שולחן ערוך חושן משפט רג ג

לשונות של זהב ושל כסף ושל שאר מיני מתכות הרי הם כשאר מטלטלים ונקנים בקנין וקונין זה את זה בהחלפה אבל המטבעות של כסף או של זהב או של נחושת הרי כולם דמים כנגד שאר מטלטלים והנותן אחד מהם בדמי מטלטלים לא קנה ואין אחד מהם נקנה בקנין ולא נעשה קנין:

הגה: ולפיכך המייחד מעות והקנה לאחד בחליפי המטלטלים הואיל ולא קנה זה המעות לא קנה זה המטלטלין אע"פ שמשכן ודוקא בתורת חליפין שייחד לו המעות אבל בתורת דמים משמשך החפץ נתחייב בדמיו מיד (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

והנותן א' מהן בדמי מטלטלין לא קנה ואין אחדנקנה בקנין ולא נעשה קנין: הרי לך ג' עניינים מתחלה אמר שאם בא ראובן לקנות משמעון דבר מטלטלין ונותן לו שווי מטבעות הללו לא קנה המטלטל כדין מעות שאינו קונה מטלטלין בהן מטעם שמא יאמר נשרפו חיטך בעלייה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ח ואח"כ אמר שאינו נקנה בקנין ר"ל קנין חליפים אלא אפי' אם ייחד ראובן מעות ממטבעות הללו כדי שווין של טלטול שקונה משמעון ומושך ראובן הטלטול של שמעון לא נקנו לשמעון המטבעות שייחד לו דגם בזה שם קנין חליפים יש עליו שהרי אם נאבדו המעות שייחד לו פטור ראובן מליתן לו אחרים ואע"ג דהמחליף פרה בחמור וייחדו זה כנגד זה קנה זא"ז אע"פ דאם נאבד זה שלא משך א"צ לשלם לו אחר שאני התם דאביד' ומיתה לא שכיחי כולי האי משא"כ בצורה דעביד' דבטל' וזה בכלל אמרו שאם נאבד הוא פטור משא"כ כשלא ייחד לו מטבע אלא ראובן משך (דמי) טלטל שקנה ממנו ע"מ ליתן לו בעדו דרך משל י' זהובים דאז הן בחוב על ראובן דאף אם נגנבו המעות שביד ראובן עכ"פ חייב ליתן לשמעון דמי טלטל שקנה ממנו שהן בחוב עליו וזהו שכ' מור"ם ז"ל בהג"ה ודוקא בתורת חליפים שייחד לו המעות אבל בתורת דמים כו' והוא מטעם שכתבתי וקאי מור"ם אמ"ש המחבר ואין א' מהן "נקנין "בקנין דגם זה בכלל שם קניה הוא הואיל ויחד לו המעות וכמ"ש ואח"כ כתב המחבר לא נעשה קנין ור"ל שאין קונים בהן בתורת חליפים והוא אשר כבר כתב דאף אם אמר קח מידי דינר זה בחליפי חפץ שבידך כדין חליפים דק"ס אף ע"פ שג"כ שם כלי עליו ששוקלין כנגדו ותולין לבתו בצווארה אפ"ה ל"מ מטעם דכבר נתבאר דצורה עבידי דבטלה והמקנה מטלטלים לקנות מטבע דעתו אצורת' וק"ל:

באר היטב

עריכה

(ז) המייחד: (עיין בט"ז שהאריך בביאור דין זה ובסמ"ע).

קצות החושן

עריכה

(ב) שייחד לו המעות ז"ל הטור מיהו דוקא בתורת דמים שלא יחד לו המעות לפיכך משמשך הלוקח נתחייב במעות אבל בתורת חליפין שיחד לו המעות ואמר לו באלו המעות לא קנה כיון שיחדו אם אבדו אינו חייב באחריותן לפיכך לא סמכה דעתי' דבעל המקח עד שיגיע המעות לידו וכמו שלא זכה המוכר במעות כך לא קנה הלוקח החפץ אע"פ שמשכו לא קנה עכ"ל ועיין סמ"ע מ"ש בזה ובט"ז מ"ש בזה:

ובמסגרת השלחן ראיתי שכ' ע"פ דברי הט"ז דבעי' דוקא דבר מסוים והיינו דבר שיש בו סי' כגון פרה וכלי שיש בו סי' שהיא שלו אבל המחליף בעד חביות יין שרף אף שיש לו סי' בחביות יכול הוא ליטול את היין מתוכה ואינו נקנה בחליפין ומשום דלא סמכה דעתיה ע"ש. והוא דבר זר לו' בדבר שאין בו סי' ל"מ חליפין ובמטבע דודאי אין בו סי' לא אמרו אלא משום דדעת' אצורתא ותיפוק ליה דאין בו סי'. וביאור דברי הטור נראה והוא דחיוב ל"מ אלא היכא דהחיוב חייל על גופו והוא חייב באחריותו דהיינו היכא שמחייב בפירות אם אין לו פירות מחויב ליתן דמיהן כיון דחייב את עצמו אבל היכא דמחייב עצמו ליתן לחבירו חפץ פ' ואינו מקבל עליו חיוב אחריותו אין זה נקרא חיוב הגוף ולא הוי חיוב כלל ומש"ה במשיכת הלוקח נתחייב בדמיו וחל החיוב על גופו בחיוב אחריות ושעבוד הגוף אבל אם מייחד לו המעות דליכא חיוב אחריות וא"כ לא הוי חיוב כלל בזה מה שחייב עצמו ליתן מעות המיוחדים ואינו חיוב ובתורת קנין אינו נקנה דמטבע אינה נקנה בחליפין. וכן מבואר מתשובת מוהרי"ט חלק ח"מ סי' פ"ד דהיכא דאין בחיוב אחריותו לא הוי חיוב כלל ע"ש וז"ל וכדי שיחול החיוב על גופו צ"ל דמשבאו לעולם משתעבד בהם מעתה שיתחייב באחריות עד שיתנם ואם אבדו פורע לו ממקום אחר שאם אי אתה אומר כן אלא שמתחייב לתתו בידו כשיבאו לעולם ולא יהא באחריותו א"כ לא חל החיוב על גופו כלל וה"ל כקנין דברים כמו שקנו מידו לחלוק כדאמרי' ריש ב"ב ואם באת לו' שיהיה חיוב על תנאי שלא יתחייב באחריותו ה"ל תרתי דסתרן אהדדי והוי תנאי ומעשה בדבר אחד וכדאי' פ' מי שאחזו דאם אמר ע"מ שהנייר שלי מעכשיו לאו כלום הוא עכ"ל וכיון דאין חיוב בלא אחריות ומש"ה ביחד לו מעות דליכא אחריות אין בו חיוב הגוף ואינו חיוב כלל ובתורת הקנאה נמי ליתי' כיון דאין מטבע נקנה בחליפין וע"ש במוהרי"ט דהוקשה לו מהאי דסוף מנחות האומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו יצא ואקשינן והא מקטל קטלי' ומשני נעשה כאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו והא הכא דמיד שאומר הרי עלי עולה נתחייב ואפ"ה כי אמר אח"כ ע"מ שלא אתחייב באחריותו מהני וע"ש מ"ש בישובו ואין לו ביאור וראיתי בס' בני יעקב (ד' צ') שהביא דברי מוהרי"ט הנז' וז"ל ותירץ לזה ודבריו סתומים כדברי ספר החתום והנראה לענ"ד שכונתו לומר דהתם לא נתחייב בעולה ע"מ שלא יתחייב באחריותו ולא קרא עלה שם עולה אלא תנאי היא שהתנה שאם לא יקריבנה לזאת בבית חוניו יתחייב בעולה ונמצא שזו אינו עולה כלל אבל ודאי האומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו ל"מ מידי זהו כונת דבריו לענ"ד וכו' אמנם הדבר קשה לי טובא הוא דהתם אמרי' בפירוש דאם הקריבה בחוץ חייב כרת משום דהרי קרא עלה שם עולה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מהל' מעשה קרבנות והשתא לדברי מוהרי"ט אמאי חייב כרת והרי לא חלה על זאת שם עולה כלל ותו קשה טובא מהא דאמרי' רפ"ק דר"ה גבי ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ואקשינן הא למה לי קרא כו' ואקשינן אמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ותנן איזהו נדבה האומר הרי זה עולה ומשני באומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריותו וכתבו שם התוס' ז"ל דלא הוי כמתנ' עמש"ב ופי' עוד דכיון דאמר הכי הוי נדר כיון שאמר הרי עלי עולה והוי כנדב' כיון שאמר שלא אתחייב באחריותו הרי בפי' דמצי להתנות ע"מ שלא יתחייב באחריותו וצ"ע עכ"ל. ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא דודאי כל חיוב שהוא בלא אחריות אינו חיוב ול"מ מידי דה"ל כמו קנין דברים וכמ"ש מוהרי"ט והתם באומר הרי עלי עולה הרי נתחייב גופו באחריותו עד הפרש' שמחויב ונשתעבד לכסיו להפריש עולה וזהו הרי עלי עולה אלא דבעולה אפי' מפריש הרי הוא מחויב באחריות עד דאתי לעזר' ויוכשר בד' עבודות וזה שמתנ' ע"מ שלא אתחייב באחריות והיינו בתר הפרש' אבל עד הפרשה נתחייב בחיוב גמור וע"ש בתוס' ר"ה (דף ו') חד דאמר ולא אפריש ז"ל אלא דמשכחת לה דאמר ולא אפריש כמו האומר הרי עלי ועל כל זאת היא כנדבה שהרי רוצה שלא יתחייב באחריותה כנדבה עכ"ל והיינו כמו בנדבה שאינו באחריות בתר הפרשה ותיכף מכי אמר הרי זו יצא נדרו וזה אומר הרי עלי עולה ומתנ' שלא יהי' חייב באחריות בתר הפרשה וא"כ עד הפרשה הרי הוא חיוב גמור בשעבוד נכסים והתם אין החיוב רק הרי עלי עולה עד הפרשה והרי הוא חיוב גמור להביא עולה ולמ"ד שעבוד' דאורייתא מחוייבין אפי' היורשין לשלם וכן בהאי דע"מ שאקריבנה בבית חוניו נמי עיקר חיוב הרי עלי עולה חיוב גמור באחריות להפרישו ואח"כ לא יתחייב באחריותו וכמו האי דר"ה וזה ברור:

(ג) משמשך החפץ נתחייב בדמיו מיד עיין ב"י סי' ל"ט שכ' בשם הרשב"א להוכיח דהיכא דראובן הבטיח להלוות לשמעון מנה ונתן לו שמעון שט"ח על המנה ואח"כ חזר בו ראובן ואינו רוצה להלות דרשאי ולא אמרי' כיון שזכה ראובן בשעבוד נכסיו ע"י השט"ח נתחייב להלוות והוא מהא דאמרי' פ"ב דקידושין במלוה ברשות בעלים לחזר' קמפלגי ר"מ סבר מלוה לאו להוצא' נתנה ורבנן סברי מלוה להוצא' ניתנ' ואמרו שם לאונסין כ"ע לא פליגי דלא גרע משאל' והתם נמי זכה המלוה בשעבוד נכסיו דאפי' במלו' ע"פ נמי נשתעבדו נכסיו דשעבוד' דאורייתא ואפ"ה יכול לחזור ע"ש. אבל דעת הרמב"ן הובא בטור שם דאינו יכול לחזור אחר שזכה בשעבוד נכסיו ולישב דברי הרמב"ן כי היכי דלא תיקשי מיני' מהאי דפ"ב דקידושין שם. נרא' כיון דמבואר כאן דהיכ' דמייחד לו מעות מיוחדים שאינו חייב באחריות אינו נקנה בחליפין א"כ התם אימת זכה המלו' בשעבוד נכסיו משמשך הלוה במעות ונתחייב הלוה באונסין וא"כ אם אבדו מעותיו אין המלו' חייב להלוות לו מעות אחרים וכיון דאין בו אחריות יכול המלו' לחזור בו ואין הלו' קונה מעות הלוא' שבידו בחליפי שעבוד שזכה המלו' דמעות מיוחדים ה"ל מטבע ואינו נקנה בחליפין אבל בשט"ח שזכה המלו' בשעבוד נכסיו נתחייב תיכף בדמיו והוא להלוות לו חליפי שעבוד דכיון דלא הוי יחוד מעות שפיר נתחייב בדמיו ודו"ק ועמ"ש בסי' ל"ט סק"ח:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}