סמ"ע על חושן משפט רכד
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהעד שמת החמור: אינו ר"ל שמת אחר משיכת בעל החמור את הפרה וקודם משיכת בעל הפרה להחמור דא"כ ליכא מאן דפליג דההפסד הוא לבעל הפרה דהא מיד כשמשך בעל החמור הפרה נקנ' החמור לבעל הפרה ובמזלו מת אלא ה"ק ולא הספיק למשוך החמור עד שמצאו מת ואינו ידוע אימתי מת אם קודם משיכת הפרה או אח"כ וכ"כ בטור:
על בעל החמור כו': הטעם דס"ל כאן נמצא כאן היה ואמרינן שבעודו בחזקתו דהיינו קודם שמשך הפרה מת אם לא שיביא ראייה שאחר המשיכה מת ומה"ט נמי מסיק הטור בשם הרי"ף שהוא ג"כ בעל סברא זו דהיינו דוקא אם עומד החמור בבית בעל החמור בשעת מיתה אבל אם מת באגם הראיה הוא על הפרה דבכה"ג ליכא למימר כאן נמצא כאן היה:
הרי היה ברשות בעל הפרה: דס"ל כיון שנולד הספק (דהיינו שנתוודע ממיתתו) אחר המשיכ' בזמן שהיה בחזקת בעל הפרה מ"ה עליו הראי'. ואי לא מוקמינן אחזק' שהי' חי כמו שהיה בראשונ' ועפ"ר שם כתבתי טעם למה לא אמרינן ג"כ כן בר"ס שלפני זה במחליף פרה בחמור ומשך בעל הפר' להחמור וילדה הפר' ואינו יודע אם קודם המשיכ' או אחר המשיכה דהל"ל ג"כ כיון דבשעת משיכת החמור הפרה הית' בחזקת בעל החמור ובחזקת שהית' מעוברת נולד הספק שנודע שאינה מעוברת אח"כ נוקמה אחזקת מעוברת כמו שהית' קודם לכן וחלקתי דדוקא כאן דהחליף החמור בפרה ידוע ובמשיכת הפרה זכה הלה בחמור מ"ה מקרי עומד ברשותו משא"כ במחליף פרה בחמור ומשך החמור וילדה הפר' ומחולקים בהולד דלעולם לא נתברר אי הוה הולד בכלל הקנין דיכול להיות שלא תלד ולד קיימא או שלא נתעברה ונתקיים הקנין זולת הולד וע"ש מ"ש עוד לחלק:
שלא ידע המומין אלו: וה"ה שלא ידע ממית' בשעת משיכ' בדין זה:
העכו"ם משקר: בסי' שאחר זה ס"ג כתב הטור מדין זה עיין שם:
סעיף ב
עריכהלפיכך אם הגליד כו': נרא' דה"פ כיון שנמצא קורט דם היא טריפה מ"ה אם הוגלד פי המכה והוא שחטה תוך ג' ימים לקניית' פסיד' דמוכר לאפוקי אם לא נמצא עליה קורט דם דהיא כשירה וכמ"ש בגמרא וכל הפוסקי' אלא שהאחרוני' כתבו דאנן לא בקיאין בבדיק' יש להחמיר וכמ"ש הטור והמחבר להתיר ומור"ם להחמיר בי"ד בסי' מ"ח ע"ש:
בידוע שזו נטרפ' כו': ואף ע"פ שבודאי נטרפ' עדיין היה לו לחלוק בין אם שחטה תוך ג' ימים לקניית' דהוא מקח טעות ובין שחטה לאחר ג' ימים דהוא ספק וכן מחלק בטור ע"ש. המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם וכתב הדין ע"פ המנהג דאין רגילין הטבחים לשהות השחיט' ג' ימים אחר הקנייה ומ"ה כתב מאחר שבודאי טרפ' ושחטה תוך ג' ימים לקניית' מהמוכר אז בודאי בעודה ברשות המוכר נקבה וה"ל מקח טעות:
לא הוגלד פי המכה: פי' והוא שחטה ג"כ תוך ג' ימים לקניית' דאל"כ בודאי אצל הטבח נעשה הנקב מדלא הוגלד פי המכה שעל הרוב מוגלד המכה אחר ג' ימים כן היה נראה לכאורה אבל לקמן סי' רל"ב ס"י משמע דאף דבהוגלד אמרי' דודאי נעשה הנקב קודם ג' ימים לשחיטתו מ"מ גם בלא הוגלד יכול להיות דנעש' קודם ג' ימים לשחיטתו ע"ש:
ועל הטבח כו': דין זה הוא אליב' דכ"ע לסברא הראשונה הנ"ל הטעם הוא משום דכאן נמצא כאן נתהו' הנקב ולסברא האחרונה הטעם כיון דלא נולד הספק עד שמשכו הטבח עליו הראיי':
ישלם הדמים להמוכר: פי' ולא אמרי' כיון דהטבח עדיין לא נתן המעו' על המוכר הבא להוציא מידו הראיה קמ"ל: