שולחן ערוך חושן משפט קנה כה


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

מי שהיתה שדה חבירו נטועה גפנים או שאר אילנות ובא הוא לנטוע בתוך שדהו גפנים בצד גפנים או אילנות בצד אילנות צריך להרחיק ד' אמות:

הגה: (כן פי' ר"ח) כי כן דרך צורך המחרישה בין האילנות ואם אין דרך לחרוש בין האילנות אין צריך להרחיק כלל (ב"י) ובמקום שצריכים להרחיק ובאין שניהם ליטע בבת אחת כל אחד מרחיק חצי השיעור (המגיד פ' עשירי דשכנים):

בד"א בא"י אבל בחוצה לארץ מרחיק בין גפנים לגפנים ובין אילנות לאילנות שתי אמות ובין גפנים לשאר אילנות או שדה (לבן) ארבע אמות:

הגה: וי"א דבין גפנים לאילנות בעינן להרחיק כפי אומד הדעת שלא יפריחו העופות מן האילנות אל הגפנים בשיטה אחת ( טור) וי"א דוקא בנוטע אילנות אבל נוטע גרעין והאילן ממילא גדל אין צריך להרחיק (הגהות אשיר"י ומרדכי פרק לא יחפור וב"י בשם התוס') ראובן שמכר ביתו לאחר וגינתו לאחר אין בעל הגינה צריך להרחיק אילנותיו אע"פ שמכר הבית תחלה ואין אומרים בזה מוכר בעין יפה הוא מוכר (ריב"ש סימן ק"ל) וע"ל סי' קנ"ד סעיף כ"ח

ובכל מקום אם היה גדר בנתיים זה סומך לגדר וזה סומך לגדר:

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

צריך להרחיק ד"א ה"ט משום שדרכן היה לחרוש במחריש' סביב האילנות ואורך המחריש' בא"י שהיא ארץ הרים הוא ארבע אמות ובח"ל ב' אמות. ומ"ה צריך זה הבא ליטע להרחיק נטיעות אילנות ארבע אמות אף אם אינו מבקש לחרוש סביב אילנות ולהכניס מחרישתו על שדה חבירו מ"מ חבירו שנטע כבר בתוך שדהו יכול לעכב עליו מליטע שם ואומר לו כבר החזקתי באילני שהוא נטוע בקצה שדה שלי לחרוש סביבו ולהוליך המחרישה בתוך שדה שלך כפי צורך המחריש' ועפ"ר ושם כתבתי שנרא' דהיינו דוקא כשהאילן שבשד' חבירו עומד על מצר חברו אבל אם אין האילן עומד על המצר אלא אמה או ב' אמות סמוך למצר אז זה שבא ליטע בתוך שדהו א"צ להרחיק אלא המותר עד תשלום ד"א ואמרינן דכך הסכימו מתחל' דזה ירחיק אילנו ממיצרו שיעור זה וחבירו שבצדו ירחיק המותר ומה שביני ביני יהיה מיוחד להמחרישה שצריכה לחריש' האילנות דשניהם דומה למ"ש המ"מ והביאו מור"ם כאן בהג"ה דכשבאו ליטע שניהם כא' כל אחד מרחיק עצי השיעור ודו"ק:

ובין גפנים לשאר אילנות והיינו דוקא כשיש לחבירו בשדהו גפנים או שדה לבן והוא בא ליטע בצידיהן בשדה שלו שאר אילנות אבל איפכא א"צ להרחיק אלא בין [כבין] אילן לאילן דהוא מזיק את עצמו הוא כדמוכח בהרא"ש ובטור מיהו נרא' דהיינו דוקא לדידהו דמפרשי הא דאמר בגמרא דצריך להרחיק בהו טפי היינו בכדי אומר שיכולין לשוט וכהי"א שהביא מור"ם וזה שייך דוקא כשבא ליטע אילן שהוא גבוה בצד שדה לבן או גפנים שהן נמוכים משא"כ להרי"ף והרמב"ם דלא מצרכי כ"א ד"א נראה מדבריהן דהיה להם טעם אחר להרחקה (דאל"כ הא משמע מדברי הר"ר יונה שהביא הטור סל"ו דכל שיטא לפחות היא ח' אמות ועוד מדכ' מור"ם על פי דברי המחבר שהוא דברי הרמב"ם וי"א כו' משמע דלהרמב"ם אין טעם הרחקת ד"א משום שיטא דעופות) וי"ל דלפי אותו הטעם ה"ה איפכא וצ"ע:

אבל נוטע גרעין כו' בב"י כתוב דלהרא"ש שכתב הטעם גירי דיליה משום דבשעה שהם עומדים על האילן הם מפריחין משם ויושבים על הגפן לפ"ז אין חילוק דגם בנוטע גרעין צריך להרחיק וק"ל ועיין בהגד"מ מ"ש ע"ז:

אין בעל הגינה צריך להרחיק כו' פי' אע"פ שב"ה טוען ששרשי האילנות הולכות תחת כותלי ביתו ומזיקין אותו דהלכה כר' יוסי דזה נוטע בתוך שלו אף שהוא סמוך לבור:

צריך להרחיק אילנותיו פי' האילנות שהיו נטועים בו ומגודלים כבר בשעה שקנאוהו מהמוכר פשיטא דא"צ להרחיק כיון דבחזקה זה קנה הגינה להיות בידו כמו שהיה ביד המוכר אלא אפי' אם בא הלוקח ליטע אילנות מחדש ג"כ הרשות בידו כיון דבשעת הנטיעה אינו מזיק אלא לאחר זמן וכמ"ש בסמוך:

וע"ל סי' קנ"ד סעיף כ"ח ור"ל דשם כתב בהג"ה דאם שייר החצר לעצמו דאינו יכול לסתום משום דבעין יפה מוכר דשאני התם דבא לסתום ולהזיקו עתה בידים אבל הכא בנטיעות שנוטע אינו מזיק לכותלי הבית אלא השרשים הבאים לאחר זמן וע"ש בריב"ש:

אם היה גדר בינתיים כו' נראה דקאי גם אאם בא לסמוך אילן לגפן של חבירו ואפי' לפי טעם שהעופות ישיטו מהגבוה לנמוך בזה לא שייך דממ"נ אם הגדר הוא גבוה מהאילן הרי הוא מפסיק ביניהם ואם הוא נמוך מהאילן אף שהגפנים שמצד הגדר הם יותר נמוכים מ"מ העופות בורחות תחלה מהאילן על הגדר ולא מיקרי גירי דיליה:
 

באר היטב

(לח) אילנותיו:    ואפי' אם בא הלוקח ליטע אילנות מחדש ג"כ הרשות בידו כיון דבשעת הנטיעה אינו מזיק אלא לאחר זמן. סמ"ע.

(לט) וע"ל:    דשם כ' בהג"ה אם שייר החצר לעצמו א"י לסתום משום דבעין יפה מוכר שאני התם דבא לסתום ולהזיקו עתה בידים אבל הכא בנטיעות שנוטע אינו מזיק לכותלי הבית אלא השרשים הבאים לאח"ז וע"ש בריב"ש שם.
 

קצות החושן

(י) ובאו שניהם ליטע בבת אחת כ' בחידושי הרמב"ן ס"ס לא יחפור בשם ר' יוסף הלוי שהעיד בשם רבו דאם זה בא ליטע אילן וזה גפנים בעל גפנים מרחיק אמה ובעל אילן שלשה טפחים ואם הוא שדה שאינו עשוי ליטע גפנים וז"א אטע גפנים אינו מחויב בעל האילן להרחיק כיון שאינו עשוי ליטע גפני' לאו כל כמיניה וע"ש שתמה עליו דמעולם לא שמענו שא' יאמר לחבירו אל תטע גפנים או אזיקך ולא אמרו בשדה שאינו עשוי לבורות שאינו מחויב להרחיק אלא כשעכשיו אינו רוצה לחפור אבל כשרוצה לחפור אפי' בשדה שאינו עשוי לבורות מרחיק. ועמ"ש בסק"ג דהרי"ף נמי סובר כדעת הרמב"ן. ואע"ג דהר"י מיג"ש העיר כן בשם רבו בחיבורו דהשמיט הנך בעיות שכתבנו שם נראה דס"ל דאינו יכול לומר אל תטע או אזיקך:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש