שולחן ערוך חושן משפט קנ ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

כמו שהדין בין ראובן ושמעון כן הדין בינו ובין יורשי שמעון אם מת שמעון ובא לטעון כנגד יורשיו שאם הוא בענין שיכול לטעון לקוח הוא בידי נאמן גם על הפירות שאכל עד כדי התביעה ואם אין יכול לטעון לקוח הוא בידי א"נ גם על התביעה האחרת אלא שבזה יש מי שאומר שיש ביניהם שהאב משביעו בטענת ברי בין בעיקר טענה שהיא התביעה האחרת שיש לו עליו בין בטענת מיגו שהיא לקוחה בידו אבל כנגד היתומים שאין להם טענת ברי נוטל בלא שבועה ויש מי שאומר דכל מאי דמצי אבוהון למיטען ולהשביע טענינן להו ליתמי אפילו בשמא:

מפרשים

 

שאם הוא בענין שיכול לטעון לקוח כו' כ"כ ג"כ בטור ועפ"ר שם כתבתי דהיינו דוקא כשלא יצא עליה קול כלל אפי' לאחר ג"ש שהיא משכונ' וכמ"ש הטור והמחבר לפני זה בס"ה כשטען ראובן עם שמעון עצמו וה"ה עם יורשיו ולא הוצרך לפרשו הטור והמחבר כי הוא בכלל מ"ש כשם שהדין בינו ובין ראובן כו' וגם משום דהך רישא פשיטא הוא דאם נאמן נגד אביהן שטוען נגדו טענת ברי שאינו חייב לו במגו דלקוח כ"ש נגד יתומי' שאינן טוענין טענת ברי נגדו ולא כתבוהו כ"א אגב דסיפא דאינו נאמן אפי' כנגדם אף שאינם טוענין ברי ועפ"ר:

בין בטענת מיגו שהיא לקוחה כו' זה תלוי בזה שכיון שאטענת לקוחה היא בידי צריך לישבע מ"ה צריך לישבע גם אטענת תביע' אחרת דאיך נאמין ליה אתביעה האחרת במגו דלקוח בלא שבועה כיון דאטענת לקוח היה צריך לישבע וק"ל ועפ"ר:
 

(ה) כמו שהדין בין ראובן כו' עיין בתשו' מהרי"ט ס"ט:

(ו) בלא שבועה ע"ל סקל"ג ס"ה:

(ז) אפי' בשמא כו' צ"ע לעיל. סק"ח סי"ב:
 

(יא) נוטל:    ע"ל סי' קל"ג ס"ה ועיין בתשובת מהרי"ט סי' ט'. ש"ך.

(יב) למיטען:    (כת' הט"ז דהאי כל לאו דוקא הוא דבסי' ע"ז מצינו דלא טענינן ליתמי מה דמצי אבוהון למטען וכן לענין שטר עסקא בסי' ק"ח ס"ד וה"ט דהתם טענות גרועות הם עכ"ל) ומ"ש הש"ך דצ"ע לעיל סי' ק"ח סי"ב נלע"ד דלק"מ דשם מיירי שיש לו שטר משכונא וגם החזיק בה דאז אמרינן דאף אם לא החזיק בה הי' נשבע ונוטל לכן עכשיו דהחזיק ג"כ הוא נוטל בלא שבועה משא"כ כאן דאין לו שטר צריך לישבע וע"ל סי' קמ"ט סס"ק כ"ד בש"ך וק"ל.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש