שולחן ערוך חושן משפט קעו ג


שולחן ערוך

האומנים שנשתתפו באומנות אע"פ שקנו מידם אינם שותפים כיצד שני חייטין או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהם בשוה אין כאן שותפות כלל שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

הגה: וי"א דיכולין להקנות זה לזה אפי' בדבר שלא בא לעולם (טור בשם הראב"ד והרא"ש ותשו' רשב"א אלף נ"ז וב"י בשם עיטור) וי"א דאפי' קנין אינם צריכין אלא כל מה שמתנים זה עם זה מתקיים אפי' באמירה בעלמא ואינן יכולין לחזור בהן כל זמן השותפות שהתנו (מרדכי פרק הגוזל בתרא והגהות מיימוני פ"ג דשלוחין ופ"י דגזילה וב"י בשם הר"ן) ויש חולקין ואומרים שיכולין לחזור בהן לענין מה שירויחו אח"כ אבל לא לענין מה שהרויחו כבר ואין נאמנין לומר שכבר חזרו בהן (נ"י פ"ק דב"ב וריב"ש סי' תע"ו בשם הרמב"ן והרשב"א) וכל זה בשנים שנשתתפו זה עם זה ועוסקין שניהם בשותפות וכל אחד יתן לחבירו מה שירויח ולכן גמרו ומקני אהדדי אבל מי שנותן לחבירו מחצית שכר עיסקא ומתנה שיתן לו כל הרווחים שיגיעו לו אפי' ממקומות אחרים אינו אלא כמתנה בעלמא ואינו נקנה אלא בקנין גמור (מרדכי פ' השואל והג"א פרק האומנין):

אבל אם היו לוקחים (החייטים) הבגדים עצמם ותופרין אותם ומוכרין (או) לוקחים (האורגים) השתי והערב ממעותיהם ואורגים ומוכרים ונשתתפו במעות שלוקחין בו הרי אלו שותפים וכל מה שירויחו בשכר מלאכתן ומשאם ומתנם הרי אלו לאמצע:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

דיכולין להקנות זה לזה:    דכיון דגופן הוא בעולה הקנין חל על גופם ששיעבדו כל א' נפשו לחבירו לעשות מלאכה המובא להן וכמו שמהני בעבדים ובאומר יקדשו ידי לעושיהן:

אפי' קנין אינם צריכין:    משום דגמרי ומקניא הדדי וכמ"ש מור"ם אחר זה ועד"ר:

אבל אם היו לוקחים הבגדים כו':    עד ונשתתפו במעות שלוקחים בפרישה כתבתי דאם אומנתן הוא בכך שהחייטין רגילין לקנות בממון עצמן כו' והאורגין לוקחים שתי וערב ממעותיהן אף שעכשיו לא לקחו עדיין הבגדים או השתי וערב וערבם יחד אלא נשתתפו בהמעות שלוקחין בו כו' וערבם יחד מהני ביה הגבהה או משיכה ולא מקרי דבר שלא בא לעולם כיון שהבגדים והשתי והערב מצוי לקנות ודוקא כשאומנתן הוא שנותנים להם שכר על מה שתופרים הבגדים שמביאין להם הבעלי בתים לעשות ולתקן להם באלו אמר דלא מהני בהו קנין ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(ה) שאין אדם מקנה דשלב"ל. מטעם זה משמע דס"ל דאפי' במה שהרויחו כבר יכולין לחזור כמו גבי דשלב"ל דק"ל כר"נ דאף משבאו לעולם יכול לחזור בו:


(ו) וי"א דאפי' קנין אין צריכין כו'. פשוט הוא דקאי נמי אריש הסי' אשאר שותפין וכתב כאן באומנות דהוא דשלב"ל וכ"ש שאר שותפין שמטילין לכיס וכן הוא בהדיא בב"י בשם הפוסקים בעלי סברא זו העיטור והמרדכי והגהות מיימוני וסייעתם כן מצאתי כתוב עיין בתשוב' רשד"ם סי' ק"ו וקי"ד וקנ"ג וקנ"ד וקע"ז ושצ"ה ותי"ג:


(ז) ואינן יכולין לחזור בהן כ"ז השותפות שהתנו. פי' ואפי' במה שירויח להבא:


(ח) לענין מה שירויחו אח"כ פי' אפי' בקנין אבל לא לענין מה שהרויחו כבר דוקא בקנין כן משמע מכל הפוסקים שממנם מוצא מקור דינים אלו ונראה מכל אלו הפוסקים שלא חלקו בין אומנין לשותפין כמו שמחלק הרמב"ן בפ"ק דב"ב ועיין בספרי:


(ט) וכל מה שירויחו כו' הרי אלו לאמצע. קמ"ל רבותא דאפי' להבא א"י לחזור בהן מטעם שכתב הסמ"ע ס"ק י"ט [סק"ט] אבל לשעבר מודה דא"צ קנין כ"כ מהרי"ק שורש ק"כ:



באר היטב

(ו) לעולם:    מטעם זה משמע דס"ל דאפי' במה שהרויחו כבר יכולין לחזור כמו גבי דשלב"ל דקי"ל כר"נ דאף משבא לעולם יכול לחזור בו. ש"ך.


(ז) צריכין:    פשוט הוא דקאי נמי אריש הסי' אשאר שותפין וכתבו כאן באומנות דהוא דשלב"ל וכ"ש שאר שותפין שמטילין לכיס וכן הוא בהדיא בב"י בשם הפוסקים בעל סברא זו עיין בתשובת רשד"ם סי' ק"ו קי"ד קנ"ג קנ"ד קע"ז וסי' שצ"ה ותי"ג. שם.


(ח) שהתנו:    פירוש ואפילו במה שירויחו להבא. שם.


(ט) לחזור:    פירוש אפילו בקנין אבל לא במה שהרויחו כבר דוקא בקנין. כן משמע מכל הפוסקים שמהם מקור דינים אלו ונראה מכל אלו הפוסקים שלא חלקו בין אומנין לשותפין כמו שמחלק הרמב"ן בפ"ק דב"ב. שם.


(י) הבגדים:    ואם אומנתן הוא בכך שהחייטים רגילין לקנות בממון עצמן כו' והאורגים לוקחין שתי וערב ממעותיהן אף שעכשיו לא לקחו עדיין אלא נשתתפו בהמעות שלוקחין בו כו' ועירבו יחד מהני ביה הגבהה או משיכה ולא מקרו דבר שלב"ל כיון שהבגדים כו' מצוי לקנות דדוקא כשאומנתן הוא שנותנין להם שכר מתפירת בגדים שמביאין להם הבעלי בתים לעשות ולתקן באלו אמרו דלא מהני בהו קנין. סמ"ע.


(יא) לאמצע:    רבותא קמ"ל דאפילו להבא א"י לחזור בהן אבל לשעבר מודה דא"צ קנין כ"כ מהרי"ק שורש ק"כ. ש"ך.



קצות החושן

(ב) האומנין שנשתתפו עמ"ש בסי' של"ג סק"ו:




▲ חזור לראש