו ונגנבה זה אומר ברשותך נגנבה וזה אומר ברשותך נגנבה יחלוקו נמצא גנב זה אומר ברשותו נגנבה וזה אומר ברשותו נגנבה יחלוקו ע"כ וביאור דרישא לענין דמי המקח ולכן זה אומר ברשותך נגנבה כו' וסיפא בנמצא הגנב חולקין בכפל ומדתני רישא יחלוקו ולא אמרי' כל מי שנולד הספק ברשותו עליו הראיה מוכח דגבי גניבה ואבידה לא אמרי' האי כלל וכמ"ש והא דתני יחלוקו אתיא כסומכוס דאית ליה ממון המוטל בספק חולקין ולדידן דקיימא לן כרבנן המוציא מחבירו עליו הראיה ופטור הלוקח ואם לא נתן לא יתן: