שולחן ערוך חושן משפט קצ ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קצ · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הקונה מחבירו קרקע ופסקו הדמים והניח משכון עליהם לא קנה וכל הרוצה לחזור משניהם חוזר:
- הגה: אבל אם אמר לו קנה בגוף המשכון כפי מעותיך קנה (תוס' ומרדכי פ"ק דקדושין). ועי' לקמן סי' ר"ד סעיף ה' וסי' ר"ז סעיף י"ז:
מפרשים
והניח משכון עליהן כו': ל' הגמ' מנה אין כאן משכון אין כאן וזה מבואר בכמה מקומות:
קנה בגוף המשכון כו': עמ"ש לקמן מזה בסי' ר"ז סי"ז:
(ה) וכל הרוצה משניהם לחזור כו' עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קי"ז:
(יא) משכון: ל' הש"ס מנה אין כאן משכון אין כאן וזה מבואר בכמה מקומות ועיין בתשובת ראנ"ח סי' קט"ז.
(ו) והניח משכון. פ"ק דקידושין דף ח' מנה אין כאן משכון אין כאן וטעמא דמשכון אין כאן מבואר שם ברא"ש דכל זמן שלא נתחייב גופו לא נשתעבדו נכסיו דאינהו ערבין וכל דליכא לוה ליכא ערב וע"ש בתוס'. ולשטה זו אם נתן שט"ח מהני אפי' בלא משכון ושט"ח דידיה ה"ל כמו כסף בין לקידושין בין לקרקע. ושטת הרמב"ן והרשב"א דהמשכון שפיר נקנה אלא דלא הוי כמו כסף לקידושין ולקנין קרקע כיון שלא יצא כסף מרשותו לרשות מוכר ואשה ואכתי אגיד גבי' ע"ש. ולשטתם ה"ה נותן שט"ח לא הוי כסף לקידושין ולקרקע כיון דאגי' גבי' ולא יצא מרשותו ועיין דיעות אלו באה"ע ברמ"א סי' כ"ח:
והנה נרא' ראי' דשט"ח מהני במקום כסף מהא דאי' ר"פ הנושא כתב לכהן שאני חייב לך חמש סלעים חייב ליתן לו חמש סלעים ובנו אינו פדוי אמר עולא דבר תורה בנו פדוי לכשיתן ומ"ט אמרו אין בנו פדוי גזירה שמא יאמרו פודין בשטרות ע"ש ומדאמר עולא בנו פדוי לכשיתן ומשמע קודם שיתן ודאי אינו פדוי אפילו מה"ת ואי נימא דשט"ח דידי' הוי כמו כסף א"כ דבר תורה בנו פדוי אפילו קודם שיתן מיהו אפשר דשאני פדיון כיון דאימעט עבדים ושטרות שאין פודין בהם א"כ ה"ה בשט"ח דידי' נמי אין פודין ומשום דלא הוי גופו ממון אבל בקידושין דמהני שט"ח דאחרים יש לו' ה"ה שט"ח דידי' אלא דאכתי יש לחלק דבשט"ח דאחרים דאין פודין היינו משום דאין גופו ממון ומשום דאינו קונה השט"ח אלא ע"י הראיה והוא השט"ח ואין גופו ממון אבל שט"ח דידי' דמחייב עצמו ובזה נשתעבד לו אפשר דזה הוי גופו ממון ועמ"ש בסי' קכ"ו סק"ט:
אמנם בפ"ק דקידושין דף ה' נראה דשט"ח דידי' ה"ל כמו כסף ע"ש ומנין שאף בשטר ודין הוא ומה כסף שאינו מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומעשר שני תאמר שטר שאין פודין בו הקדש ומעשר שני ופרש"י ז"ל שטר שאין פודין בו הקדש אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש אין הקדש פדוי דכתיב ונתן הכסף וקם לו ע"ש והוכרח לפרש שטר דידי' דאי בשט"ח דאחרים אין זה מענין הלמד דהא באנו ללמד שטר דידי' ומדאמרו תאמר שטר שאין פודין הקדש ומעשר שני משמע דלקידושין וגם לקנין קרקע ה"ל ככסף דאל"כ ה"ל למימר מה לכסף שכן פודין בו אשה וקרקע כו' ומשמע דגם בשטר דידי' קונין בו אלא שאין פודין בו הקדש ומעשר שני ומיהו לולי דברי רש"י אפשר לפרש תאמר שטר שאין פודין בו הקדש ומעשר שני היינו אם הגזבר כותב לפודה שדה הקדש זו קנויה לך לזה דומה יותר לקנין שטר שבאנו למילף אלא דנרא' מהא דאמרו תאמר שטר שאין פודין בו הקדש ומעשר שני וגבי מעשר שני דאינו במחובר אלא תלוש ומטלטלין לאו בני שטרא נינהו ולכן פי' רש"י שט"ח דידי' דבז' משכחת גם במ"ש שמניח שט"ח דידי' ואומר פירות הללו יהיו מחולל על שט"ח זה כשם שפודה על מעות אבל שטר קנין לא משכחת גבי מעשר שני דאפי' נימא דהבעלים יכתבו לפודה שטר קנין ליתי' במעשר שני דאינו אלא בתלוש וכמ"ש:
שוב ראיתי בחידושי הרשב"א לקידושין פ"ק דף ה' דמפרש תאמר שטר שאין פודין דהיינו בגזבר שכותב שדה הקדש קנוי לך וע"ש שמביא ג"כ ראיה דשט"ח דידי' לא מהני כמו כסף מהא דאמר עולא דבר תורה בנו פדוי לכשיתן ומשמע קודם שיתן אינו פדוי ונהנתי שכוונתי לדעת הרשב"א ועמ"ש בסי' רכ"ז ס"ק י"ד אלא דקשיא לי דהיכי מפרש להך דמעשר שני בשטר קנין כיון דמטלטלין לאו בני שטרא וכמ"ש וצ"ע והא דמייתי ראי' מהא דעולא אפשר דכיון דשט"ח ה"ל שעבוד קרקעות ואין פודין בקרקע וכמו שאמרו לשבועה דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ומש"ה אינוי פדוי אלא לכשיתן וז"ל הר"ן פ"ק דקידושין מנה אין כאן משכון אין כאן כת' הרמב"ן דאפי' היכא דאמר לה קני משכון זה בשעבוד מנה והתקדשי לי בו ומשכתו אינה מקודשת דנהי דקני' ליה משכון להאי שעבוד' אינה מקודשת בכך ומנה אין כאן כלומר דעיקר שעבודא במנה גבי לוה הוא ולא גבי אשה וכו' אבל הראב"ד ז"ל פי' דה"ק מנה אין כאן שהרי לא נתחייב לה בו דמילי בעלמא נינהו וכיון דמנה אין כאן משכון נמי אין כאן דלא קניא למשכון במידי דמאי יהביה ליה דקניא לה משכון ודכוותה נמי הא דאמרינן בסמוך פריטי אין כאן נסכא אין כאן כלומר כיון שלא נתחייב בפרוטה אין השעבוד נתפס על הנסכא שהו' משכון אבל היכ' שנתן לה משכון ואמר לה קני במשכון זה שעבוד מנה והתקדשי לי בו מקודשת עכ"ל. והנה נראה מדברי הראב"ד דאם אמר קני במשכון שעבוד מנה מקודשת ותמוה לענ"ד דהא נרא' שטת הראב"ד ושטת הרא"ש כחדא נינהו דאין לו קנין כלל במשכון למנה ומשום דאין אדם יכול לשעבד נכסיו עד שיתחייב גופו תחלה וא"כ כי קאמר שעבוד מנה מאי הוי כיון דליכא לוה ממילא ליכא ערב. וראיתי בחידושי מוהרי"ט פ"ק דקדושין שכ' על דברי הרא"ש שאינו לא כדברי הראב"ד ולא כדברי הרמב"ן דלהראב"ד היכא דהקנה לה במשכון שעבוד מנה מקודשת והכא משום דלא הקנ' לה במשכון אלא דאמר לה התקדשי לי במנה ונתן משכון עליהם וכיון דבמנה לא נשתעבד אף במשכון לא נשתעבד עכ"ל וע"ש:
ומצאנו שטת הראב"ד הוא בחירושי הריטב"א ומשם מבואר דשטת הראב"ד עם שטת הרא"ש כחדא בלי שום הבדל והפרש וז"ל ועיקר הפי' כפי' הראב"ד ז"ל שאין המשכון חל ומשתעבד אלא כשקדם לו חיוב הממון שלוה ממנו או שנתחייב לו בקנין כראוי דהשתא מיקני משכון לשעבוד אותו החוב אבל הכא שלא נתחייב לו במנה ובאמירה בעלמא וכו' משכון דיהיב על האי מנה לאו כלום הוא וכן הדין במכר ובכל דבר כגון שאמר לחבירו אתן לך מאתים זוז והרי לך משכון עליהם לא זכה כלום ונוטל ממנו משכונו וכו' הא אלו אמר לה זכי במשכון זה שיעור מנה והתקדשי לי בו ומשכתו זכתה בו כשיעור מנה אלא שיכול לסלקו בדמים וכיון שזכתה בו הרי היא מתקדשת עכ"ל והרי מבואר דהראב"ד נמי סובר דמשכון לא מהני כל זמן שלא נתחייב חיוב ממון וכדברי הרא"ש משום דנכסוהי אינון ערבין ולא מהני להראב"ד אלא באומר זכי בשיעור מנה דודאי אית לה שיעור מנה בגוף החפץ והא דמסלקה בדמים אינו אלא משום דה"ל כמו תנאי שיוכל לסלקה בדמים וכיון דאית לי' זכי' בגוף החפץ לשיעור מנה ודאי מתקדשת ונרא' דבאומר זכי שיעור מנה אפי' לשטת הרמב"ן והרשב"א דכיון דהא דמסלק הדמים אינו אלא משום תנאי וקנתה בגוף החפץ מכי משכה לחפץ ולא מיקרי אגוד גבי' אלא היכא שאין לה בגוף החפץ אלא שעבוד ועיקר הממון הוא אצלו אבל כשיש לה בגוף החפץ חלק דהיינו שיעור מנה ומשכתו תו אינו אגוד גבי' והא דמסלקה בדמים אינו אלא משום תנאי וכמ"ש וזה שלא כדברי ב"ש באה"ע סי' כ"ט שכתב שם דלדעת הרמב"ן והרשב"א אפי' באומר זכי בגוף המשכון דלא מהני וע"ש והדברים ברורין כמ"ש דכל שאומר זכי בגוף המשכון לא מיקרי אגוד גבי' כיון שקנתה חלק מן החפץ וזה פשוט:
ולכן לבי אומר בטח דהא דכתב הר"ן בשם הראב"ד דאם אמר לה קני במשכון זה שעבוד מנה דמקודשת דיש להגי' בדבריו קנה במשכון זה שיעור מנה והוא כדברי הראב"ד שהובא בריטב"א דהיינו שיעור מנה שהוא זכי בגוף המשכון דמקודשת והאחרונים עשו בזה מחלוקת הרבה ועיין חלקת מחוקק סי' כ"ט באה"ע שם שכת' באומר קני משכון שעבוד מנה להרמב"ן והרשב"א אינה מקודשת ולהראב"ד מקודשת ע"ש. ולפי מ"ש להגי' שיעור מנה וכה"ג גם להרמב"ן והרשב"א מקודשת וכמ"ש וזה נ"ל ברור:
ובשו"ת ב"ח סי' קמ"ט כת' שם דאפי' לרעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל בנותן שט"ח דידי' או משכון אינה מקודשת היינו לענין כסף קידושין דלא סמכה דעתה כל זמן שהכסף קידושין ביד הבעל ולא הוי קידושין אפי' הקנה לה בגוף המשכון אבל בשאר קניינים הוי כמו כסף וזהו שאמר בקידושין מנה אין כאן משכון אין כאן דבכל ענין קאמר דלא מהני משכון ואע"ג דבהאי עובדא דאמתא קאמר משכון אין כאן צריך לפרש דוקא בדלא הקנה בגוף המשכון שהרי התם לאו בקידושין קאמר מכל מקום הם מפרשים האי דמנה אין כאן משכון אין כאן בענין אחר כך צריך לפרש לפי דעת הרמב"ן והרשב"א עכ"ל. והנה מ"ש לחלק בין קידושין למכר המעיין בדבריהם יראה דמפרשי הרמב"ן והרשב"א האי דאמתא נמי ע"ד שפירשו בקידושין ומשום דלא מיקרי כסף לקנות בו אשה או מכר עד שיצא הכסף מרשותו לרשות מוכר וכל זמן דאגיד גבי' לא מהני וגם מ"ש דאפילו הקנה לה בגוף המשכון כו' כבר כתבנו דאם הקנה לה בגוף המשכון חלק בגוף החפץ ודאי מהני אע"ג שיכול לסלקה בדמים אינו אלא משום צד תנאי. ועיין שם בב"ח שהקשה מהא דאמרו בקידושין האי שטר היכי דמי אי לימא דכתב שטרא אדמי' היינו כסף וא"כ מוכח דנותן שט"ח דידי' הוי כסף ע"ש. וכבר הרגיש בזה הר"ן ובריטב"א ותוס' רי"ד דף י"ט עיין שם הובא דבריהם בסי' ל"ט סק"ח ע"ש:
עוד שטה להרב ר' יהוסף הלוי בהא דמנה אין כאן משכון אין כאן ומשום דמשיכה אינו קונה אלא היכא שזוכה בגוף החפץ אבל היכא שגוף החפץ אינו זוכה לא מהני משיכה למשכון אלא צריך קנין כסף והא דבע"ח קונה משכון בשעת הלואה משום קנין כסף ולאחר הלואה משום שהוא בגוביינא דב"ד והוא בנ"י רפ"ק דמציעא ועמ"ש בסי' ע"ב קס"ב וסק"כ ועיין בחידושי לאה"ע סי' כ"ט: