שולחן ערוך חושן משפט קפג ב

הנותן מעות לחבירו לקנות לו קרקע או מטלטלים והניח מעות חבירו אצלו והלך וקנה לעצמו במעותיו מה שעשה עשוי והרי הוא מכלל הרמאים ואם היה יודע שזה המוכר אוהב אותו ומכבדו ומוכר לו ואינו מוכר למשלחו ה"ז מותר לקנות לעצמו והוא שיודיענו ואם מפחד שמא יבא אחר ויקדמנו לקנות הרי זה קונה לעצמו ואח"כ מודיעו:

הגה: קנאה סתם במעותיו יכול לומר אח"כ לעצמי קניתי (ב"י בשם ר"ן פ"ב דקידושין) ודוקא בקרקע סתם אבל בקרקע מיוחד הואיל והוא מנהג רמאות ודאי מעיקרא קנאה משלח ולא יכול לחזור בו (ר"ן ספ"ב דקידושין) קנאה באחד מדרכי הקנאה בלא מעות זכה המשלח ואפילו מכרה השליח אינו כלום (ב"י בשם תשובת הרשב"א):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

לעצמו במעותיו: פירוש במעות של עצמו דהיינו של השליח:

ואם היה יודע שזה המוכר כו': ל' היה יודע (ולא כ' ואם נודע לו) משמע שיודע זה משעה ראשונה שא"ל לקנותו לו ומ"ה אמר שמחוייב להודיעו מיד כדי שלא יסמוך עליו זה ואפי' בכה"ג אם מפחד שמא יאמר לו אל תקנ' עד שאשלח ואשתדל שימכרו לי וביני ביני יקדמנו אחר מות' לקנותו בלי הודעתו מיד רק שיודיעו אח"כ מילתא בטעמא אבל ל' הטור אינו משמע כן מדכ' ואם המוכר אינו מתרצה ולדינא נראה דמודים זה לזה:

ואח"כ מודיעו: כדי להוציא נפשו מהחשד וגם כדי שלא יסמך ע"ז:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ב) הנותן מעות לחבירו כו' כתב ר"י בנכ"ח ח"א ואם הקנה במעותיו ומתכוין לזכות לחבירו לא קנה חבירו אפי' אם אמר בפני עדים לצורך חברי אני קונה במעותי אא"כ הודיעו למוכר בפ"ט דקמא עכ"ל וב"י הביאו במחו' ג' והקשה עליו מדברי הרא"ש בפ"ט דקמא ולא ירדתי לס"ד דבהרא"ש שם משמע להדיא כר' ירוחם ע"ש גבי מ"ש דלא תיקשי מר' אבא גבי צבע שצבע לשמן ולכך כ' ר' ירוחם בפ"ט דקמא ואע"פ שאין בש"ס מפורש כן מ"מ דרך ר"י לכתוב כשמפורש בהרא"ש כן וכן הוא בכמה מקומות בר' ירוחם למי שמעיין בספרו גם בד"מ כ' וז"ל ומ"ש הטור כמאן דאוזפינהו דמי הוא שלא כדברי ר"י נתיב כ"ח ח"א דאפי' אם קנה במעותיו ומתכוין לחבירו לא קנה חבירו אפי' אמר בפני עדים לצורך חבירי אני קונה במעותי אח"כ הודיעו למוכר ע"כ וב"י כ' דגם דעת הרא"ש אינו כדעת ר"י עכ"ל ד"מ וזה אינו וכמ"ש גם ממ"ש הטור כמאן דאוזפינהו דמי אין ראיה דשאני התם דא"ל זיל זבין לי כן נ"ל ודו"ק. אך קשה לי על הרא"ש גופיה דא"כ היכי קאמר בש"ס התם גבי לוקח שדה בשם ריש גלותא נימא פליגי אבני מערבא דהא אפי' למאן דפליג אבני מערבא בעי' שיהא בעל המעות והא התם הריש גלותא לא נתן מעות וא"כ דמי לצבע שצבע לשמן דאין אדם זוכה בשלו לאחר ונ"ל דהתם כיון שאמר הלוקח לעדים לכתוב השטר בשם ריש גלותא א"כ העדים עומדים בשם ריש גלותא ודוק וצ"ע עיין בתשוב' מהרשד"ם סי' קכ"ה וקנ"ה:

(ג) ואינו מוכר למשלחו כו' הוא ל' הרמב"ם וכ"כ הטור אבל אם המוכר אינו מתרצה למכרה למשלח כו' וכן משמע מפירש"י אבל ר"י כ' ודוקא שראוי לשליח יותר ממשלח כגון שהיתה בקע' אלמי' ומתייראי' משליח ולא ממשלח ונ"ל דגם דינו אמת וק"ל עיין בתשוב' ר"א ן' חיים סי' מ"ד:

באר היטב

עריכה

(ג) הנותן: כת' רבינו ירוחם ואם הקנה במעותיו ומתכוין לזכות לחבירו לא קנה חבירו אפילו אם אמר בפני עדים לצורך חבירי אני קונה במעותי אא"כ הודיעו למוכר ע"כ וב"י הביאו והקשה עליו מדברי הרא"ש בפ"ט דב"ק ולא ירדתי לסוף דעתו דבהרא"ש שם משמע להדיא כר"י ע"ש גבי מ"ש דל"ת מר' אבא גבי צבע שצבע לשמן כו' גם ממ"ש הטור כמאן דאוזפינהו דמי אין ראיה דהתם א"ל זיל זבין לי כן נ"ל אך על הרא"ש גופיה ק"ל דא"כ היכי קאמר בש"ס התם גבי לוקח שדה מריש גלותא נימא פליגי אבני מערבא דהא אפילו למאן דפליג בעינן שיהא בעל המעות והא הר"ג לא נתן מעות וא"כ דמי לצבע שצבע לשמן דאין אדם זוכה בשלו לאחר וצ"ל דהתם כיון שאמר הלוקח לעדים לכתוב השטר בשם ר"ג א"כ העדים עומדין במקום ר"ג ודוק וצ"ע. עיין בתשו' מהרשד"ם סי' קכ"ה וקנ"ה. ש"ך.

(ד) במעותיו: פירוש במעות השליח. סמ"ע.

(ה) יודע: מלשון זה משמע דהיה יודע כן משעה ראשונה שא"ל לקנותו לו ומש"ה אמרינן שמחויב להודיע מיד כדי שלא יסמוך עליו ואפי' בכה"ג אם מפחד שמא יאמר לו זה אל תקנה עד שאשלח ואשתדל שימכרנו לי וביני ביני יקדמנו אחר מותר לקנותו בלי הודעתו מיד רק שיודיעו אח"כ אבל לשון הטור לא משמע כן מדכת' ואם המוכר אינו מתרצה ולדינא נראה דמודים זה לזה עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' דדבריו תמוהין דבש"ס בהא דרבין אזיל לקדושי איתתא לבריה וכן במעשה דרבה בב"ח בכולן מבואר דלכתחלה לא היו יודעים עד שבאו לשם אלא אשעת המקח קאי ע"כ) ועיין בתשו' ראנ"ח סי' מ"ד.

קצות החושן

עריכה

(א) הנותן מעות לחבירו. בפ' הגוזל קמא (דף ק"ב) ת"ר הנותן מעות לשלוחו לקנות לו חטין ולקח לו שעורין שעורין ולקח חטין תנא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע אמר ר' יוחנן לא קשיא הא ר' מאיר הא ר' יהוד' דאמר שינוי לא קנה מתקיף לה ר' אלעזר דלמא ע"כ לא קאמר ר' מאיר אלא במידי דחזי לי' לגופיה אבל לסחורה לא אלא אמר רבי אלעזר לא קשיא כאן לאכיל' כאן לסחורה וכו' מחכו עלה במערבא לר' יוחנן אליבי' דר' יהוד' וכי מי הודיעו לבעל חטין שיקנ' חטין לבעל מעות מתקיף לה רב שמואל בר ססרטי אי הכי אפי' חטין וחטין נמי לא אמר ר' אבוהו שאני חטין וחטין דשליחותי' קא עביד וכיד בעה"ב דמי תדע דתנן אחד המעריך ואחד המקדיש אין לו בכסות אשתו ובניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים שלקחן לשמן ואמאי ה"נ נימא מי הודיעו לצבע שיקנה צבע לשמן אלא לאו דאמרינן שליחותי' קא עביד וכיד אשתו דמי ה"נ שליחותיה קא עביד וכיד בעה"ב דמי אמר ר' אבא כל המקדיש אין דעתו על כסות אשתו ובניו וכו'. ובתוס' שם כתבו דאם נאמר דהיכא דהמשלח לא קנה משום דכי מי הודיעו למוכר קנה אותו השליח א"כ איכא למיפרך נמי לר' אלעזר אמאי לא אוקי נמי כר' יודא והא לאכילה והא לסחורה ולאכילה דהוי שינוי אע"פ דשינוי לא קנה מ"מ כיון דשינוי הוא א"כ מי הודיעו למוכר כיון דלאו שליחותי' הוא והא לסחורה דלאו שינוי שליחותיה קא עביד ואם נפרש מי הודיעו לבעל חטין שיקנ' חטין לבעל המעות והרי בעל המעות לא קנה וגם השליח לא קנה שלא נתכוין לקנות לעצמו וחוזר המקח כמו מקח טעות א"כ ליכא למיפרך לר"א דלא מצ' לאוקמי תרווייהו כר' יודא דכיון דשינוי לא קנה לר' יודא א"כ אמאי אם פחתו פחתו לו אפי' לאכיל' כיון דקא מקפיד ולאו שליחותי' קא עביד ואיכא למימר מי הודיע לבעל חטין שיקנ' חטין לבעל המעות א"כ חוזר המקח וא"כ אמאי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו דמשמע שקונה אותו השליח עכ"ל ומבואר מדברי תוס' דהיכא דהמשלח לא קנה וגם השליח לא קנה וחוזר המקח נא הוי פחתו פחתו לו והא דמוקי ר"א הא לאכילה הא לסחור' ותיקשי נמי נהי דהותירו לאמצע כיון דאיכא רווחא לא הוי שינוי כלל אבל עכ"פ פחתו דאיכא שינוי ולאו שליחותי' קא עביד לא קנה המשלח ולא השליח ויחזור המקח אלא כיון דמוקי ר"א כרבי מאיר דס"ל שינוי קונה ואפילו לא נתכוין לקנות וכדס"ל לר' מאיר גבי צבעו שחור א"כ קנה השליח בשינוי אלא דתוס' כתבו דבריהם דאי נימא אידי ואידי כר' יודא א"כ אמאי פחתו לו כיון דחוזר המקח דלר' יודא שינוי לא קנה. והנה לפי מ"ש בש"ע סי' קפ"ב סעיף ב' בשינה השליח ולא הודיע למוכר שהוא שליח דצריך השליח לקנות לעצמו וא"כ מאי קושיא פחתו לו דהא כיון דלא הודיע למוכר שהוא שליח צריך לקנותו לעצמו וא"כ אכתי מצי מוקי תרווייהו כר' יודא ופחתו לו כיון דלא הודיעו שהוא שליח וכמ"ש וגם בדברי תוס' ד"ה מי הודיע לצבע תיקשי נמי כנז' דפי' קושיות הש"ס על המעות שביד האומן שיהי' הקדש דכיון דאשה לא קנה הצבע והבעל נמי לא קנה כיון שלא נתכוין לעצמו א"כ יחזור המקח כו' והצבע יחזיר ויתבע השכירות מן האשה ע"ש והא היכא שלא הודיעו שהוא שליח אינו צריך להחזיר משום מקח טעות. ותו קשיא לי בדברי תוס' במ"ש דהמעות שקיבל הצבע כיון שחוזרין לבעל יהי' הקדש והא לפי מ"ש נ"י ר"פ המוכר פירות דכל היכא דהוי מקח טעות ה"ל מעות הלואה וכן פסק הרמ"א ס"ס רל"ב דאינו אלא בעל חוב וכיון דאינו אלא חוב היכי הוי הקדש כיון דאין אדם יכול להקדיש מלוה ע"פ וכמ"ש תוס' ר"פ שור שנגח ד' וה' שם בד"ה יד עניים אנן ע"ש ואין לו' דקושיות הש"ס אינו אלא ממעריך וגבי מעריך שפיר יוכל הקדש לגבות משום שעבודא דר' נתן דהא משמע מתירוצא שם דאמרו כל המקדיש ומעריך אין דעתו כו' דקשה נמי ממקדיש ולכן נרא' דתוספות לשיטתי' בר"פ המוכר פירות שם דכל היכא דהוי מקח טעות ה"נ מעות פקדון וא"כ שפיר פריך גם ממקדיש כיון דפקדון יכול להקדיש ומיהו לפי מ"ש בסי' שנ"ד סק"ח דגם במעות פקדון כל היכא דהנפקד לא יחזירו עד שיתבע אותו בב"ד ה"ל נמי דבר שאינו ברשותו ודוקא פקדון שהנפקד אין לו שום עסק עמו דה"ל כמונח בקופס' אבל במקח טעות אע"ג דדין פקדון אית ליה אפ"ה ה"ל דבר שאינו ברשותו וע"ש וא"כ הדרא קושין לדוכתי':

(ב) קנאה סתם במעותיו. כת' רי"ו נתיב כ"ב ח"א שאם קנה במעותיו ומתכוין לקנות לחבירו לא קנה חבירו אפי' אם אמר בפני עדים לצורך חבירי אני קונה במעותי אא"כ הודיעו למוכר בפ"ט דקמא עכ"ל ובב"י הקשה עלה מדברי הרא"ש שם בב"ק ע"ש והש"ך כת' וז"ל לא ירדתי לסוף דעתו דברא"ש משמע להדיא כדברי רי"ו ע"ש גבי מ"ש דלא תיקשי מר' אבא גבי צבע שצבען לשמן וכו' גם רד"מ כת' וז"ל ומ"ש הטור כמאן דאוזפינהו הוא שלא כדברי רי"ו דאפי' אם קנה במעותיו ומחכוין לזכות לחבירו לא קנה אפי' אם אמר בפני עדים לצורך חבירי אני קונה במעותי אא"כ הודיעו למוכר וב"י כת' דגם דעת הרא"ש אינו כדברי רי"ו עכ"ל וזה אינו וכמ"ש גם ממ"ש הטור כמאן דאוזפינהו דמי אין ראיה דשאני התם דא"ל זיל זבין לי עכ"ל הש"ך ועמ"ש בס"ק ג':

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}