שולחן ערוך חושן משפט קפג ו


שולחן ערוך

היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם וחולק התוספת השליח עם בעל המעות ואם היה דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות

מיהו אם אמר המוכר בפירוש שנותן לשליח הכל של שליח (ר"ן פ' אלמנה ניזונית ותשובת רמב"ן סי' ס'):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

השער קצוב וידוע:    פי' כגון שמוכרים בשר או יין במדה או במשקל וקצוב ועומד סך המדה או המשקל דרך משל בדינר וכשנתן המוכר להשליח טפי ממדה אח' בדינר מן הדין הי' הכל להשליח אלא כיון דבאתה ההנאה להשליח ע"י מעותיו של המשלח אמרו חז"ל שיחלקו בהדדי המותר והאי טעמא כ' ברי"ף והרא"ש והעיטור וכ' הר"ן דאליבי' אפי' אמר המוכר בהדיא שנותן המותר להשליח אפ"ה חולקין אבל רש"י כ' הטעם משום דיש להסתפק למי נתן הנותן המוכר למשלח או לשליח מ"ה חולקין וכ' הרמב"ן שטעם זה הוא נכון וזהו דעת מור"ם ז"ל שכתב ע"ז מיהו אם אמר המוכר בפי' כו' ועד"מ ס"ח ומ"מ כתבתי טעם הרי"ף והרא"ש והעיטור דלפעמים לפי ראות הדיין יש לסמוך עלייהו:

ואם הי' דבר שאין לו קצבה כו':    כגון טלית וחלוק וכיוצאבו שנמכרים באומד:

הכל לבעל המעות:    דאמרי' מסתמא דעל המעות שקיבל ממנו נתן לו כל כך שהרי אין לו קצבה וידוע ופעמים מוכרים כ"כ בדינר:

ש"ך - שפתי כהן

(יב) מיהו אם אומר כו'. תימה שפסק כן בפשיטות דהא לדעת הרי"ף והרא"ש ובעל העיטור חולקים וכן נראה דעת הר"ן וגם בירושלמי אית' כסברת הרי"ף דהואיל ובא לשליח הנאה ע"י בע"ה חולקים עיין בתשובת רשד"ם סי' תנ"ח:



באר היטב

(כא) וידוע:    פירוש כגון שמוכרים בשר ויין במדה או במשקל וקצוב סך המדה והמשקל בדינר וכשנתן המוכר טפי ממדה בדינר מן הדין הי' הכל להשליח אלא כיון דההנאה באה ע"י מעות המשלח אמרו חז"ל שיחלקו המותר וטעם זה כתבו הרי"ף והרא"ש והעיטור וכת' הר"ן דאליבייהו אפילו אמר המוכר בהדיא שנותן המותר להשליח אפ"ה חולקין אבל רש"י כת' הטעם דיש להם להסתפק למי נתן המוכר וכת' הרמב"ן שטעם זה נכון וזהו דעת הרמ"א שכת' ע"ז מיהו אם אמר המוכר בפירוש כו' ומ"מ לפעמים לפי ראות הדיין יש לסמוך על טעם הראשון כ"כ הסמ"ע אבל הש"ך מתמיה על הרמ"א שפסק כן בפשיטות נגד דעת הרי"ף ושאר פוסקים הנ"ל וכת' דגם בירושלמי איתא כסברת הרי"ף דהואיל והנאה באה כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' תנ"ח עכ"ל (וכן דעת הט"ז דעיקר לדינא הוא דיחלוקו אפי' אומר המוכר בפירוש ע"ש).


(כב) קצבה:    כגון טלית וחלוק וכיוצא בו שנמכרים באומד אמרינן דמסתמא בעד המעות שקיבל נתן הכל דלפעמים מוכרים כ"כ בדינר. סמ"ע.



קצות החושן

(ו) היה השער קצוב וידוע והוסיפו לשליח. בפ' אלמנה ניזונית תנן אלמנה שהיתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה נתקבלה כתובתה. ובגמ' פריך עלה מ"ש שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדתי' שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארווחנא אמר רב נחמן כאן שנה רבי הכל לבעל המעות כדתניא הוסיפו לו א' יתיר' הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר חולקין והתניא ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות אמר רמי ב"ח לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה אמר ר"פ הלכתא דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות מאי קמ"ל שינוייא דשנינן שינוייא היא ופי' רש"י כדתניא דאי' פלוגתא דתני בהאי מלתא כו' וסתם לך רבי במתני' דהכא כר' יוסי דמתני' נמי דבר שאין לו קצבה היא דכל קרקע נמכר באומד זה בפחות וזה ביוקר ע"ש:

ובתוס' שם שאל ר' יעקב ישראל את ר"ת והשיב לו ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו מן הנכרי וטעה הנכרי בחשבון נראה שחולקין בין שניהם דהוי המעות כדבר שיש לו קצבה כו' ושוב חזר בו דכל טעות בין ע"י מקח בין שהטעה במנין הכל לבעל המעות והטעם משום דהטעות הגיעו ע"י מעות המשלח וע"ש. וקשה טובא דא"כ מאי מקשי בש"ס תימא אנא ארווחנא הא שוה מנה במאתים הוי טעות וכדמוכח בירושלמי שהובא בתוס' שם דפריך ויחזור המקח ע"ש וכיון דהוי טעות א"כ אפי' בדבר שיש לו קצבה הכל למשלח וצ"ע. ועיין בתוס' שם ד"ה כאן שנה רבי הכל לבעל המעות וז"ל אין לדחות לפי הירושלמי דמוקי לה כשהוזל וכשהוקר הא לאו הכי הדר דהכ' משום דלא יצא הקרקע מרשות היתומים דא"כ גבי שוה מאתים במנה תחזור לו השד' אלא ודאי הכא והכא קנאתן כדפרישית עכ"ל. וכוונתם למ"ש תוס' ד"ה אלמנה שמכרה וז"ל וטעמא דנתקבלה כתובתה גבי מכר' שוה מנה במאתים תימ' קצת אע"ג דהוזל המקח מ"מ תחזור בה לגבי הלקוחות שהרי המכר לא הי' כלום ותחזור הקרקע ליתומים וי"ל הואיל דבשע' שקיבל' הקרקע הי' שוה מאתים מיד רצתה להוציא הקרקע מרשות היתומים ולהכניס לרשות הלוקח והרי הוא כמו שנתכוונ' לקנות הקרקע באות' שעה עכ"ל. ולזה כתבו דהכא והכא קנאתן האלמנה משעה שרצתה להוציא הקרקע מרשות יתומים ולהכניסה לרשות לוקח. ודבריהם צריכין ביאור דאי קנאתן א"כ הוי אלמנה בעל המעות ויהי' הריוח דיד'. והנה בחידושי מהרש"א כת' דאע"ג דקנאתן הכא גבי שוה מנה במאתים לא הוי אלא כשליח והכל לבעל הקרקע כי התם דהכל לבעל המעות אבל לחובתה כגון בשוה מאתים במנה קנאתן לגמרי שלא תוכל להחזיר להם הקרקע כמ"ש תוס' לעיל עכ"ל. ולדבריו תיקשי קושיות תוס' דהכא משום דלא יצא הקרקע מרשות יתומים כיון דלטובתה לא קנאתן ועוד דהרי כתבו תוס' להדיא דהכא והכא קנאתן ומשמע בין לזכות בין לחוב. וראיתי בבית שמואל סי' ק"ג שהרגיש ג"כ בדברי תוס' וע"ש סקי"א שכת' וז"ל כ' תוס' אע"ג דאכתי יכולה לחזור דהא בתחלת המכירה הי' מקח טעות ויכול' לחזור נגד הלקוחות ותחזור הקרקע ליתומים ותירצו כיון דבתחל' המקח הי' כוונתה ליקח בעד הכתובה אינה יכולה לחזור נגד היורשין אע"ג בדאוקיר יכולין היורשין לחזור כיון דמכרה בלא ב"ד וקיימא ברשותם מ"מ בדאוזיל קיימא ברשותה אף לדעת הפוסקים דס"ל אם מכרה בלא ב"ד המכר בטל היינו היורשין יכולין לבטל אבל בדאוזיל קיימא ברשותה עכ"ל:

ונראה מדבריו דמפרש למשנתינו שמכר' בלא ב"ד ומש"ה בדאוקיר לא קנאתן. ותיקשו נמי דא"כ מאי פריך ותימא אנא ארווחנא דהא המכר בטל כל שמכרה בלא רשות ב"ד והריוח ליתומים אלא ודאי דכל שמכרה בלא רשות גם בדאוזיל לא קנאתן ומשנתינו מיידי לדעת תוס' דבעי ב"ד מיירי שמכר' ברשות ב"ד הדיוטות ולדעת הפוסקים דא"צ ב"ד א"כ הכא והכא קנאתן בלא ב"ד ועכ"פ משנתינו ע"כ מיירי שמכרה ברשות דאל"כ גם בדאוזיל לא קנאתן כיון דהמכר לא הי' מכר כלל. ולכן נראה לענ"ד דברי תוס' דודאי כיון דמיירי משנתינו שמכרה ברשות וכמ"ש ומש"ה הכא והכא קנאתן דכיון שנתכוונה להוציא מרשות יתומים קנאתן לגמרי ובדאוזיל לא מצי הדרא ליתומים דאע"ג דלעצמה אינה יכולה למכור הא כל שמכרה לאחר ויש לה רשות בכך קנאתן והא דשוה מנה במאתים דאין הריוח דיד' ולא אמרי דקנאתן היינו משום דמוקי לה כר' יוסי דס"ל בדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ומשום דכל שאין לו קצבה הכל הוא על המכר וכמ"ד רש"י דכל קרקע נמכר באומד זה בפחות וזה ביותר וכיון דהכל דמי הקרקע הוא ה"ל כמו נתייקרה ואם נישם הקרקע במנה ונתייקרה על מאתים ודאי היוקר ליורשין וכיון דהאלמנה לא קנאתן אלא בשעה שמכר' שאז נתכוונה להוציא מרשות יתומים ולהכניס לרשות לוקח וכיון דאז בשעה זו נתייקר' דהא שוה מנה במאתים מה שנותן הלוקח בעד הקרקע מאתים על הקרקע נותן והוי רווחא ליתומים וא"כ הכא והכא קנאת' אלא דגבי שוה מנה במאתים כיון שנותנין בעד הקרקע יותר הרי הוא כמו שנתייקרה בשעת המכר דרווחא ליתומים אבל במאתים שמכרה במנה נמי קנאתו לגמרי ואע"ג דלא לקחה בעד הקרקע אלא מנה אמרינן לה את אפסד' וזה ברור. וניחא בזה ליישב מה דקשיא לן בהא דפריך ותימא אנא ארווחנא דהא שוה מנה במאתים ה"ל טעות ובטעות הכל למשלח דכיון דטעמא דגבי טעות הכל למשלח הוא משום דהגיע ע"י מעות המשלח וכיון דאלמנה הכא והכא קנאתן וא"כ הרי האלמנה בעל המעות דהא הקרקע שלה דהא לפי ס"ד לא ס"ל לחלק בין דבר שיש לו קצבה לדבר שאין לו קצבה וא"כ כיון דבדבר שיש לו קצבה דודאי יש יתרון ואעפ"כ אמרינן גבי טעות דהכל למשלח ומשום דע"י מעותיו היה הטעות וא"כ גבי אלמנה הרי היא בעל' הקרקע דהכא והכא קנאתן ולזה משני כאן שנה רבי הכל לבעל המעות וכו' וכדמסיק כאן בדבר שיש לו קצבה ומשנתינו דבר שאין לו קצבה והכל על הקרקע וא"כ ליכא יתרון כלל אלא שנמכר כך פעמים בפחות פעמים ביותר וכיון דליכא יתרון אלא שנותן על הקרקע ביותר והרי הוא כמו נתייקרה ומש"ה העודף ליתומים וכמ"ש. ועיין ל' רש"י כאן שנה רבי במשנתינו הכל לבעל המעות השולח שלוחו לשוק לסחורה כו' ולכאורה הלא במשנתינו גופה קמ"ל רבי הכל לבעל המעות אלא משום דלישנא דהכל לבעל המעות לא יתכן גבי אלמנה כיון דהכא והכא קנאתן והרי היא בעל המעות אלא דלישנא דהכל לבעל המעות יתכן לפרש גבי שלח שלוחו כו' וממילא הכא גבי אלמנה הריוח ליתומים כיון דגבי דבר שאין לו קצבה ליכא יתרון כלל לבעל המעות או לשליח אלא הכל הוא דמי המקח וכיון שעולה המקח של הקרקע הוא מאתים ה"ל כנתייקרה אז בשעת המקח וכמ"ש ומש"ה הריוח ל' תומים ודו"ק:

ובזה נראה ליישב קושית תוס' שהקשו במ"ש רש"י וסתם לך רבי במתניתין דהכא כר' יוסי דמתני' נמי דבר שאין לו קצבה והקשו אמאי לא קאמר מתני' מני ר' יוסי היא ולמה קאמר כאן שנה רבי וכדתניא וכו' ע"ש ולפי מ"שמהא דקאמר ר' יוסי הכל לבעל המעות מתני' לא מתרצה כיון דאלמנה היא בעל הקרקע דקנאתן אלא מש"ה קאמר הא מני רבי הוא וכדתניא והיינו כדמסיק כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה וכיון דטעמא דדבר שאין לו קצבה דליכא העודף אלא על הקרקע גופה וא"כ הריוח שעל' על הקרקע דיתומים הוי וכמ"ש ודו"ק:


(ז) אמר המוכר בפירוש עיין סמ"ע שכת' בשם הר"ן דלפי טעמא דהרי"ף דחולקין משום דבאה לו הנאה על ידי בעה"ב אפילו אומר בפירוש שנותן לשליח אפ"ה חולקין ע"ש. מיהו נראה דהיינו דוקא בנותן לשליח ומשום דבאה לו הנאה ע"י בעה"ב אבל אם נותן בפירוש לבעה"ב גם לדעת הרי"ף הכל לבעה"ב דאטו מי שנותן מתנה לחבירו ע"י שליח יהי' לשליח חלק בו ועיין ש"ך שתמה על הרמ"א שפסק דלא כהרי"ף ונרא' דכיון דכת' הרמב"ן בתשובה שטע' הגאון ורש"י יפה והובא בב"י וע"ש בתשו' הרמב"ן דאפילו לטעמא שכתבו לפי שבאה הנאה על ידי בעל הבית היכא שטוען שליח שהוא ההנהו למוכר ומש"ה נתן לו ודאי הכל לשליח ע"ש:




▲ חזור לראש