סמ"ע על חושן משפט קפא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

הציל לעצמו:    הטור מסיים בזה וכ' ז"ל אפי' לא אמר לעצמי אני מציל והוא מהגמרא והטעם דודאי מתייאשי מיניה וסתימת המחבר כפירושו דמי דמדלא כ' דאיירי באמר לעצמי אני מציל ממילא משמע דבלא אמר נמי מיירי:

הציל לאמצע ויטול כל א' כו':    כ"כ הטור ג"כ וכ"כ משום דכיון דאיירי כאן כשאינן שותפין ולכל א' יש לו עניניו בפני עצמו ומכיר את שלו לא שייך לומר לאמצע ממש דמשמע שחולקין יחד ומה"ט נמי אם הציל זה מה שהוא של אחרים ולא הציל את שלו נוטלין אותו מידו האחרים ושלו נפסד משא"כ בסיפא בשותפין שישלהן הכל יחד שייך שפיר לומר לאמצע ויחלוקו אם הציל את כולו או שלא אמר לעצמי אני מציל ואם לא הציל את כולו ואמר לעצמי אני מציל קאמר שנוטל כפי מה שהיה לו בהשותפות בראשו או' הרי חלקתי נפשי מכם וזה הגיע לחלקי דבמקום פסידא שותף חולק לנפשו וכמ"ש מור"ם בסמוך בהג"ה:


סעיף בעריכה

כל מה שהגיע לחלקו כו':    אמ"ש המחבר ואם אמר כו' "והציל לעצמו קאי מור"ם וכ' דהיינו דוקא כפי חלקו וכמ"ש לעיל בסמוך:


סעיף געריכה

וכן השוכר את הפועל להציל:    ע"ל ס"ס ע"ר דכתב מור"ם דעת החולק ע"ז דאף בשכרו סתם ומראה לו המציאה הרי היא של השוכר וצ"ל דשם מקום עיקר דיני פועל מ"ה כתב כל החלוקים משא"כ כאן מ"ה סתם כאן וכתב הדין שהוא אליבא דכ"ע:

ה"ז חוזר מהשכירות:    פי' שפועל יכול לחזור בו דכתיב כי לי בני ישראל עבדים וכמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' של"ג ונתבאר לעיל ג"כ בסי' קע"ו ע"ש:

הרי הוא שלו:    והיינו דוקא כשלא היו יכולין להציל דאמרי' ודאי נתייאשו ואפ"ה כשלא אמר כן הוא למשכיר (דהיינו לשוכר) דמסתמא אמרי' דלא חזר בו הפועל ובשכירתו הוא מציל להמשכיר כיון דאין לו חלק בו משל עצמו: